ביום שבת, 19 בדצמבר 2009, פרסמה סוכנות הידיעות "רוייטרס" מצרים ידיעה בזו הלשון: "מקורות ביטחוניים מסרו שהמשטרה המצרית ירתה למוות בשני אפריקאים שניסו להבריח את הגבול ממצרים לישראל ביום שישי". אחד האפריקאים ההרוגים זוהה כבחיט נוריהן עבדאללה, בן 22. כתבה אחרת, שפורסמה בערבית באתר אינטרנט חדשותי בסודן ציינה אף היא את זהותו של בחיט כאחד ההרוגים ואף ידעה להוסיף שהחיילים המצרים ירו חמישה כדורים בראשו. מכר שהאזין לרדיו, סיפר שגם אחת מתחנות הרדיו הישראליות דיווחה בקצרה על האירוע. עם זאת, בישראל צוין ששני אפריקאים נורו דווקא על ידי חיילי צה"ל ולא על ידי המצרים, כשניסו להבריח את הגבול ממצרים לישראל ליד מעבר רפיח.
נראה שאמצעיי התקשורת בישראל, שלא גילו עניין רב באירוע, לא בדקו את העובדות. המצרים נוטים לפרסם ידיעות אודות הפליטים שהנם הורגים על הגבול או מצליחים לתפוס חיים ולגרש, משום שכך הנם מוכיחים את מאמציהם למנוע כניסת פליטים לישראל ומרתיעים פליטים ששוקלים לנסות גם כן לעבור את הגבול למרות הסכנה. מעדויות חיילי צה"ל בגבול עולה שמסיבות אלו, נוטים המצרים גם להכריז על פליטים שצה"ל גירש אליהם, כאילו לכדו אותם בכוחות עצמם בעודם מנסים לחצות את הגבול. עם זאת, זהו המקרה הראשון למיטב ידיעתנו, בו מפרסמים המצרים את דבר הריגתם של פליטים שניסו לחזור מישראל למצרים.
קהילת הפליטים מדרפור שמנסה למצוא מקלט בישראל גילתה עניין רב ביותר באירוע, שכן אותו בחיט, שנורה למוות על ידי חיילי צה"ל או אולי על ידי חיילי מצרים (תלוי לאיזו גרסא נבחר להאמין) הנו אחד מבני הקהילה. בחיט היה בן שבט הזגאווה, ניצול רצח העם בדרפור שהצליח להימלט לישראל לפני למעלה משנתיים.
חברי הקהילה בישראל טוענים שההרוג השני, אף הוא ניצול רצח העם בדרפור, בן שבט המסליט בשם עבדל עזיז שעזב את עבודתו במלון "הנסיכה" באילת לפני כשלושה שבועות והיה מיודד עם בחיט.
מעדויות חבריהם עולה ששני הפליטים הגיעו לישראל בקיץ 2007, מעט לפני שראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, הכריז על בימת הכנסת את אותה הכרזה אומללה: "האו"ם החליט ! יש 498 פליטים מדרפור וכל השאר מסתנני עבודה!" ארבעה חודשים לאחר מכן, בעקבות החלטת הממשלה להעניק מעמד של תושב ארעי ל – 498 פליטים מדרפור שהגיעו לישראל עד ספטמבר 2007, הזמין משרד הפנים 452 ממבקשי מקלט מדרפור לקבל תעודות זהות של תושב ארעי. בחיט ועבדל עזיז היו אמורים להיות ביניהם. הם לא היו. חבריהם, דרפורים שהגיעו יחד עמם לישראל קיבלו תעודה. גם חברים מדרפור שהגיעו הרבה אחריהם קיבלו תעודה. אבל השניים, שכמו רבים אחרים הלכו למשרד הפנים פעם אחר פעם בניסיון לזכות בתעודת הזהות הנכספת, נדחו בלך ושוב.
מעדויות חבריהם עולה ששני הפליטים הגיעו לישראל בקיץ 2007, מעט לפני שראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, הכריז על בימת הכנסת את אותה הכרזה אומללה: "האו"ם החליט ! יש 498 פליטים מדרפור וכל השאר מסתנני עבודה!" ארבעה חודשים לאחר מכן, בעקבות החלטת הממשלה להעניק מעמד של תושב ארעי ל – 498 פליטים מדרפור שהגיעו לישראל עד ספטמבר 2007, הזמין משרד הפנים 452 ממבקשי מקלט מדרפור לקבל תעודות זהות של תושב ארעי. בחיט ועבדל עזיז היו אמורים להיות ביניהם. הם לא היו. חבריהם, דרפורים שהגיעו יחד עמם לישראל קיבלו תעודה. גם חברים מדרפור שהגיעו הרבה אחריהם קיבלו תעודה. אבל השניים, שכמו רבים אחרים הלכו למשרד הפנים פעם אחר פעם בניסיון לזכות בתעודת הזהות הנכספת, נדחו בלך ושוב.
למרות זאת, ועל אף שבמהלך השנתיים האחרונות משרד הפנים הקפיד שלא להעניק להם אשרות עבודה, השתלב עבדלעזיז בעבודה במלון "הנסיכה" באילת. בחיט, בזכות חברים מסורים, הצליח למצוא מקום עבודה במפעל ביבנה. לפני כשמונה חודשים, עבר בחיט עם חבר לתל אביב והחל לעבוד בשטיפת כלים במסעדת "ג'ירף". לדברי חבריו, בחיט אהב את המסעדה ותנאיי עבודתו בה.
אז מה הניע אותם לחזור על המסע המסוכן במדבר?
אשתו של עבדלעזיז ושני ילדיו נותרו במצרים במצב קשה ביותר. הידיעות על הירי המסיבי של המצרים בפליטים בגבול לא הניחו לעבדלעזיז לאפשר לאשתו לצאת למסע המסוכן. לו הייתה מדינת ישראל ממלאת אחר התחייבויותיה הבינלאומיות, יש להניח שעבדלעזיז היה זוכה במעמד פליט ואולי אף מצליח להביא את אשתו וילדיו הקטנים לישראל באופן חוקי. אך מדינת ישראל אינה בודקת כלל את בקשותיהם של פליטים מסודן ולכן עבדלעזיז לא יכול היה לזכות במעמד פליט. חבריו מספרים שפנה לשגרירות המצרים וניסה לקבל אשרת כניסה למצרים. בקשתו נדחתה.
בחיט, מספרים חבריו, לא יכול היה לשאת עוד את הפחד מהיעדר מעמד חוקי ואת חוסר האמונה בסיכוייו לזכות במעמד שכזה בעתיד. הוא רצה לחזור לאפריקה, למחנות הפליטים בצ'אד, שם נמצאים קרובי משפחתו.
בחיט, מספרים חבריו, לא יכול היה לשאת עוד את הפחד מהיעדר מעמד חוקי ואת חוסר האמונה בסיכוייו לזכות במעמד שכזה בעתיד. הוא רצה לחזור לאפריקה, למחנות הפליטים בצ'אד, שם נמצאים קרובי משפחתו.
למרות הדיווח בישראל שחיילי צה"ל הם שירו למוות בפליטי רצח העם, לא נשמע כל דיווח על חקירת המקרה בניסיון לבחון אם ניתן היה למנוע את מותם. עם זאת, יש להניח שמותם, כמו גם חזרתם למצרים, היו נמנעים לו הייתה מדינת ישראל ממלאת אחר הוראות האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים אשר עליה חתמה.
