הצלחה בבג"צ - ילדים להורים שעבדו בשגרירויות יכללו בהחלטת הממשלה בדבר הסדרת מעמדם של ילדי מהגרי העבודה מאוגוסט 2010

בעקבות עתירה משותפת של מוקד סיוע לעובדים זרים ועמותת ילדים ישראלים לבג"צ, יקבלו ילדים להורים שעבדו בשגרירויות מעמד קבע בישראל. מדובר בהורים שהגיעו לישראל כמהגרי עבודה לכל דבר ובמהלך שהותם הועסקו בשגרירויות, לא בהכרח של ארץ מוצאם, כאנשי סגל תפעולי (נהגים, טבחים, מנקים וכד') ולא כדיפלומטים. את העתירה הובילה עו"ד אסנת כהן- ליפשיץ.

מוקד סיוע לעובדים זרים ועמותת ילדים ישראלים תקפו את סעיף 9* בהחלטת הממשלה וטענו כי תכליתו של הסעיף אינה ברורה.

בתשובת המדינה בדבר "ילדי השגרירויות" שהתקבלה הבוקר נאמר כי גם משפחות שלא הגישו בקשה למעמד בעקבות סעיף 9 תקבלנה שהות עד ה-1.12 להגיש את בקשתם למשרד הפנים, ובמידה והן עומדות בכל יתר הקריטריונים של החלטת הממשלה, הילדים יקבלו מעמד קבע בישראל.



עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ, מוקד סיוע לעובדים זרים: "אנו שמחים שבזכות הביקורת הקשה שנמתחה על ידי בג"צ בדבר החרגתם של "ילדי השגרירויות" מהחלטת הממשלה בדבר הענקת מעמד לילדי מהגרי העבודה, השכיל שר הפנים להפנימה ולתקן את העוול שנגרם לילדים הללו. מלכתחילה, הוצאתם מגדר החלטת הממשלה היוותה אפליה אסורה ויש להצר על כך שעל מנת להקנות לילדים את הזכות המגיעה להם, נדרשה התערבותו של בג"צ."



עמותת ילדים ישראלים: "אנו מברכים על כך שמדינת ישראל השכילה להבין כי הדרתם של ילדים להורים שעבדו בשגרירויות, בתפקידי משנה של טבחים או מנקים, מהחלטת הממשלה בדבר הענקת מעמד לילדי מהגרי העבודה היא חטא עבור הילדים הללו שנולדו בישראל ומתחנכים בה. חשוב להזכיר כי ישנם ילדים נוספים, שמתחנכים שמערכת החינוך הישראלית, וחרב הגירוש עודנה מתנוססת מעל ראשם על אף שהיום הם עומדים בקריטריונים של החלטת הממשלה מהקיץ שעבר."



*נוסח סעיף 9 להחלטת הממשלה (החלטה מס' 2183) "החלטה זו לא תחול על ילד אשר הוריו מועסקים או שהועסקו על ידי נציגות דיפלומטית בישראל גם אם קיבלו לשם העסקה זו אשרה ורישיון מסוג ב1 לפי חוק הכניסה לישראל".

מבט נשי על כדור הארץ לרגל יום הפליט הבינלאומי: ישנן נשים שנולדות פליטות / פרופ' מינה רוזן

עדיף להיות גבר מאשר אישה. לו היית גבר, כל דבר שתעשי , יזכה ליתר הערכה, יתר תגמול כספי ויתר תגמול חברתי. בעיותיך הרפואיות תזכינה ליתר תשומת לב וליתר מימון. ביקורתך תחשב רצינית ואחראית בניגוד לביקורתך בתורת אישה שתחשב היסטרית ומוגזמת, ובודאי חסרת ביסוס מטעמים של חוסר הבנה בעניינים חשובים באמת.


עדיף להיות אישה לבנה מאישה שחורה. בתור אישה לבנה תזכי להזדמנות טובה יותר מאישה שחורה להשכלה, לטיפול רפואי, לנשיאה בעול גידול ילדיך מצד הגבר שהפרה אותך, למשרה שתכלכל אותך ואת ילדיך, לתוחלת חיים ארוכה יותר.


אם את אישה שחורה עדיף מאד שתהיי שחורה באמריקה או באירופה מאשר באסיה או באפריקה. אמנם באמריקה או באירופה תופלי לרעה בשל צבע עורך, אבל עדיין סיכוייך טובים בהרבה בכל הפרמטרים שנמנו כאן מסיכוייה של אחותך האפריקאית, או זו שאתרע מזלה ומצאה את מקומה במקום כלשהו באסיה. כמו כן, במקרים רבים עדיף שתהיי שחורה נוצרייה ולא מוסלמית, אם כי הדבר תלוי בתשובה לשאלה מיהם שכנייך.


ביום חמישי שעבר רצח פליט אריתראי את זוגתו ואת תינוקה ואחר כך התאבד. האיש נמלט לישראל מחיי עבדות בצבאו של הרודן האריתראי אפווארקי לפני למעלה משנה. על אף שמדינת ישראל מונעת בעדו את זכותו החוקית כפליט לעבוד למחייתו, עבד הוא בפרך, ללא אשרה, עד שהצליח לגייס את אלפי הדולרים שנדרשו להבאתה של אשתו האהובה לישראל. על פי המנהג הרווח בשנתיים האחרונות, במקום לאפשר לאישה לעבור את הגבול לישראל, המבריחים דרשו אלפי דולרים נוספים תמורת שחרורה של האישה, לאחר שהייתה כבר בידיהם. כשהכסף בושש לבוא, החזיקו בה חודשים רבים, עינו ואנסו אותה ללא הרף, כפי שעשו למאות נשים אחרות בשנתיים האחרונות. רק כשהצליח האיש לגייס את הסכום הנדרש, שחררו המבריחים את האישה והיא בחודשי הריונה האחרונים. לאחר הרצח, נודע שהאיש לא יכול היה להביט בתינוק, תזכורת לפגיעה בכבודו כגבר, שלא יכול היה להגן על אשתו. על אף הקשיים שלבטח היו מנת חלקה של האישה, לבה לא מלאה למסור את התינוק, גם אם היה זה בנו של אחד ממעניה.


ימים ספורים לאחר מכן הפרידו פעילי ארגון לזכויות אדם בין בני זוג שהיו במצב זהה, מחשש לחייה של האישה ושל תינוקה העומד להיוולד. היא איננה רוצה בתינוק בשום פנים ואופן, אבל גם כאן, מאוחר מדי להפלה. אם יהיה לתינוק הזה מזל תאמץ אותו משפחה ישראלית. תלוי תחת איזה כוכב אתם נולדים.


אם את אישה אריתראית, יש להניח שכמו 88% מהנשים באריתריאה מלים אותך כדי שלא תיהני מיחסי מין, מגייסים אותך בכפיה לצבא, שם תשמשי לצרכיהם השונים וביניהם המיניים של מפקדיך. אם שפר גורלך ולא גויסת, תהיי רכוש אביך, בעלך או אחיך. אם לא שפר גורלך ונתפסת בידי שבט עוין, או אם נמלטת מאריתריאה וניסית לעבור את הגבול לישראל, גורלך מר ורע, יאנסו אותך שוב ושוב גברים רבים. אם קרובייך לא הצליחו לגייס את אלפי הדולרים במועד, יתכן שהמבריחים ייאותו לשחרר אותך רק כאשר לא ניתן יהיה עוד להפסיק את הריונך. אם יש לך בן זוג, הוא עלול לאלץ אותך לרצוח את תינוקך במידה שלא תצליחי לעשות הפלה, ואם גם זה לא יעזור, ייתכן שסופך יהיה כסופה של האישה מיום חמישי.

לא כדאי לך להיות אישה שחורה מאריתריאה. בחינה קרת מזג של מעמדך לאור האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים תזכה אותך במעמד פליט ואפילו רק בשל היותך אישה.


בינתיים, את הקוראת, הודי למזלך הטוב שהקרה אותך למקום שבו את נאבקת על ייצוג הולם בקביעת גורלה של החברה , על שכר שווה לשכרו של גבר לעבודה שווה, על הפקעת נושאי המעמד האישי מידי בתי דין שקודכס החוקים שלהם נקבע באמצע המאה השש עשרה.

זכרי את אחותך מאריתריאה. הרימי קול למענה. ממשלות ישראל ומצרים יודעות את זהות מבריחי הגבול השודדים והאנסים, ואפילו את מספרי הטלפון שלהם. הן יכולות לעצרם לו היו רוצות בכך.

מינה רוזן
הכותבת היא פרופ' בחוג לתולדות ישראל, אוניברסיטת חיפה.
http://minnarozen.com/

בית המשפט החליט היום להעניק מעמד של קבע לבן 25 החי מאז גיל 4 בישראל !

אלוין מחזיק בתעודת תושב ארעי אותה הצליח לקבל לאחר מעמד מתיש באוקטובר 2010

אלוין, צעיר בן 25 , הגיע לישראל עם אימו, אזרחית איי סיישל, בהיותו בן 4. למיטב ידיעתו לא הונפקה לו תעודת לידה ומכל מקום, אמו שבה זה מכבר למולדתה ותעודת לידה אין.

כל חייו של אלוין עברו עליו בישראל, כאן למד, בגר, רכש חברים. כאן נעצר, עוד בהיותו קטין משום שלא היו בידיו הניירות הנכונים וכך גם זכינו להכירו ב"מוקד סיוע לעובדים זרים".

רבים מפעילי ועובדי "מוקד סיוע לעובדים זרים" התחלפו בשנים הארוכות בהן מנסה המוקד לסייע לאלוין לרכוש מעמד חוקי בישראל, שנים בהן היטבנו להכירו כנער חכם, רב קסם, יפה תואר ונפש שלא נתן לאכזריות הרשויות כלפיו לקלקל את אופיו הטוב ולהעכיר את מצב רוחו. אינספור בקשות, כתבות עיתונאיות וניסיונות עקרים לדבר על ליבם הערל של פקידי משרד הפנים לא זיכו את אלוין במעמד חוקי.

פקידי משרד הפנים המשיכו להתעקש על כך שבהיעדר תעודת לידה לא ניתן להעניק לאלוין מעמד חוקי. דרכונים שהשיגו עבורו פעילי המוקד שהעידו על זהותו וכן תעודות המעידות כי אכן הנו חי בישראל ברצף זה למעלה מעשרים שנה לא הצליחו להזיז את פקידי משרד הפנים מעמדתם, שנדמה היה שמבקשת רק להתגרות בו: "אין לך תעודת לידה ? אז איך תוכיח לנו שאכן נולדת ?"...  

בשנת 2010 נרתמו למאבקנו רב השנים גם העיתונאים והפעילים החברתיים אורלי וילנאי וגיא מרוז אך גם פניותיהם הרבות למשרד הפנים לא הביאו את הפקידים לשנות דעתם ולא נותרה ברירה אלא לפנות לבית המשפט. עורכי הדין המוכשרים של המוקד, אסנת כהן ליפשיץ ויונתן ברמן כתבו עתירה שלא ניתן היה שלא לקבלה. באוקטובר 2010 נאות משרד הפנים להעניק לאלוין מעמד של תושב ארעי לפנים משורת הדין. לא ויתרנו. התעקשנו על זכותו של אלוין למעמד של תושב קבע מתוקף החלטת ממשלה 156 אשר עמד בכל תנאיה.

היום, בפסק דין בן שבעה עמודים, קבע ככוד השופט ד"ר יגאל מרזל כי שגה משרד הפנים עת החליט שלא להעניק לאלוין מעמד של תושב קבע מתוקף החלטת הממשלה 156 משנת 2006 וכי היעדרה של תעודת הלידה אין בה כדי לשנות את העובדה שאלוין הצליח להוכיח מעבר לכל ספק את זהותו וכן כי שהה בישראל ברציפות הרבה לפני שהגיע לגיל 14.
עוד הורה השופט הנכבד למשרד הפנים לשאת בהוצאות המשפטיות של "מוקד סיוע לעובדים זרים" בסך 5000 ש"ח. אמנם הסכום זניח לאחר שפורשים אותו על פני שש שנות עבודה ותסכול, אבל חשוב לציינו למען ידעו משלמי המסים להיכן הולך כספם: לחפות על רשעותם ואכזריותם של פקידי משרד הפנים.

לאחר שני עשורים של חשש ממעצר וגירוש, חוויית מעצר קשה ומיותרת עוד ביותו קטין, היעדר ביטוח בריאות ודחיות מצד מעסיקים שפחדו להעסיקו ללא מעמד חוקי, נאחל לאלוין חיים שקטים, שלוים ומאושרים עם מעמדו החוקי החדש בארצו ישראל.

ארגון "קו לעובד": "דו"ח מבקר המדינה השנתי שפורסם היום מעיד: משרד הפנים כשל באכיפה כנגד מעסיקים וחברות כוח אדם מפרי חוק בענף הסיעוד"

דו"ח מבקר המדינה לשנת 2010 שהתפרסם היום, יום ג' 17.5.2011, בנוגע לעובדים זרים בתחום הסיעוד מעלה טענות קשות כנגד רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול וכנגד חברות כוח האדם הפועלות בתחום זה.


ממצאי הדו"ח:

1. רשות ההגירה לא פעלה כנגד חברות כוח אדם מפרות חוק; ביקורת של 18 מתוך 125 חברות ע"י רשות ההגירה העלתה כי הפרו הוראות; למעט חברה אחת, כולן המשיכו לפעול. · אכיפת רשות ההגירה על מעסיקים בעלי היתר להעסקת עובד זר בסיעוד הוזנחה; האכיפה על מעסיקים בעלי היתר שנחשדו בהפרת הוראות שונות תוך פגיעה בזכויות עובדים - אף היא התעכבה לאורך זמן והוזנחה בשלבים שונים של הטיפול.

2. רשות ההגירה לא הקימה מאגר מידע ממחושב של עובדים זרים בסיעוד בניגוד לנוהל; המאגר אמור היה לספק מידע על עובדים זרים לא מועסקים השוהים בישראל ברישיון, ונועד למנוע הבאת עובדים זרים חדשים לישראל כל עוד נמצאים בה עובדים בעלי אשרה תקפה לעבודה בסיעוד. כתוצאה מכך הובאו מחו"ל עובדים זרים אשר לא היה בהם צורך.

עידית לבוביץ', קו לעובד: "במהלך שנת 2010 הגישה עמותת קו לעובד לרשות ההגירה 47 בקשות לשלילת היתר העסקה, מתוכן 12 תלונות הנוגעות לחשד לעבירות סחר בבני אדם ושעבוד ו 10 תלונות על הטרדה ואלימות מינית כלפי עובדות. כעת, עם קבלתו של חוק הכבילה שעבר אתמול בכנסת, אנו צופים גידול משמעותי בכמות הפגיעות החמורות במהגרות עבודה בענף הסיעוד.

מסקנות הדו"ח מאששות פעם נוספת את אזלת ידה של המדינה בפיקוח על חברות כח האדם שבידיהן הופקדה הסמכות להסדיר את העסקתן של מהגרות העבודה בסיעוד. לא ייתכן שחברות אלו ימשיכו לפעול בניגוד לדין כאוות נפשן ובאין מפריע, בחסות פשיטת הרגל של רשויות אכיפת החוק."

חוק העבדות עבר היום בקריאה שנייה ושלישית בכנסת

ארגוני זכויות אדם בישראל: "הערב שללה ממשלת ישראל את זכות הבחירה של 55,000 מהגרות עבודה בישראל"



בניגוד לפסיקת בג"ץ מ-2006, וברוב של 26 תומכים מול 6 מתנגדים התקבל הערב, יום שני, 16 מאי 2011, בכנסת בקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק הכניסה לישראל, אשר כובל את מהגרות עבודה בענף הסיעוד למעסיקיהן.


חרף מחאתם של ארגוני זכויות האדם ומאות אנשי רוח, אקדמיה ומשפט, העבירה הכנסת את התיקון לחוק. מעתה, תאלץ מהגרת עבודה שתיפול קורבן להתעללות מכל סוג שהוא על ידי המעסיק, לתת את הדין בטרם תוכל, אם בכלל, לעזוב את עבודתה. אם עברה מספר מעסיקים לא תוכל לעזוב עוד את מעסיקה האחרון. זאת ועוד, מהגרת עבודה בתחום הסיעוד תאלץ לעבוד באזור גיאוגרפי מסוים והיא לא תורשה לעבוד באזור גיאוגרפי שונה מזה שבו הורשתה לעבוד. כבילה נוספת תהיה לתת תחום בתוך ענף הסיעוד; מהגרת עבודה תוכל לעבוד רק בתחום בו הורשתה, לדוגמא סיעוד קשישים, סיעוד קטינים, ועוד.

חברי הכנסת שהתנגדו לתיקון לחוק אמרו בדיון:

דב חנין: "הצעת חוק הכניסה לישראל היא מתן אור ירוק לתופעת הדלת המסתובבת"

ניצן הורביץ: "המדינה התנערה לאורך שנים מטיפול בקשישים. המפתח לטיפול נכון בקשישים הוא באמצעות מדיניות רווחה מתקדמת ולא באמצעות חוק דרקוני שמעודד העסקה שלא כדין. הצעת החוק הזו רעה לקשישים, לנכים ולמהגרי העבודה."

זהבה גלאון: "ההצעה מסוכנת עבורנו כחברה. אנו נותנים יד לעבדות בגרסה מודרנית. אישור ההצעה משמעו אישור כבילה של מהגרות עבודה תוך ניצול מצוקתן של נשים שבאות לכאן להתפרנס בעבודה קשה. אנו שוללים מנשים אלו את זכות הבחירה."

גם בארגוני זכויות האדם הצטרפו לגינוי:

עו"ד חני בן ישראל, קו לעובד: "תוצאות החוק תהיינה סיכול יכולתן של עובדות בענף הסיעוד להיחלץ ממצבים של העסקה פוגענית, כבילת מהגרות עבודה למעסיקיהן, ניצול מצוקתן הכלכלית והרחבת הפגיעה בזכויותיהן. החוק פוגע בזכויותיהן הבסיסיות ביותר של מהגרות העבודה אשר מטבע הדברים חשופות יותר לאלימות וניצול מיני מידי מעסיקיהן."



עו"ד עודד פלר, האגודה לזכויות האזרח: "כמעט 150 שנים לאחר שארה"ב ביטלה את העבדות, עומדת מדינת ישראל לאמץ אותה בחקיקה. חוק הכובל מהגרות עבודה למעסיקיהן, ומקשה עליהן להחליף מעסיק – יהפוך את מהגרות העבודה לעבדים משוללי זכויות. תוצאתו תהיה ניצול ועושק של מהגרות עבודה ויצירתה של מערכת חוקית שאינה אלא הזמנה פתוחה להתעמרות".



עו"ד רעות מיכאלי, מוקד סיוע לעובדים זרים: "השבוע פנתה אלינו מהגרת עבודה פיליפינית שגילתה שהמעסיק שלה התקין בחדר השינה שלה מצלמה נסתרת שתיעדה אותה 24 שעות ביממה. בשל חוק הכבילה, עובדת זו ורבות כמותה יתקשו לעזוב את מעסיקיהן, וייאלצו להיכנע לגחמות השפלות ביותר".

לאחרונה הצטרפו לגינויים נגד הצעת החוק יותר מ-200 אנשי אקדמיה בכירים , ביניהם חתני פרס ישראל, וכן משפטנים בכירים בארץ ובארה"ב, אשר קראו לראש הממשלה בנימין נתניהו וליו"ר הכנסת רובי ריבלין לבלום את הליכי חקיקת החוק, הפוגע בזכויות אדם בסיסיות, והמבקש לעקוף את פסיקת בג"ץ ולהכשיר את כבילת מהגרות ומהגרי העבודה למעסיקיהם.



בין אנשי האקדמיה חתני פרס ישראל: פרופ' זאב שטרנהל, פרופ' זהבה סולומון, פרופ' סמי סמוחה, פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' ירמיהו יובל, פרופ' ג'אד נאמן, פרופ' חיים אדלר, פרופ' אבישי מרגלית ועוד רבים. בין המשפטנים, פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' מרדכי קרמניצר והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, השופט בדימוס מיכאל בן יאיר, אשר כתבו בפנייתם, כי הצעת החוק הינה "בלתי חוקתית" ונוגדת את פסיקת בג"צ מ-2006, לפיה הכבילה היא "עבדות מודרנית".

איך יזכור לואיס את יום הזיכרון ?

לואיס לא ישכח את יום הזיכרון, היום בו נקרעו מעליו ביתו בת השנתיים ואשתו ונשלחו לפיליפינים תחת איומים ומבלי שניתנה לו אפשרות להיפרד מהן לשלום.




לואיס הגיע לישראל מהפיליפינים על מנת לטפל באופן חוקי בקשישים בישראל. מאז ועד היום הוא סועד במסירות ועל פי חוק קשיש ישראלי. באחד מימי חופשתו פגש את קייט, התאהב בה ולפני כשנתיים נולדה ביתם. גם קייט הגיעה לישראל בהזמנת ורשות הרשויות לסעוד קשישים, אך לא יכלה להמשיך לעבוד עבודה פיזית קשה במהלך ההיריון וכך הפכה ל"שוהה שלא כדין". לואיס הקפיד לשמור על מקום עבודתו החוקי על אף הקשיים הכרוכים בכך.



אתמול לפנות בוקר, פרצו פקחי עוז לדירתה של קייט ועצרו אותה ואת ביתה בת השנתיים. לואיס הגיע למשרדי "מוקד סיוע לעובדים זרים" על מנת לנסות ולברר להיכן נלקחה משפחתו הקטנה. הוא התחנן בדמעות שנסייע לו להיפרד מאשתו וביתו בטרם יגורשו מהארץ. מניסיון קודם כבר ידענו שרשות ההגירה לא תאפשר ללואיס להיכנס למתקן הכליאה ללא מלווה ישראלי. באמצעות קבוצת הפייסבוק של ארגון "ילדים ישראלים" התגייסו למשימת ליוויו של לואיס לנתב"ג לא פחות מעשרים מתנדבים טובי לב תוך פחות משעה. מנהלת הקו החם, אמי סער, בילתה את כל אחר הצהרים בניסיונות להשיג ללואיס ולמתנדב המלווה אישור כניסה למתקן הכליאה. אנשי רשות ההגירה לא הסכימו בשום אופן לאפשר את כניסתם אמש והתעקשו על כך שיגיעו למתקן רק היום.



כמה שעות לאחר מכן, באמצע הלילה, התקשרה קייט ללואיס ולחשה לו בבכי שהיא כבר על המטוס שעומד להמריא לפיליפינים תוך דקות. לדבריה, נאמר לה בכלא שאם לא תטוס מיד, תיאלץ לבלות עם ביתה תקופה ממושכת במעצר.



מאז מרץ 2011, אז הודיעה רשות ההגירה על גירושה של אזרחית ניגרית עם תינוקה, זוהי הפעם האחת עשרה, למיטב ידיעתנו, שרשות ההגירה עוצרת לגירוש נשים עם ילדיהן הקטנים. מקרב הנשים שידועה לנו עובדת מעצרן וגירושן, אותה אישה ניגרית הייתה היחידה שהגיעה לישראל בניגוד לחוק. עשר הנשים האחרות הגיעו כולן כעובדות סיעוד ואיבדו את אשרתן עקב מדיניות הכבילה של רשות ההגירה. זוהי מדיניות ההעסקה אותה כינה בג"צ כבר בשנת 2006 "עבדות מודרנית", אשר טרם בוטלה למרות דרישת בג"צ ואשר מדינת ישראל מנסה להפוך לחוק ממש בימים אלו.



החוק הישראלי מאפשר לכל עצור לבצע שיחת טלפון על מנת להודיע על מעצרו. רשות ההגירה מספרת שהמעצרים מבוצעים ברגישות, נחישות ועל פי חוק. אחת הנשים השתוללה וסירבה לעלות על המטוס ואנשי הרשות יצרו קשר טלפוני עם בן זוגה מספר פעמים עד שהצליח לשכנעה לעלות על המטוס. הנשים האחרות לא יצרו קשר טלפוני עם יקיריהן לאחר מעצרן ובטרם גירושן. לדברי רשות ההגירה לכולן ניתנה ההזדמנות לערוך שיחת טלפון, אך מסיבה עלומה, הנשים לא הודיעו לבני זוגן ואבות ילדיהן על מעצרן.



ניסיונות ארגוני זכויות האדם להשיג מרשות ההגירה את הנוהל על פיו נעצרות הנשים על ילדיהן עלו עד כה בתוהו. ממקרי המעצר והגירוש מתגבש הנוהל הבא: המעצרים נערכים בלילות, בבתי המשפחות. הנשים אינן מתקשרות לאחר המעצר וטרם הגירוש. בהיותן מבודדות, הן ממהרות לחתום על מסמכי הנסיעה, לאחר שפקחי עו"ז מספרים להן שהן עלולות להיוותר כלואות תקופה ממושכת אם לא תעשנה כן. ניסיונות ביקור של אבות במתקן הכליאה נכשלים אם האב אינו מלווה באזרח ישראלי. הניסיון האחרון מוכיח שגם היענות של אזרח ישראלי לתנאים הקשים שמציבה רשות ההגירה לא תמיד תאפשר לאב להיפרד מאשתו וילדיו.



לואיס אינו יכול לעזוב את מקום עבודתו משום שאם ייסע לפיליפינים, סביר מאוד להניח שרשות ההגירה לא תאפשר את חזרתו לישראל. זוהי אותה רשות שמנעה בעדו את האפשרות לנשק את ביתו ואשתו לשלום טרם גירושן מהארץ. זיכרון קשה יוותר ללואיס מיום הזיכרון שלנו.

ניצחון הפליטים מדרפור על ראש העיר חדרה

בליל ה - 26.07.2007, הופרעה שנתם של עשרים פליטים סודאנים שהתגוררו בקרוונים בפרדס בחדרה, על ידי פקחים חמושים באקדחים מטעם עיריית חדרה. הפקחים פרצו לקרוונים בהם התגוררו הפליטים, העירו אותם משנתם ודרשו מהם, תחת איומים, לעלות על אוטובוס שנשכר לצורך כך מראש.

קבוצת הפליטים, רובם המכריע קורבנות רצח העם בדרפור, שוחררו לחלופת מעצר באותו פרדס שישה חודשים קודם לכן על ידי בית הדין לביקורת משמורת באמצעות "מוקד סיוע לעובדים זרים" והתוכנית לזכויות פליטים באונ' תל אביב.



מבלי שהרשו לפליטים להתקשר, העלו אותם הפקחים על האוטובוס והם הובלו אל גן הפעמון בירושלים. הפליטים המבוהלים שחשבו כי הם עומדים להיות מגורשים לסודן, כמעט נשמו לרווחה כשנטשו אותם הפקחים על דשא גן הפעמון. הפליטים התקשרו למתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" שהגיעו למקום באותו הלילה, סייעו בהעברת הפליטים המבוהלים לתל אביב ובבירור הנסיבות שהביאו לחטיפתם באישון ליל.



פעילי "מוקד סיוע לעובדים זרים" הופתעו לגלות כי מאחורי חטיפתם של הפליטים עומד ראש עיריית חדרה, חיים אביטן, שאף טרח לתעד את המבצע בצילומי וידאו ולהפיץ את הצילומים באמצעיי התקשורת השונים תוך שהוא מתראיין ומבהיר שעשה את המעשה משום ש"חדרה אינה הפח זבל של המדינה".



בנוסף לעלבון הצורב, חוו הפליטים, למודי סבל עינויים, טראומה מחודשת, כשסברו שהפקחים נושאי הנשקים עומדים לגרשם מהארץ אל סודן, שם ידעו שיוצאו להורג.



על אף שהפליטים איבדו באחת את מקום מגוריהם ופרנסתם ועל אף שחששו פן ייעצרו לאחר שעזבו את הפרדס בו הורה להם דיין בית הדין להתגורר, התקשו פעילי המוקד לשכנעם לתבוע את האחראי למעשה. פעילי המוקד סברו שיש להתלונן במשטרה על מעשה החטיפה ויש לתבוע את ראש העיר בתביעה נזיקית. הפליטים לא האמינו שהם בכלל יכולים להגיש תלונה במשטרה ופחדו לעשות זאת. לפיכך, "מוקד סיוע לעובדים זרים" הגיש תלונה במשטרה נגד ראש עיריית חדרה, פעיליו נחקרו זה מכבר והתלונה תלויה ועומדת. גם לתבוע את ראש העיר בתביעה נזיקית פחדו הפליטים.



"איך נעיז אנחנו, הקטנים, שאין לנו אפילו ויזה, לתבוע את ראש העיר החשוב?" אמר אחד הפליטים.



בסופו של דבר, לאחר למעלה משנה, הסכימו 15 מהפליטים להגיש תביעה נזיקית נגד ראש עיריית חדרה. עו"ד הישאם שבאיטה מהתוכנית לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב הרים את הכפפה, הכין והגיש עבורם תביעה בסך 80,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים.



ב – 24.03.2011, לאחר למעלה משלוש שנים ולאחר שלושה דיונים, הסכימה עיריית חדרה להסכם פשרה על פיו תשלם לכל אחד מהפליטים התובעים 20,000 ש"ח, ובסך הכל 300,000 ₪. שופטת בית משפט השלום בחיפה, השופטת עדי חן ברק העניקה להסכם תוקף של פסק דין.



קשה לתאר את שמחתם של הפליטים. מעבר לשמחה על עשרים אלף השקלים, סכום שהנו משמעותי ביותר עבורם, שמחו הפליטים על דבריה של השופטת שביקרה את אופן התנהלותו של ראש העיר. "היום קיבלתי את הכבוד שלי בחזרה" אמר לי בחגיגיות אחד הפליטים: "אני חושב שהיום ראש העיר של חדרה מבין שאסור לקרוא לבני אדם 'זבל'. כאילו שהייתי צריך שהשופטת תגיד לראש העיר שאסור לקרוא לי זבל כדי שאני אדע שאני לא זבל"...



בערב חג החירות, כמה סמלי, העבירה עיריית חדרה את כל 300,000 השקלים לחשבון הבנק של אחד הפליטים. הפליט בעל חשבון הבנק ועו"ד הישאם שבאיטה חילקו את הסכום בין הפליטים האחרים.



ב"מוקד סיוע לעובדים זרים" מקווים שסכום הפיצויים הגדול (שנותר רק להצטער שהנו יוצא מכיסם של תושבי העיר חדרה) יביא לכך שנבחרי ציבור אחרים ישקלו את מעשיהם ודבריהם וינהגו גם בפליטים כבבני אנוש.

בג"ץ ביטל את "נוהל עובדת זרה בהריון"

במעמד חגיגי לרגל סיום כהונתה, נתנה שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה פסק דין לפיו נוהל עובדת זרה בהריון אינו חוקתי ויש לבטלו. הארגונים העותרים: מברכים על פסק הדין ומקווים כי בית המשפט ימשיך לרסן את פגיעתן של הרשויות במהגרות העבודה.



בפסק הדין כותבת השופטת פרוקצ'יה: "כפייתה של אישה לבחור בין המשך תעסוקה, תוך הגשמת ציפיותיה הכלכליות הלגיטימיות, לבין הגשמת זכותה לאמהוּת, אינה מתיישבת עם התפיסות הערכיות והמשפטיות-חוקתיות של החברה בישראל. העמדת החלופות האמורות בדרך זו מהווה, בראש ובראשונה, פגיעה בזכות החוקתית של העובדת הזרה להורות."



בארגונים העותרים, קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, נעמ"ת ורופאים לזכויות אדם, בירכו על פסיקת בג"ץ אך הוסיפו כי "לצערנו, משרד הפנים פוגע שוב ושוב בזכויותיהן הבסיסיות ביותר של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד, אשר נמנות על אחת הקבוצות המוחלשות ביותר בישראל. שוב ושוב אנחנו נאלצים לפנות לבתי המשפט על מנת שיחייב את רשויות המדינה לפעול כחוק וייחלצו להגן על זכויותיהן של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד".

בארגונים הוסיפו כי "רבות מן הנשים שמשרד הפנים פועל לגרש בימים אלה עם ילדיהן, איבדו את מעמדן בשל הנוהל. מדובר בקבוצה קטנה של נשים שהגיעו לישראל בהזמנת המדינה ושהו בה כדין, עד שאשרותיהן נלקחו מהן בשל הלידה."



לצד שיפור מסוים שחל בשנים האחרונות במצבם של חלק ממהגרי עבודה, במידה רבה הודות להתערבות בג"ץ, מעמדן של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד, המהוות כ- 80% מכלל מהגרי העבודה בענף זה, מוסיף להיות בכי רע בשל מדיניות משרד הפנים.



בימים אלה פועל משרד הפנים לקדם את "חוק הכבילה" של מהגרות העבודה למעסיקיהן, על אף פסיקת בג"ץ שקבעה כי הכבילה היא "מעין עבדות מודרנית". משרד הפנים אף פעל על מנת להסיר את ההגנה ממהגרות העבודה בתחום הסיעוד: לפני כשנה קמה במשרד התמ"ת נציבות זכויות עובדים זרים. עקב לחצי משרד הפנים, הוחלט כי נציבות זו לא תגן על זכויותיהם של מהגרות ומהגרי העבודה בתחום הסיעוד.



העתירה לביטול "נוהל הטיפול בעובדת זרה בהריון" הוגשה לבג"ץ בשנת 2005 על ידי הארגונים קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, נעמ"ת ורופאים לזכויות אדם. הנוהל קבע כי מהגרת עבודה השוהה בישראל כדין, תאבד את מעמדה בישראל בשל הריון ולידה, וכי מהגרת עבודה אשר תלד תידרש לעזוב את ישראל עם ילדה, והיא תוכל לשוב אליה רק אם הילוד יישאר בחו"ל.

כאן ניתן לקרוא את עיקרי טיעוני הארגונים העותרים

לאחר שנתיים באוהלי כלא סהרונים מתאחדת משפחתו של יירמי הקטן מחוץ לכותלי הכלא

בספטמבר 2010 כתבתי כאן על ארמס, המכונה "יירמי", הילד בן החמש וחצי שכלוא בכלא סהרונים עם למלם אימו ללא תכלית ותוחלת משום שזו בילתה את רב חייה כפליטה בסודן, עובדה המונעת בעדה מלשכנע את רשויות מדינת ישראל בכך שהנה אריתראית.



חצי שנה נוספת חלפה ואתמול שוחררה למלם ממעצרה והתאחדה עם ארמס בנה וטקלאב בן זוגה, לאחר שנתיים תמימות במעצר מנהלי ומנוגד לחוק ולאמנה עליה חתמה מדינת ישראל.

כל אותה תקופה, בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין לא מצא לנכון לשחרר את למלם ובנה הקטן.

גם בית המשפט המחוזי לא חש כל דחיפות בשחרורם של השניים. עו"ד עומר שץ הגיש עתירה בשמו של האב, הכלוא בנפרד באגף אחר בכלא "סהרונים". בית המשפט קבע ערבות של שבעת אלפים ש"ח לשחרורם וכן חתימת ערבות של עשרים אלף ₪ על ידי אזרח ישראלי. טקלאב, אביו של ארמס, הצליח לגייס את הסכום ושוחרר ממעצר עם בנו, ממנו חי בנפרד בשנה ומחצה מאז הגיעו לישראל.

אף אחד מהשופטים המכובדים לא מצא טעם לפגם בכך שילד שחצה ברגל את המדבר, נקרע מאביו בהיותו בן ארבע ונכלא בכלא אוהלים מוקף חומה למשך שנה ומחצה עם אימו בלבד, משוחרר עתה עם האב אותו כמעט ולא פגש בכלא ונדרש במקביל להיפרד מאימו לתקופה שאורכה לא ידוע. אף אחד לא חשב שאולי טובתו של הילד דורשת כי אמו תשוחרר עמו.

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע חש שתנוח דעתו רק אם למלם תשוחרר בערבות של עשרת אלפי שקלים בנוסף לחתימת 45,000 ₪ ערבות על ידי שני אזרחים ישראלים וכן תחתום על תעודת מעבר שתאפשר את גירושה לאתיופיה. למה אתיופיה ? כי אפשר. אז מה אם אינה אזרחית אתיופיה.

נדרשה עתירה לבג"צ על מנת להפוך את ההחלטה ולהעמיד את תנאי שחרורה של למלם על אלפיים ₪ וחתימת ערבות על ידי טאקלב בעלה.

המשפחה המאוחדת מאושרת. עכשיו הם כמו עשרים אלף פליטי אריתריאה האחרים השורדים בישראל ללא אשרת עבודה. הוריו של יירמי מתכוונים לעבוד קשה ולהחזיר את הסכומים הגבוהים שלוו מחברים למימון הערבות לשחרורם. הם עוד לא יודעים עד כמה קשה למצוא מקום עבודה ללא אשרת עבודה כשג'ינגלים מתנגנים על חשבון משלמי המסים בכל אמצעיי התקשורת עשרות פעמים ביום: "מעסיק עובד זר ? לא תוכל לטייח את זה!"

יירמי מרבה לצייר. בכל ביקור ב"מוקד סיוע לעובדים זרים" הוא מצייר ציורים עמוסי דמויות. אולי עכשיו יחלו להופיע גם דמויותיהם של אמא ואבא בציורים.

משרד הפנים מאיים להתחיל בגירוש ילדי מהגרי העבודה

משרד הפנים עומד להתחיל בגירוש משפחות עם ילדים, בארגוני הסיוע חוששים: גירוש הילדים יתבצע תוך הפרה קשה של זכויותיהם


במכתב דחוף לרשות האוכלוסין וההגירה, מתריעים ארגוני הסיוע: חשש כבד כי משרד הפנים לא נערך לביצוע הגירוש, ומבלי לתת את הדעת לכך שילדים ייכלאו עם משפחותיהם תוך הפרה קשה של זכויותיהם.

בימים האחרונים חשפה רשות האוכלוסין וההגירה את תאי המעצר המיועדים לילדי המהגרים שצפויים להיות מגורשים מישראל בתקופה הקרובה. אלא שמעצר הילדים מעלה סוגיות מורכבות שנראה כי משרד הפנים לא התייחס ולא נערך אליהן כלל.

במכתב דחוף שנשלח מטעם האגודה לזכויות האזרח, ילדים ישראלים ומוקד סיוע לעובדים זרים מפרטים הארגונים רשימה של סוגיות שלא ברור אם נבחנו טרם ההחלטה על מעצר הילדים. בין השאר, דורשים הארגונים לדעת האם מעצר הילדים יהיה רק חלופה אחרונה, לאחר מיצוי כל האלטרנטיבות; האם ייאסר על פקחי "עוז" לעצור ילדים בבתי הספר ובגני משחקים, האם ייאסר עליהם לבצע מרדפים או להפעיל כוח בעת המעצר, כלפי ילדים או הוריהם; האם ייאסר על הפקחים לכבול בני משפחה, כפי שהם נוהגים לעשות כיום בעת ביצוע מעצרים;

סוגיות נוספות שלא ברור אם נבחנו, נוגעות למעצר במתקן הכליאה בנתב"ג: האם פקחי יחידת "עוז" הוכשרו לעצור וללות ילדים, ולנהל מתקן מעצר שבו מוחזקים ילדים; האם ילדים יוחזקו במעצר ללא הגבלת זמן; האם ישנה סכנה שיופרדו מהוריהם; האם יסופק להם מזון מתאים, ביגוד, במידה שיזדקקו לו, תמיכה נפשית, שירותי בריאות וחינוך, האם יורשו לקבל ביקורים; האם גורמי הרווחה והחינוך ישולבו בכל שלב ושלב של הליך המעצר והגירוש;

לדברי עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, "האמנה בדבר זכויות הילד אוסרת על מעצר ילדים, אלא כאמצעי אחרון, ולפרק הזמן המינימלי. בנוסף, האמנה מחייבת לתת את הדעת על היבטים רבים ושונים הנוגעים לטובתם של ילדים בהליכים שמנהלות רשויות המדינה. דווקא בנושא הרגיש והמורכב הזה, משרד הפנים לא פרסם עד כה נוהל המתייחס לסוגיות הללו, מרסן את פעילות פקחי 'עוז' ומבטיח שהוכשרו לטפל בילדים. אם יתברר כי אכן אין נוהל, נשקול פנייה לערכאות."

לדברי רותם אילן מעמותת ילדים ישראלים, "מעצרים וכליאה, במיוחד כאשר מדובר בילדים, חייבים להיות האופציה האחרונה אם בכלל. הבעיה היא שבמדינה שלנו זו ברירת המחדל. חשוב לזכור שמדובר בילדים שלא פשעו ולא חטאו. יתרה מכך, ילדים שהוריהם הגיעו לישראל כחוק ובהזמנתנו. הגיע העת שנפסיק להעניש ילדים חפים מפשע על מצב שהמדינה יצרה במו ידיה."

לדברי עו"ד רעות מיכאלי ממוקד סיוע לעובדים זרים, "בזמן שבהוליווד מתרגשים עם ילדי הזרים, כאן מכינים להם בתי כלא למעצר וגירוש. עצוב לראות שבשעה שישראל מתגאה בפני העולם בקליטת ילדי הזרים, היא מבקשת לגרשם מביתם היחיד"

להלן: המכתב המלא

_________________________
לכבוד מר אמנון בן עמי
מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול
משרד הפנים דחוף!
בפקס: 02-6294860

שלום רב,


הנדון: מעצר, כליאה וגירוש של ילדי מהגרים


אנו פונים אליך בדחיפות על רקע הפרסומים מן הימים האחרונים, אשר מקורם ברשות, בדבר כוונתכם להתחיל לעצור ילדי מהגרים ולכלוא אותם עד לגירושם ב"מתקן המסורבים" בנתב"ג. על פי הפרסומים, נערכו ב"מתקן המסורבים" מספר שינויים, שלשיטתכם מתאימים אותו לכליאת ילדים, ובתוך כך: צביעת הקירות, עיטורם בדמויות מסרטים מצויירים ("בוב ספוג" ו"פו הדב"), פיזור כמה צעצועים בחדרים המסורגים והנעולים, והתקנת מספר מתקני משחק וטיפוס בחצר הצרה, שהוקפה ביריעה אטומה.

כידוע, נהלי הרשות חייבים בפרסום. אף על פי כן, זולת פרסום בתקשורת של התמונות הצבעוניות מ"מתקן המסורבים" ואמירות כלליות בדבר היערכות למעצר ולגירוש של ילדים בשיתוף "גורמים מקצועיים", לא פורסם ברבים הנוהל העוסק במעצר ובגירוש ילדים. לא פורסמו:

· אמות המידה למעצר; · אופן עריכת המעצר, לרבות הגורמים השונים שילוו אותו; · דרכי הזדהות פקחי "יחידת עוז" ואופן התנהלותם בפני ילדים; · איסור על הפעלת כוח; · איסור על מרדף; · איסור על כבילה של בני משפחה; · אופן הובלת ילדים בכלי רכב של הרשות והגורמים שילוו אותם; · המקומות בהם מותר לבצע מעצר, כמו גם המקומות בהם חל איסור לבצעו; · המקרים בהם חל איסור לבצע מעצר; · הנסיבות בהן יועדף מעצר על טובתם של ילדים, אשר אוסרת, ככלל, על החזקתם של ילדים במעצר; · חלופות מעצר; · הגבלת משך המעצר; · אי הפרדת ילדים מעל הוריהם; · אופן הטיפול במשפחות בהן ההורים ממדינות שונות;· הליך הכשרתם של פקחי "יחידת עוז", והכישורים הנחוצים להם לנהל מתקן מעצר בו מוחזקים ילדים; · פירוט מקור סמכותם של פקחי "יחידת עוז" לנהל מתקן מעצר, בו כלואים ילדים; · דרכי עריכת שימוע לילדים שיעצרו ויגורשו, לרבות הכשרתם של עורכי השימוע, הכישורים הנחוצים להם, והגורמים המלווים את השימוע; · שילוב גורמי רווחה בהליכי המעצר, הכליאה והגירוש; · ייצוג משפטי לילדים; · חינוך במתקן המעצר; · שירותי בריאות לילדים במתקן המעצר; · לבוש לילדים; · מזון מותאם לילדים; · התאמת הליכי המעצר, הכליאה והגירוש לילדים בעלי צרכים מיוחדים; · תרגום להורים; · הבאה דחופה בפני בית דין לביקורת משמורת; · יידוע מוסדות החינוך, בהם לומדים ילדים, בדבר מעצרם וכליאתם; · יידוע הנציגויות הזרות בדבר מעצר ילדים וכליאתם; · ביקורים במתקן המעצר; · טיפול בבקשות לקבלת מסמכי נסיעה; · הסדרי "עזיבה מרצון"; · מימון ותיאום טיסות; · דרכי טיפול בילדים ששוחררו ממעצר;

ועוד ועוד עניינים שרשות שבוחרת לעצור, לכלוא ולגרש ילדים נותנת עליהם דעתה בנוהל מפורט ומפורסם.

נודה על תשובתך הדחופה בעניין בצירוף הנוהל.

בכבוד רב,


רותם אילן, עמותת ילדים ישראלים
אסנת כהן-ליפשיץ עו"ד, מוקד סיוע לעובדים זרים
עודד פלר, עו"ד, האגודה לזכויות האזרח בישראל

העתקים:

מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה ושר הבריאות
מר אליהו ישי, שר הפנים
מר גדעון סער, שר החינוך
מר משה כחלון, שר הרווחה והשירותים החברתיים
חה"כ זבולון אורלב, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, הכנסת
מר יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה

נס "ביאליק רוגוזין"

הסרט "לא עוד זרים" הוכתר היום בתואר "סרט הדוקומנטארי הטוב ביותר" במסגרת חלוקת פרסי האוסקר בהוליווד. בהקדמה לסרט, מתארת האישה שיזמה אותו את בית ספר "ביאליק רוגוזין" כנס, נס שהתגלה לנגד עיניה ושסברה כי מן הראוי שיתועד בסרט.




בית ספר "ביאליק רוגוזין" הוא אכן נס.

הוא נס משום שהמנהלת שלו, קארן טל, הנה אישה אופטימית ובעלת חזון, בעלת יכולות נדירות בתחום החינוך, הניהול, ההסברה וגיוס המשאבים.

הוא נס משום שמורות ויועצות בית הספר טובות הלב, רואות בעבודתן שליחות והנן זמינות סביב השעון לתלמידיהן.

הוא נס משום שרבים מתלמידיו הנם ילדי פליטי חרב, רצח עם או סתם עוני מנוול, שנמלטו על חייהם והצליחו ברב כישרון ותושייה למצוא את דרכם לארץ הקודש יחד עם ילדיהם הקטנים.



הסרט מתאר את הווי החיים הנדיר במשפחת "ביאליק רוגוזין", משפחה רחבה ובה ילדים בני עשרות לאומים שונים, ומתמקד בשלוש דמויות:


אסתר בת העשר מדרום אפריקה

מוחמד בן השבע עשרה מדרפור

יוהנס בן השמונה מאריתריאה


שלושת כוכבי הסרט מספרים על החוויה המרגשת של השתייכות למשפחת "ביאליק רוגוזין". הסרט מתעד את השתלבותם, התקדמותם והישגיהם בלימודים ומעלה על נס, ובצדק רב, את מפעלה המפואר של מנהלת בית הספר קארן טל.


הוליווד דורשת סוף טוב והסרט נותן לה סוף טוב תוך התעלמות ממצוקות בני משפחותיהם של כוכביו.


אביה של אסתר נאבק לפרנסה ולגדלה בישראל בגפו לאחר שאמה נרצחה בדרום אפריקה. אין לו אשרת שהייה או עבודה בישראל. הוא עדיין לא נעצר וגורש מהארץ רק בזכות צירוף נסיבות: היותו משמורן יחיד לביתו אסתר והעובדה שמדינת ישראל טרם הכינה כלא לילדי מהגרי העבודה לצורך גירושם מהארץ. והנה – בדיוק בשבוע שעבר, חשפה רשות ההגירה את הכלא שהכינה לילדי מהגרי העבודה בנתב"ג: כלא שתאיו מכוסים ציורי פו הדב ובוב ספוג. כלא שאמור להחזיק ילדים כמו אסתר עד שיתאפשר גירושם מהארץ. אסתר, תלמידה מצטיינת וחניכה למופת בתנועת הצופים, הגישה בקשה לקבלת מעמד חוקי באוגוסט האחרון יחד עם כל ילדי מהגרי העבודה מקרב צופי שבט איתן. בקשתה לא נדחתה על הסף, אך היא אינה עומדת בקריטריונים שקבעה הממשלה. אסתר שוהה בישראל רק ארבע שנים בעוד ההחלטה דורשת שהייה רצופה של חמש שנים לפחות. 254 מילדי "ביאליק רוגוזין" ממתינים עתה להחלטת משרד הפנים בעניין מעמדם ואילו 120 תלמידי בית הספר האחרים הנם מועמדים לגירוש שכן אינם עומדים בקריטריונים. אסתר הסתכלה היום בפליאה וחוסר אמונה בכתבים ששאלו אותה אם תגורש: "אני לא מאמינה שדבר כזה יכול לקרות" קבעה בביטחון של ילדה שלמדה דבר או שניים על זכויות אדם ודמוקרטיה.



אביו של יוהנס, שנמלט ממשטר האימים האכזרי השולט באריתריאה, נאלץ לפרנס בישראל את אשתו וארבעת ילדיו ללא אשרת עבודה גם כן. אמנם הוא אינו מועמד לגירוש מיידי, שכן ישראל מכבדת את דרישת נציבות הפליטים של האו"ם שלא להחזיר את אזרחי אריתריאה למדינתם, שם צפויה סכנה לחייהם. עם זאת, הוא אינו יכול לעבוד כחוק ומתקשה למצוא עבודה. מנהלת בית הספר, קארן טל, מפנה את מולוגטה, אביו של יוהנס לעורך דין מתנדב שיסדיר את אשרתו. מצלמות הסרט אינן עוקבות אחר מולוגטה למשרדי "מוקד סיוע לעובדים זרים" שם הוא מגלה לאכזבתו שהוא אחד מעשרים אלף פליטים אריתראים שהצליחו להגיע למדינת ישראל, אך זו, בניגוד לדרישות האמנה שחתמה עליה, מסרבת לבדוק את בקשות המקלט שלהם ומקביל גם מסרבת לתת להם אשרות עבודה. העובדה המצערת שאין עורך דין או ארגון שיכול להשיג למולוגטה אשרת עבודה אינה מתועדת בסרט. בסופו של הסרט, מופיעה כתובית הנוטעת בצופיו אשליה הוליוודית כאילו מולוגטה עושה עתה את דרכו למשרד הפנים לקבלת אשרת העבודה הנכספת בעוד במציאות האכזרית, בונה ממשלת ישראל בימים אלו כלא ענק על גבול מצרים במטרה לכלוא שם גם את מולוגטה ובני משפחתו עד שיתאפשר גירושם מהארץ.



למוחמד, המכונה טונגו, אין בני משפחה במצוקה בישראל מהסיבה הכואבת שבני משפחתו נרצחו בטבח העם בדרפור ממנו הצליח להימלט כילד. מוחמד הנבון והחרוץ, למד עברית והצליח להשלים את בחינות הבגרות בזמן שיא של שלוש שנים וכיום הוא לומד בכיתה י"ג בפנימיית הכפר הירוק. בזכות העובדה שנכנס לישראל לפני דצמבר 2007, זכה מוחמד במעמד של תושב ארעי, כמו 500 מבני דרפור שהיו באותה עת בארץ. אלפי ניצולי רצח העם בדרפור שהצליחו להימלט לישראל רק משנת 2008 ואילך, שוהים בישראל כשצו הגירוש נגדם תלוי ועומד. משום שצו הגירוש אינו ניתן למימוש, הם משוחררים בתנאים מגבילים וללא אשרת עבודה. גם את בקשות המקלט שלהם מקפיד משרד הפנים הישראלי לא לבדוק בניגוד לנדרש על ידי אמנת הפליטים של האו"ם. אמנם למוחמד אשרת תושב ארעי אותה עליו לחדש מידי שישה חודשים, אך הוא זוכר עד כמה קשה חידושה של אותה אשרה. עד כמה הוא מבוהל כשפג תוקפה ופקידי משרד הפנים מסתכלים עליו ועל חבריו בפנים חתומות ואומרים להם לשוב בשבוע הבא, רק על מנת לשמוע גם בשבוע הבא את אותה התשובה. עד כמה קשה לא לדעת האם תחודש האשרה או שאולי הפעם נמצאה מדינה אפריקאית שמסכימה "לקחת" את הפליטים מישראל.



הסרט "זרים לא עוד" מתאר נאמנה את נס בית ספר "ביאליק רוגוזין". יש לקוות שזכייתו של הסרט באוסקר תגרום לנס נוסף: גיבוש מדיניות הגירה הגיונית, סבירה ושקופה, שתכבד את האמנות הבינלאומיות עליהן חתמה מדינת ישראל ותאפשר לשלושת גיבורי הסרט וחבריהם לחיות בכבוד ובביטחון בישראל.

מדיניות ההתעמרות של רשות ההגירה בפליטים

לפני למעלה מחודש, ללא כל הודעה מוקדמת, הפסיקה "היחידה למיון וזיהוי מסתננים" של רשות ההגירה הממוקמת בלוד לפעול. המשרדים נסגרו ולא נמסרה כל הודעה למאות הפליטים שהמשיכו להגיע לשם , יום אחרי יום, מקווים לזכות באיזה מסמך שיאפשר להם לעבוד לפרנסתם.




פליטים המגיעים לישראל ומשתחררים מבית הסוהר, חייבים לעבור במשרדי היחידה בלוד על מנת לזכות במסמך "שחרור בתנאים מגבילים". אותו מסמך אמנם אינו מאפשר להם לעבוד כחוק, אך בזכות הבטחת אנשי רשות ההגירה שלא לאכוף את החוק על מעסיקיהם, הוא בכל זאת מאפשר להם לעיתים למצוא בדוחק מקום עבודה. מידי חודש או שלושה חודשים, עליהם להאריך את תוקפו של המסמך ולעמוד בתורות הארוכים פעם נוספת. פליטים רבים אחרים לא מצליחים לשכנע את אנשי הרשות שהם אכן אריתראים או סודנים ולכן מוזמנים מידי כמה ימים, ממתינים בתור בשמש או בקור מבוקר עד ערב, ואז מקבלים הזמנה לשבוע לאחר מכן. בנוסף, מוזמנים למקום פליטים לראיונות זיהוי. כל אלו, הביאו לכך שמידי יום בשנתיים וחצי שחלפו מאז הוקמה היחידה, עמדו בכניסה למשרדים מאות פליטים מתוסכלים ולעיתים גם נשים, ילדים ותינוקות. התורות הארוכים, הביאו לכך שרבים מהם בחרו לבלות את הלילה בחצרות הבתים ליד המשרד על מנת להבטיח את מקומם בתור לפנות בוקר ואולי לזכות במסמך הנכסף ביום המחרת.



תושבי לוד התקוממו ובצדק, המשרדים נסגרו ואילו לפניות הפליטים או לפניות ארגוני זכויות האדם המסייעים להם לא טרחו ברשות ההגירה להשיב. פליטים רבים לא יכלו למצוא עבודה ללא כל מסמך מזהה נאלצו לישון ברחובות ובגנים ציבוריים, אך אנשי רשות ההגירה לא התרגשו מכך.



בסוף שבוע שעבר התבשרנו כי בתחילת ינואר ייפתחו המשרדים בלוד. הודענו על כך לקהילות הפליטים. סודנים ואריתראים המתגוררים בערד ובאילת, לוו כספים למימון הנסיעה מחבריהם, מבטיחים להחזיר לאחר שישיגו את המסמך ויוכלו לעבוד. רבים יצאו לדרך במהלך סוף השבוע, מוותרים על חגיגות סוף השנה האזרחית. ברי המזל ישנו בדירות חברים בתל אביב, אחרים ישנו בגינת לוינסקי וכולם יצאו לפנות בוקר בדרך ללוד. למעלה ממאתיים פליטים הגיעו אתמול למשרדי היחידה והמתינו. אחרי הצהריים יצא אליהם פקיד והורה לסודנים לעזוב את המקום ולחזור לאחר מספר ימים. כמה ימים ? לא ברור. היו אריתראים שהצליחו להשיג אתמול את המסמך הנכסף. רבים אחרים נאלצו לחזור בערב לביתם במפח נפש.



הבוקר, שוב התייצבו המוני פליטים במקום. עוד בבוקר דיווחו מספר פליטים שיצאו אליהם פקידים ונאמר להם שסודנים ואריתראים לא יתקבלו היום. פליטים אחרים טוענים שנאמר להם שהוחלט שסודנים ואריתראים לא יקבלו עוד מסמכים כלל. לא ברור מה אמרו הפקידים ומה הבינו הפליטים, אבל עובדה היא שקבוצת פליטים אריתראים ש"מוקד סיוע לעובדים זרים" ליווה טלפונית במהלך כל היום, שהו במקום ברציפות משש בבוקר ועד חמש וחצי בערב ואף לא אחד מהם התקבל במשרדי היחידה.



דוברת הרשות, סבין חדד, עשתה כמיטב יכולתה לסייע, ודיווחה שהמשרד תפקד ואף היה במקום מתורגמן לשפה הטיגרינית. במשרדי היחידה לא הייתה כל היום תשובה טלפונית. לא ברור כיצד סבורים ברשות ההגירה שניתן לתפקד עם מתורגמן בודד לטיגרינית, אך מדברי הפליטים עולה שגם אותו מתורגמן בודד לא מצא לנכון להכניס למשרדו אף לא אחד מהמוני האריתראים שהמתינו כל היום בחוץ.



אין ספק שידי עובדי היחידה למיון וזיהוי "מסתננים" ימלאו עבודה גם אם יעשו עבודתם נאמנה וזאת משום שעליהם לזהות בחודשים האחרונים כאלף מבקשי מקלט חדשים מידי חודש. ניתן היה להקל על עבודתם של הפקידים ועל מצוקת הפליטים אם היו נקבעים ימים קבועים בשבוע לפליטים סודנים, ימים נפרדים לפליטים אריתראים וימים אחרים למבקשי מקלט ממדינות אחרות. לו היו טורחים פקידי הרשות לעשות זאת, לא היו המוני פליטים נאלצים לנדוד מקצוות ארץ, לישון ברחובות לוד ותל אביב ולחזור לביתם מבלי שזכו להתקבל במשרדי היחידה.



מדוע אם כן מתעקשים ברשות ההגירה לשמור על המצב הקיים ? מדוע הנם מתעקשים להבטיח שמידי יום, לפנות בוקר, יתייצבו מאות פליטים בתור צפוף ובלתי נסבל ?



קשה להשתחרר מהמחשבה שכל זה נועד רק על מנת להבטיח שאותם פליטים יסבלו מספיק על מנת שלא יעזו להתקשר לחבריהם ולהציע להם לבוא גם כן לארץ הקודש.