יום ראשון, 19 ביוני 2011

בית המשפט החליט היום להעניק מעמד של קבע לבן 25 החי מאז גיל 4 בישראל !


אלוין מחזיק בתעודת תושב ארעי אותה הצליח לקבל לאחר מעמד מתיש באוקטובר 2010
אלוין, צעיר בן 25 , הגיע לישראל עם אימו, אזרחית איי סיישל, בהיותו בן 4. למיטב ידיעתו לא הונפקה לו תעודת לידה ומכל מקום, אמו שבה זה מכבר למולדתה ותעודת לידה אין.

כל חייו של אלוין עברו עליו בישראל, כאן למד, בגר, רכש חברים. כאן נעצר, עוד בהיותו קטין משום שלא היו בידיו הניירות הנכונים וכך גם זכינו להכירו ב"מוקד סיוע לעובדים זרים".

רבים מפעילי ועובדי "מוקד סיוע לעובדים זרים" התחלפו בשנים הארוכות בהן מנסה המוקד לסייע לאלוין לרכוש מעמד חוקי בישראל, שנים בהן היטבנו להכירו כנער חכם, רב קסם, יפה תואר ונפש שלא נתן לאכזריות הרשויות כלפיו לקלקל את אופיו הטוב ולהעכיר את מצב רוחו. אינספור בקשות, כתבות עיתונאיות וניסיונות עקרים לדבר על ליבם הערל של פקידי משרד הפנים לא זיכו את אלוין במעמד חוקי.

פקידי משרד הפנים המשיכו להתעקש על כך שבהיעדר תעודת לידה לא ניתן להעניק לאלוין מעמד חוקי. דרכונים שהשיגו עבורו פעילי המוקד שהעידו על זהותו וכן תעודות המעידות כי אכן הנו חי בישראל ברצף זה למעלה מעשרים שנה לא הצליחו להזיז את פקידי משרד הפנים מעמדתם, שנדמה היה שמבקשת רק להתגרות בו: "אין לך תעודת לידה ? אז איך תוכיח לנו שאכן נולדת ?"...  

בשנת 2010 נרתמו למאבקנו רב השנים גם העיתונאים והפעילים החברתיים אורלי וילנאי וגיא מרוז אך גם פניותיהם הרבות למשרד הפנים לא הביאו את הפקידים לשנות דעתם ולא נותרה ברירה אלא לפנות לבית המשפט. עורכי הדין המוכשרים של המוקד, אסנת כהן ליפשיץ ויונתן ברמן כתבו עתירה שלא ניתן היה שלא לקבלה. באוקטובר 2010 נאות משרד הפנים להעניק לאלוין מעמד של תושב ארעי לפנים משורת הדין. לא ויתרנו. התעקשנו על זכותו של אלוין למעמד של תושב קבע מתוקף החלטת ממשלה 156 אשר עמד בכל תנאיה.

היום, בפסק דין בן שבעה עמודים, קבע ככוד השופט ד"ר יגאל מרזל כי שגה משרד הפנים עת החליט שלא להעניק לאלוין מעמד של תושב קבע מתוקף החלטת הממשלה 156 משנת 2006 וכי היעדרה של תעודת הלידה אין בה כדי לשנות את העובדה שאלוין הצליח להוכיח מעבר לכל ספק את זהותו וכן כי שהה בישראל ברציפות הרבה לפני שהגיע לגיל 14.
עוד הורה השופט הנכבד למשרד הפנים לשאת בהוצאות המשפטיות של "מוקד סיוע לעובדים זרים" בסך 5000 ש"ח. אמנם הסכום זניח לאחר שפורשים אותו על פני שש שנות עבודה ותסכול, אבל חשוב לציינו למען ידעו משלמי המסים להיכן הולך כספם: לחפות על רשעותם ואכזריותם של פקידי משרד הפנים.

לאחר שני עשורים של חשש ממעצר וגירוש, חוויית מעצר קשה ומיותרת עוד ביותו קטין, היעדר ביטוח בריאות ודחיות מצד מעסיקים שפחדו להעסיקו ללא מעמד חוקי, נאחל לאלוין חיים שקטים, שלוים ומאושרים עם מעמדו החוקי החדש בארצו ישראל.

אין תגובות:

פרסום תגובה