יום חמישי, 26 באוגוסט 2010

חניכי שבט "איתן" במשרד הפנים

x
מתנדבים מפעילים את הילדים הממתינים שעות ארוכות לתורם במשרד הפנים
פטריסיה, אוולין והמתנדבת נטלי מול פקיד משרד הפנים

יפעת טהרני מובילה את חניכי הצופים למשרד הפנים
סבסטיאן מתראיין לערוץ 10 מתחת לבניין הממשלה



היום העשירי להסדרת מעמדם של ילדי מהגרי העבודה

אוולין וחברתה דמט מתחבקות בשמחה לאחר הגשת הבקשה


בעקבות החלטת ממשלת ישראל להעניק מעמד לילדי מהגרי העבודה העונים על שורה של קריטריונים, החל משרד הפנים לקבל את בקשות המשפחות ב – 8 באוגוסט 2010. בתשעת ימי העבודה הראשונים קיבל משרד הפנים 330 בקשות להסדרת מעמד עבור כ – 900 ילדים, אחיהם ואימותיהם. במקרים הנדירים בהם האב טרם נעצר וגורש מהארץ - גם אבותיהם.

ביום העשירי לקבלת הבקשות, הגיעו למשרד הפנים בתל אביב 18 חניכי הצופים של שבט "איתן" משכונת שפירא, יחד עם בני משפחותיהם על מנת להגיש את הבקשות יחדיו. את הקבוצה הנרגשת, הלבושה במדי חאקי וענודה עניבות בצבעים שונים, הובילה ראש שבט "איתן" בשנים האחרונות, יפעת טהרני.


יפעת, שיחד עם מדריכי ובוגרי השבט, ניצחה על המבצע, הכינה עם המשפחות את תיקי המסמכים המורכבים ואף הוסיפה לכל חניך מכתב מרגש מטעמה ומטעם המדריכים.   

משרד הפנים בחר למנוע בעד אמצעיי התקשורת הרבים מלצלם את ילדי הצופים במשרדי משרד הפנים וסיבותיו עימו. אנחנו דווקא צילמנו.

ארבעה חניכים העיזו והגיעו להירשם למרות שאינם עומדים בתנאים הבסיסיים של ההחלטה. שלושה מהם שוהים בישראל פחות מ – 5 שנים ברציפות ואחת מהם נכנסה עם אמה לישראל דרך גבול מצרים הפרוץ, בניגוד לחוק.

סבסטיאן, אחד מהארבעה, אינו עומד בקריטריונים של החלטת הממשלה משום שהגיע לישראל לפני 4 שנים ו – 4 חודשים ולכן אינו יכול להציג שהות רצופה של 5 שנים במדינה. תוכניתו של רפי רשף בערוץ 10 מלווה את סבסטיאן מאז החל משרד הפנים ברישום הילדים. סבסטיאן עזב את התור הארוך במשרד הפנים על מנת להתראיין מתחת לבניין הממשלה: "אני לא חושב בכלל על האפשרות שיגרשו אותי מכאן!" מבהיר סבסטיאן למצלמה. "כאן החברים שלי. כאן החיים שלי ואני אגיש עוד עתירה ועוד ערעור. אעשה כל מה שצריך כדי שיתנו לי להישאר כאן!" הוא מוסיף.   


האימהות יושבות באיפוק על הכיסאות, בוחנות המסמכים הרבים ומתייעצות עם מתנדבי הארגונים. הילדים משחקים בפינות הפעלה שהכינו עבורם המתנדבים.

כמה אבות שהצליחו בדרך פלא לשרוד את 8 שנות קיומה של מנהלת ההגירה, נמצאים אף הם במקום. הפלא מתברר בדרך כלל במהלך הראיון: האבות גורשו זה מכבר וחזרו לישראל כשהם עושים שימוש בדרכון הנושא שם אחר.

במבט ראשוני, נראה היה שמתוך 18 משפחות חניכי הצופים, 14 משפחות עונות על הקריטריונים הבסיסיים שכן הילדים נמצאים בישראל למעלה מ – 5 שנים, דוברים עברית, לומדים בבית ספר ישראלי והוריהם נכנסו לישראל באופן חוקי. כניסה עם המשפחות לראיונות עם פקידי משרד הפנים מבהירה עד כמה עמידה בקריטריונים הבסיסיים אינה מספיקה להשלמת הבקשה. רבות מהאימהות כלל אינן יכולות להוכיח כיצד נכנסו לישראל שכן הדרכונים העתיקים אינם עוד בידיהן.

אחת האימהות שביתה נולדה בישראל, נבהלה כבר לפני מספר שנים מפעילות מנהלת ההגירה וניסתה לעזוב את ישראל ולחזור עם ביתה למולדתה שבאירופה. לאחר שנתיים במהלכם לא הצליחה הילדה להסתגל לחייה החדשים, נענתה האם לתחנוניי ביתה וחזרה עמה לישראל כשהיא מחזיקה באותו דרכון עמו עזבה את הארץ. שתיהן קיבלו פעם נוספת אשרת תייר בדרכונן. פקיד משרד הפנים בוהה ארוכות באשרה שבדרכון ולא מצליח להבין איך זה שביקורת הגבולות אפשרה את חזרתן של השתיים ארצה, לאחר ששהו בישראל בניגוד לחוק שנים כה ארוכות. "איך זה שנתנו לך להיכנס?" הוא חוזר ושואל כאילו האישה היא שאשמה במחדלי ביקורת הגבולות.

לצד השולחן לידו יושבות פטריסיה וביתה אוולין בת ה – 16 שהגיעו לישראל מקולומביה לפני 8 שנים יחד עם אחותה הבכורה של אוולין, לאורה. המשפחה לא יכלה להסדיר מעמדה בעקבות החלטת הממשלה הקודמת שכן אז חסרו לילדות מספר חודשים על מנת לעמוד בתנאי ההחלטה, בדיוק כפי שחסרים לסבסטיאן היום. לאורה, שסיימה בהצלחה את לימודיה בישראל, נעצרה על ידי שוטרי מנהלת ההגירה לאחר שמלאו לה 18 שנים וגורשה מהארץ. משפחתה, שלא הכירה באותה עת את "מוקד סיוע לעובדים זרים", לא ידעה שניתן היה אולי למנוע את הגירוש. היום פועלת אוולין, אחותה של לאורה, במלוא המרץ על מנת לוודא שמה שקרה לאחותה לא יקרה לילדים אחרים. היא לומדת את זכויותיה ומעבירה את הידע שהיא רוכשת לכל מי שמוכן לשמוע. במסגרת המאבק בהחלטה לגירוש הילדים החליטה אוולין להשתתף בסרט הנושא את שמה והתראיינה פעמים רבות באמצעיי התקשורת השונים.

עכשיו אוולין יושבת מול הפקיד ומציגה בפניו ביד בוטחת את המסמכים שאספה. למרות מאמציה הרבים, חסרה עדיין תעודת לידה לאחיה התינוק והפקיד גם רוצה לראות תמונות נוספות. עם זאת, נראה שהבקשה עומדת בתנאים. יתכן שבקרוב אמה של אוולין תוכל כבר למצוא מקום עבודה מבלי שיאמרו לה בכל מקום שהיא באמת מאוד נחמדה, אבל הם לא יכולים להעסיק אותה כי הם מפחדים מהקנס שידרשו לשלם עקב כך.

אחרי אוולין ואמה מתיישבות בפני הפקיד אישה שהגיעה לישראל כעובדת סיעוד מהפיליפינים וביתה, שנראית כבת חמש או שש. השתיים אינן שייכות לקבוצת חניכי הצופים. שתיהן לבושות בבגדים חגיגיים, הילדה בשמלה לבנה מעוטרת בפרחים ושערה עשוי בקפידה וקשור בסרטים תואמים לשמלה. אבי הילדה נעצר וגורש. ככל הנראה לפני שנים ארוכות. אני תוהה אם היא בכלל זוכרת אותו, אם אימה מצליחה להמשיך ולשלוח לו כספים מחסכונותיה הדלים מידי חודש.

השעה כבר חמש אחרי הצהריים והשתיים מחכות לתורן מאז שעות הבוקר המוקדמות. הפקיד שואל את הילדה בחביבות באיזה גן היא לומדת. הילדה עייפה ואינה משתפת פעולה. אמה מפצירה בה בעברית עילגת: "נו, תגידי לו ! איך קוראים  לך ? באיזה גן את ?" הילדה עייפה. הפקיד מתחיל לאבד את סבלנותו. דמעות נקוות בעיניי האם. ניכר בה שנערכו חזרות רבות לקראת היום הגדול הזה. היא חוזרת ושואלת את ביתה שאלות בעברית כשחרדה אמיתית בקולה: מה יהיה אם הפקיד יתרשם, חלילה, שביתה אינה דוברת עברית? הילדה חשה כנראה במצוקתה של האם, מתעוררת ועונה בחוסר חשק, אך בעברית נטולת מבטא זר, על כל שאלותיו של הפקיד. האם משחררת אנחת רווחה כשדמעות עדיין ממלאות את עיניה. היא מבינה היטב את מצבה. היא יודעת שביתה אינה עומדת בקריטריונים. הבת אמנם נולדה בישראל ככל הנראה לפני יותר מ – 5 שנים, אך היא עולה בחודש הבא לגן חובה ולא לכיתה א' כפי שמתחייב מהחלטת הממשלה. למרות זאת החליטה האם להסתכן ולחשוף את משפחתה הקטנה בפני רשויות מדינת ישראל בתקווה שתוכל להישאר כאן ואולי בעתיד להשתחרר מהפחד הכרוך בחיים ללא מעמד חוקי. לאחר שהפקיד בוחן בקפידה את הניירות נכנס הממונה עליו. הוא מביט בניירות ומבהיר לאישה שעליה לעזוב את הארץ תוך 30 יום או לעתור לבית המשפט כנגד ההחלטה. העיניים כבר אינן יכולות להכיל את הדמעות והן פורצות החוצה.  האישה יוצאת מחדר הראיונות כשהיא מושכת אחריה את הילדה שעדיין אינה מבינה מה ארע וחולפת על פני אוולין הצוהלת שמתחבקת עם חבריה, מאושרת על שעלה בידה להגיש את מסמכיה למשרד הפנים, גם אם עליה עוד למצוא דרך להשיג תעודת לידה לאחיה התינוק.



אין תגובות:

פרסום תגובה