בג"ץ ביטל את "נוהל עובדת זרה בהריון"

במעמד חגיגי לרגל סיום כהונתה, נתנה שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה פסק דין לפיו נוהל עובדת זרה בהריון אינו חוקתי ויש לבטלו. הארגונים העותרים: מברכים על פסק הדין ומקווים כי בית המשפט ימשיך לרסן את פגיעתן של הרשויות במהגרות העבודה.



בפסק הדין כותבת השופטת פרוקצ'יה: "כפייתה של אישה לבחור בין המשך תעסוקה, תוך הגשמת ציפיותיה הכלכליות הלגיטימיות, לבין הגשמת זכותה לאמהוּת, אינה מתיישבת עם התפיסות הערכיות והמשפטיות-חוקתיות של החברה בישראל. העמדת החלופות האמורות בדרך זו מהווה, בראש ובראשונה, פגיעה בזכות החוקתית של העובדת הזרה להורות."



בארגונים העותרים, קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, נעמ"ת ורופאים לזכויות אדם, בירכו על פסיקת בג"ץ אך הוסיפו כי "לצערנו, משרד הפנים פוגע שוב ושוב בזכויותיהן הבסיסיות ביותר של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד, אשר נמנות על אחת הקבוצות המוחלשות ביותר בישראל. שוב ושוב אנחנו נאלצים לפנות לבתי המשפט על מנת שיחייב את רשויות המדינה לפעול כחוק וייחלצו להגן על זכויותיהן של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד".

בארגונים הוסיפו כי "רבות מן הנשים שמשרד הפנים פועל לגרש בימים אלה עם ילדיהן, איבדו את מעמדן בשל הנוהל. מדובר בקבוצה קטנה של נשים שהגיעו לישראל בהזמנת המדינה ושהו בה כדין, עד שאשרותיהן נלקחו מהן בשל הלידה."



לצד שיפור מסוים שחל בשנים האחרונות במצבם של חלק ממהגרי עבודה, במידה רבה הודות להתערבות בג"ץ, מעמדן של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד, המהוות כ- 80% מכלל מהגרי העבודה בענף זה, מוסיף להיות בכי רע בשל מדיניות משרד הפנים.



בימים אלה פועל משרד הפנים לקדם את "חוק הכבילה" של מהגרות העבודה למעסיקיהן, על אף פסיקת בג"ץ שקבעה כי הכבילה היא "מעין עבדות מודרנית". משרד הפנים אף פעל על מנת להסיר את ההגנה ממהגרות העבודה בתחום הסיעוד: לפני כשנה קמה במשרד התמ"ת נציבות זכויות עובדים זרים. עקב לחצי משרד הפנים, הוחלט כי נציבות זו לא תגן על זכויותיהם של מהגרות ומהגרי העבודה בתחום הסיעוד.



העתירה לביטול "נוהל הטיפול בעובדת זרה בהריון" הוגשה לבג"ץ בשנת 2005 על ידי הארגונים קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, נעמ"ת ורופאים לזכויות אדם. הנוהל קבע כי מהגרת עבודה השוהה בישראל כדין, תאבד את מעמדה בישראל בשל הריון ולידה, וכי מהגרת עבודה אשר תלד תידרש לעזוב את ישראל עם ילדה, והיא תוכל לשוב אליה רק אם הילוד יישאר בחו"ל.

כאן ניתן לקרוא את עיקרי טיעוני הארגונים העותרים

לאחר שנתיים באוהלי כלא סהרונים מתאחדת משפחתו של יירמי הקטן מחוץ לכותלי הכלא

בספטמבר 2010 כתבתי כאן על ארמס, המכונה "יירמי", הילד בן החמש וחצי שכלוא בכלא סהרונים עם למלם אימו ללא תכלית ותוחלת משום שזו בילתה את רב חייה כפליטה בסודן, עובדה המונעת בעדה מלשכנע את רשויות מדינת ישראל בכך שהנה אריתראית.



חצי שנה נוספת חלפה ואתמול שוחררה למלם ממעצרה והתאחדה עם ארמס בנה וטקלאב בן זוגה, לאחר שנתיים תמימות במעצר מנהלי ומנוגד לחוק ולאמנה עליה חתמה מדינת ישראל.

כל אותה תקופה, בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין לא מצא לנכון לשחרר את למלם ובנה הקטן.

גם בית המשפט המחוזי לא חש כל דחיפות בשחרורם של השניים. עו"ד עומר שץ הגיש עתירה בשמו של האב, הכלוא בנפרד באגף אחר בכלא "סהרונים". בית המשפט קבע ערבות של שבעת אלפים ש"ח לשחרורם וכן חתימת ערבות של עשרים אלף ₪ על ידי אזרח ישראלי. טקלאב, אביו של ארמס, הצליח לגייס את הסכום ושוחרר ממעצר עם בנו, ממנו חי בנפרד בשנה ומחצה מאז הגיעו לישראל.

אף אחד מהשופטים המכובדים לא מצא טעם לפגם בכך שילד שחצה ברגל את המדבר, נקרע מאביו בהיותו בן ארבע ונכלא בכלא אוהלים מוקף חומה למשך שנה ומחצה עם אימו בלבד, משוחרר עתה עם האב אותו כמעט ולא פגש בכלא ונדרש במקביל להיפרד מאימו לתקופה שאורכה לא ידוע. אף אחד לא חשב שאולי טובתו של הילד דורשת כי אמו תשוחרר עמו.

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע חש שתנוח דעתו רק אם למלם תשוחרר בערבות של עשרת אלפי שקלים בנוסף לחתימת 45,000 ₪ ערבות על ידי שני אזרחים ישראלים וכן תחתום על תעודת מעבר שתאפשר את גירושה לאתיופיה. למה אתיופיה ? כי אפשר. אז מה אם אינה אזרחית אתיופיה.

נדרשה עתירה לבג"צ על מנת להפוך את ההחלטה ולהעמיד את תנאי שחרורה של למלם על אלפיים ₪ וחתימת ערבות על ידי טאקלב בעלה.

המשפחה המאוחדת מאושרת. עכשיו הם כמו עשרים אלף פליטי אריתריאה האחרים השורדים בישראל ללא אשרת עבודה. הוריו של יירמי מתכוונים לעבוד קשה ולהחזיר את הסכומים הגבוהים שלוו מחברים למימון הערבות לשחרורם. הם עוד לא יודעים עד כמה קשה למצוא מקום עבודה ללא אשרת עבודה כשג'ינגלים מתנגנים על חשבון משלמי המסים בכל אמצעיי התקשורת עשרות פעמים ביום: "מעסיק עובד זר ? לא תוכל לטייח את זה!"

יירמי מרבה לצייר. בכל ביקור ב"מוקד סיוע לעובדים זרים" הוא מצייר ציורים עמוסי דמויות. אולי עכשיו יחלו להופיע גם דמויותיהם של אמא ואבא בציורים.

משרד הפנים מאיים להתחיל בגירוש ילדי מהגרי העבודה

משרד הפנים עומד להתחיל בגירוש משפחות עם ילדים, בארגוני הסיוע חוששים: גירוש הילדים יתבצע תוך הפרה קשה של זכויותיהם


במכתב דחוף לרשות האוכלוסין וההגירה, מתריעים ארגוני הסיוע: חשש כבד כי משרד הפנים לא נערך לביצוע הגירוש, ומבלי לתת את הדעת לכך שילדים ייכלאו עם משפחותיהם תוך הפרה קשה של זכויותיהם.

בימים האחרונים חשפה רשות האוכלוסין וההגירה את תאי המעצר המיועדים לילדי המהגרים שצפויים להיות מגורשים מישראל בתקופה הקרובה. אלא שמעצר הילדים מעלה סוגיות מורכבות שנראה כי משרד הפנים לא התייחס ולא נערך אליהן כלל.

במכתב דחוף שנשלח מטעם האגודה לזכויות האזרח, ילדים ישראלים ומוקד סיוע לעובדים זרים מפרטים הארגונים רשימה של סוגיות שלא ברור אם נבחנו טרם ההחלטה על מעצר הילדים. בין השאר, דורשים הארגונים לדעת האם מעצר הילדים יהיה רק חלופה אחרונה, לאחר מיצוי כל האלטרנטיבות; האם ייאסר על פקחי "עוז" לעצור ילדים בבתי הספר ובגני משחקים, האם ייאסר עליהם לבצע מרדפים או להפעיל כוח בעת המעצר, כלפי ילדים או הוריהם; האם ייאסר על הפקחים לכבול בני משפחה, כפי שהם נוהגים לעשות כיום בעת ביצוע מעצרים;

סוגיות נוספות שלא ברור אם נבחנו, נוגעות למעצר במתקן הכליאה בנתב"ג: האם פקחי יחידת "עוז" הוכשרו לעצור וללות ילדים, ולנהל מתקן מעצר שבו מוחזקים ילדים; האם ילדים יוחזקו במעצר ללא הגבלת זמן; האם ישנה סכנה שיופרדו מהוריהם; האם יסופק להם מזון מתאים, ביגוד, במידה שיזדקקו לו, תמיכה נפשית, שירותי בריאות וחינוך, האם יורשו לקבל ביקורים; האם גורמי הרווחה והחינוך ישולבו בכל שלב ושלב של הליך המעצר והגירוש;

לדברי עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, "האמנה בדבר זכויות הילד אוסרת על מעצר ילדים, אלא כאמצעי אחרון, ולפרק הזמן המינימלי. בנוסף, האמנה מחייבת לתת את הדעת על היבטים רבים ושונים הנוגעים לטובתם של ילדים בהליכים שמנהלות רשויות המדינה. דווקא בנושא הרגיש והמורכב הזה, משרד הפנים לא פרסם עד כה נוהל המתייחס לסוגיות הללו, מרסן את פעילות פקחי 'עוז' ומבטיח שהוכשרו לטפל בילדים. אם יתברר כי אכן אין נוהל, נשקול פנייה לערכאות."

לדברי רותם אילן מעמותת ילדים ישראלים, "מעצרים וכליאה, במיוחד כאשר מדובר בילדים, חייבים להיות האופציה האחרונה אם בכלל. הבעיה היא שבמדינה שלנו זו ברירת המחדל. חשוב לזכור שמדובר בילדים שלא פשעו ולא חטאו. יתרה מכך, ילדים שהוריהם הגיעו לישראל כחוק ובהזמנתנו. הגיע העת שנפסיק להעניש ילדים חפים מפשע על מצב שהמדינה יצרה במו ידיה."

לדברי עו"ד רעות מיכאלי ממוקד סיוע לעובדים זרים, "בזמן שבהוליווד מתרגשים עם ילדי הזרים, כאן מכינים להם בתי כלא למעצר וגירוש. עצוב לראות שבשעה שישראל מתגאה בפני העולם בקליטת ילדי הזרים, היא מבקשת לגרשם מביתם היחיד"

להלן: המכתב המלא

_________________________
לכבוד מר אמנון בן עמי
מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול
משרד הפנים דחוף!
בפקס: 02-6294860

שלום רב,


הנדון: מעצר, כליאה וגירוש של ילדי מהגרים


אנו פונים אליך בדחיפות על רקע הפרסומים מן הימים האחרונים, אשר מקורם ברשות, בדבר כוונתכם להתחיל לעצור ילדי מהגרים ולכלוא אותם עד לגירושם ב"מתקן המסורבים" בנתב"ג. על פי הפרסומים, נערכו ב"מתקן המסורבים" מספר שינויים, שלשיטתכם מתאימים אותו לכליאת ילדים, ובתוך כך: צביעת הקירות, עיטורם בדמויות מסרטים מצויירים ("בוב ספוג" ו"פו הדב"), פיזור כמה צעצועים בחדרים המסורגים והנעולים, והתקנת מספר מתקני משחק וטיפוס בחצר הצרה, שהוקפה ביריעה אטומה.

כידוע, נהלי הרשות חייבים בפרסום. אף על פי כן, זולת פרסום בתקשורת של התמונות הצבעוניות מ"מתקן המסורבים" ואמירות כלליות בדבר היערכות למעצר ולגירוש של ילדים בשיתוף "גורמים מקצועיים", לא פורסם ברבים הנוהל העוסק במעצר ובגירוש ילדים. לא פורסמו:

· אמות המידה למעצר; · אופן עריכת המעצר, לרבות הגורמים השונים שילוו אותו; · דרכי הזדהות פקחי "יחידת עוז" ואופן התנהלותם בפני ילדים; · איסור על הפעלת כוח; · איסור על מרדף; · איסור על כבילה של בני משפחה; · אופן הובלת ילדים בכלי רכב של הרשות והגורמים שילוו אותם; · המקומות בהם מותר לבצע מעצר, כמו גם המקומות בהם חל איסור לבצעו; · המקרים בהם חל איסור לבצע מעצר; · הנסיבות בהן יועדף מעצר על טובתם של ילדים, אשר אוסרת, ככלל, על החזקתם של ילדים במעצר; · חלופות מעצר; · הגבלת משך המעצר; · אי הפרדת ילדים מעל הוריהם; · אופן הטיפול במשפחות בהן ההורים ממדינות שונות;· הליך הכשרתם של פקחי "יחידת עוז", והכישורים הנחוצים להם לנהל מתקן מעצר בו מוחזקים ילדים; · פירוט מקור סמכותם של פקחי "יחידת עוז" לנהל מתקן מעצר, בו כלואים ילדים; · דרכי עריכת שימוע לילדים שיעצרו ויגורשו, לרבות הכשרתם של עורכי השימוע, הכישורים הנחוצים להם, והגורמים המלווים את השימוע; · שילוב גורמי רווחה בהליכי המעצר, הכליאה והגירוש; · ייצוג משפטי לילדים; · חינוך במתקן המעצר; · שירותי בריאות לילדים במתקן המעצר; · לבוש לילדים; · מזון מותאם לילדים; · התאמת הליכי המעצר, הכליאה והגירוש לילדים בעלי צרכים מיוחדים; · תרגום להורים; · הבאה דחופה בפני בית דין לביקורת משמורת; · יידוע מוסדות החינוך, בהם לומדים ילדים, בדבר מעצרם וכליאתם; · יידוע הנציגויות הזרות בדבר מעצר ילדים וכליאתם; · ביקורים במתקן המעצר; · טיפול בבקשות לקבלת מסמכי נסיעה; · הסדרי "עזיבה מרצון"; · מימון ותיאום טיסות; · דרכי טיפול בילדים ששוחררו ממעצר;

ועוד ועוד עניינים שרשות שבוחרת לעצור, לכלוא ולגרש ילדים נותנת עליהם דעתה בנוהל מפורט ומפורסם.

נודה על תשובתך הדחופה בעניין בצירוף הנוהל.

בכבוד רב,


רותם אילן, עמותת ילדים ישראלים
אסנת כהן-ליפשיץ עו"ד, מוקד סיוע לעובדים זרים
עודד פלר, עו"ד, האגודה לזכויות האזרח בישראל

העתקים:

מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה ושר הבריאות
מר אליהו ישי, שר הפנים
מר גדעון סער, שר החינוך
מר משה כחלון, שר הרווחה והשירותים החברתיים
חה"כ זבולון אורלב, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, הכנסת
מר יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה

נס "ביאליק רוגוזין"

הסרט "לא עוד זרים" הוכתר היום בתואר "סרט הדוקומנטארי הטוב ביותר" במסגרת חלוקת פרסי האוסקר בהוליווד. בהקדמה לסרט, מתארת האישה שיזמה אותו את בית ספר "ביאליק רוגוזין" כנס, נס שהתגלה לנגד עיניה ושסברה כי מן הראוי שיתועד בסרט.




בית ספר "ביאליק רוגוזין" הוא אכן נס.

הוא נס משום שהמנהלת שלו, קארן טל, הנה אישה אופטימית ובעלת חזון, בעלת יכולות נדירות בתחום החינוך, הניהול, ההסברה וגיוס המשאבים.

הוא נס משום שמורות ויועצות בית הספר טובות הלב, רואות בעבודתן שליחות והנן זמינות סביב השעון לתלמידיהן.

הוא נס משום שרבים מתלמידיו הנם ילדי פליטי חרב, רצח עם או סתם עוני מנוול, שנמלטו על חייהם והצליחו ברב כישרון ותושייה למצוא את דרכם לארץ הקודש יחד עם ילדיהם הקטנים.



הסרט מתאר את הווי החיים הנדיר במשפחת "ביאליק רוגוזין", משפחה רחבה ובה ילדים בני עשרות לאומים שונים, ומתמקד בשלוש דמויות:


אסתר בת העשר מדרום אפריקה

מוחמד בן השבע עשרה מדרפור

יוהנס בן השמונה מאריתריאה


שלושת כוכבי הסרט מספרים על החוויה המרגשת של השתייכות למשפחת "ביאליק רוגוזין". הסרט מתעד את השתלבותם, התקדמותם והישגיהם בלימודים ומעלה על נס, ובצדק רב, את מפעלה המפואר של מנהלת בית הספר קארן טל.


הוליווד דורשת סוף טוב והסרט נותן לה סוף טוב תוך התעלמות ממצוקות בני משפחותיהם של כוכביו.


אביה של אסתר נאבק לפרנסה ולגדלה בישראל בגפו לאחר שאמה נרצחה בדרום אפריקה. אין לו אשרת שהייה או עבודה בישראל. הוא עדיין לא נעצר וגורש מהארץ רק בזכות צירוף נסיבות: היותו משמורן יחיד לביתו אסתר והעובדה שמדינת ישראל טרם הכינה כלא לילדי מהגרי העבודה לצורך גירושם מהארץ. והנה – בדיוק בשבוע שעבר, חשפה רשות ההגירה את הכלא שהכינה לילדי מהגרי העבודה בנתב"ג: כלא שתאיו מכוסים ציורי פו הדב ובוב ספוג. כלא שאמור להחזיק ילדים כמו אסתר עד שיתאפשר גירושם מהארץ. אסתר, תלמידה מצטיינת וחניכה למופת בתנועת הצופים, הגישה בקשה לקבלת מעמד חוקי באוגוסט האחרון יחד עם כל ילדי מהגרי העבודה מקרב צופי שבט איתן. בקשתה לא נדחתה על הסף, אך היא אינה עומדת בקריטריונים שקבעה הממשלה. אסתר שוהה בישראל רק ארבע שנים בעוד ההחלטה דורשת שהייה רצופה של חמש שנים לפחות. 254 מילדי "ביאליק רוגוזין" ממתינים עתה להחלטת משרד הפנים בעניין מעמדם ואילו 120 תלמידי בית הספר האחרים הנם מועמדים לגירוש שכן אינם עומדים בקריטריונים. אסתר הסתכלה היום בפליאה וחוסר אמונה בכתבים ששאלו אותה אם תגורש: "אני לא מאמינה שדבר כזה יכול לקרות" קבעה בביטחון של ילדה שלמדה דבר או שניים על זכויות אדם ודמוקרטיה.



אביו של יוהנס, שנמלט ממשטר האימים האכזרי השולט באריתריאה, נאלץ לפרנס בישראל את אשתו וארבעת ילדיו ללא אשרת עבודה גם כן. אמנם הוא אינו מועמד לגירוש מיידי, שכן ישראל מכבדת את דרישת נציבות הפליטים של האו"ם שלא להחזיר את אזרחי אריתריאה למדינתם, שם צפויה סכנה לחייהם. עם זאת, הוא אינו יכול לעבוד כחוק ומתקשה למצוא עבודה. מנהלת בית הספר, קארן טל, מפנה את מולוגטה, אביו של יוהנס לעורך דין מתנדב שיסדיר את אשרתו. מצלמות הסרט אינן עוקבות אחר מולוגטה למשרדי "מוקד סיוע לעובדים זרים" שם הוא מגלה לאכזבתו שהוא אחד מעשרים אלף פליטים אריתראים שהצליחו להגיע למדינת ישראל, אך זו, בניגוד לדרישות האמנה שחתמה עליה, מסרבת לבדוק את בקשות המקלט שלהם ומקביל גם מסרבת לתת להם אשרות עבודה. העובדה המצערת שאין עורך דין או ארגון שיכול להשיג למולוגטה אשרת עבודה אינה מתועדת בסרט. בסופו של הסרט, מופיעה כתובית הנוטעת בצופיו אשליה הוליוודית כאילו מולוגטה עושה עתה את דרכו למשרד הפנים לקבלת אשרת העבודה הנכספת בעוד במציאות האכזרית, בונה ממשלת ישראל בימים אלו כלא ענק על גבול מצרים במטרה לכלוא שם גם את מולוגטה ובני משפחתו עד שיתאפשר גירושם מהארץ.



למוחמד, המכונה טונגו, אין בני משפחה במצוקה בישראל מהסיבה הכואבת שבני משפחתו נרצחו בטבח העם בדרפור ממנו הצליח להימלט כילד. מוחמד הנבון והחרוץ, למד עברית והצליח להשלים את בחינות הבגרות בזמן שיא של שלוש שנים וכיום הוא לומד בכיתה י"ג בפנימיית הכפר הירוק. בזכות העובדה שנכנס לישראל לפני דצמבר 2007, זכה מוחמד במעמד של תושב ארעי, כמו 500 מבני דרפור שהיו באותה עת בארץ. אלפי ניצולי רצח העם בדרפור שהצליחו להימלט לישראל רק משנת 2008 ואילך, שוהים בישראל כשצו הגירוש נגדם תלוי ועומד. משום שצו הגירוש אינו ניתן למימוש, הם משוחררים בתנאים מגבילים וללא אשרת עבודה. גם את בקשות המקלט שלהם מקפיד משרד הפנים הישראלי לא לבדוק בניגוד לנדרש על ידי אמנת הפליטים של האו"ם. אמנם למוחמד אשרת תושב ארעי אותה עליו לחדש מידי שישה חודשים, אך הוא זוכר עד כמה קשה חידושה של אותה אשרה. עד כמה הוא מבוהל כשפג תוקפה ופקידי משרד הפנים מסתכלים עליו ועל חבריו בפנים חתומות ואומרים להם לשוב בשבוע הבא, רק על מנת לשמוע גם בשבוע הבא את אותה התשובה. עד כמה קשה לא לדעת האם תחודש האשרה או שאולי הפעם נמצאה מדינה אפריקאית שמסכימה "לקחת" את הפליטים מישראל.



הסרט "זרים לא עוד" מתאר נאמנה את נס בית ספר "ביאליק רוגוזין". יש לקוות שזכייתו של הסרט באוסקר תגרום לנס נוסף: גיבוש מדיניות הגירה הגיונית, סבירה ושקופה, שתכבד את האמנות הבינלאומיות עליהן חתמה מדינת ישראל ותאפשר לשלושת גיבורי הסרט וחבריהם לחיות בכבוד ובביטחון בישראל.

מדיניות ההתעמרות של רשות ההגירה בפליטים

לפני למעלה מחודש, ללא כל הודעה מוקדמת, הפסיקה "היחידה למיון וזיהוי מסתננים" של רשות ההגירה הממוקמת בלוד לפעול. המשרדים נסגרו ולא נמסרה כל הודעה למאות הפליטים שהמשיכו להגיע לשם , יום אחרי יום, מקווים לזכות באיזה מסמך שיאפשר להם לעבוד לפרנסתם.




פליטים המגיעים לישראל ומשתחררים מבית הסוהר, חייבים לעבור במשרדי היחידה בלוד על מנת לזכות במסמך "שחרור בתנאים מגבילים". אותו מסמך אמנם אינו מאפשר להם לעבוד כחוק, אך בזכות הבטחת אנשי רשות ההגירה שלא לאכוף את החוק על מעסיקיהם, הוא בכל זאת מאפשר להם לעיתים למצוא בדוחק מקום עבודה. מידי חודש או שלושה חודשים, עליהם להאריך את תוקפו של המסמך ולעמוד בתורות הארוכים פעם נוספת. פליטים רבים אחרים לא מצליחים לשכנע את אנשי הרשות שהם אכן אריתראים או סודנים ולכן מוזמנים מידי כמה ימים, ממתינים בתור בשמש או בקור מבוקר עד ערב, ואז מקבלים הזמנה לשבוע לאחר מכן. בנוסף, מוזמנים למקום פליטים לראיונות זיהוי. כל אלו, הביאו לכך שמידי יום בשנתיים וחצי שחלפו מאז הוקמה היחידה, עמדו בכניסה למשרדים מאות פליטים מתוסכלים ולעיתים גם נשים, ילדים ותינוקות. התורות הארוכים, הביאו לכך שרבים מהם בחרו לבלות את הלילה בחצרות הבתים ליד המשרד על מנת להבטיח את מקומם בתור לפנות בוקר ואולי לזכות במסמך הנכסף ביום המחרת.



תושבי לוד התקוממו ובצדק, המשרדים נסגרו ואילו לפניות הפליטים או לפניות ארגוני זכויות האדם המסייעים להם לא טרחו ברשות ההגירה להשיב. פליטים רבים לא יכלו למצוא עבודה ללא כל מסמך מזהה נאלצו לישון ברחובות ובגנים ציבוריים, אך אנשי רשות ההגירה לא התרגשו מכך.



בסוף שבוע שעבר התבשרנו כי בתחילת ינואר ייפתחו המשרדים בלוד. הודענו על כך לקהילות הפליטים. סודנים ואריתראים המתגוררים בערד ובאילת, לוו כספים למימון הנסיעה מחבריהם, מבטיחים להחזיר לאחר שישיגו את המסמך ויוכלו לעבוד. רבים יצאו לדרך במהלך סוף השבוע, מוותרים על חגיגות סוף השנה האזרחית. ברי המזל ישנו בדירות חברים בתל אביב, אחרים ישנו בגינת לוינסקי וכולם יצאו לפנות בוקר בדרך ללוד. למעלה ממאתיים פליטים הגיעו אתמול למשרדי היחידה והמתינו. אחרי הצהריים יצא אליהם פקיד והורה לסודנים לעזוב את המקום ולחזור לאחר מספר ימים. כמה ימים ? לא ברור. היו אריתראים שהצליחו להשיג אתמול את המסמך הנכסף. רבים אחרים נאלצו לחזור בערב לביתם במפח נפש.



הבוקר, שוב התייצבו המוני פליטים במקום. עוד בבוקר דיווחו מספר פליטים שיצאו אליהם פקידים ונאמר להם שסודנים ואריתראים לא יתקבלו היום. פליטים אחרים טוענים שנאמר להם שהוחלט שסודנים ואריתראים לא יקבלו עוד מסמכים כלל. לא ברור מה אמרו הפקידים ומה הבינו הפליטים, אבל עובדה היא שקבוצת פליטים אריתראים ש"מוקד סיוע לעובדים זרים" ליווה טלפונית במהלך כל היום, שהו במקום ברציפות משש בבוקר ועד חמש וחצי בערב ואף לא אחד מהם התקבל במשרדי היחידה.



דוברת הרשות, סבין חדד, עשתה כמיטב יכולתה לסייע, ודיווחה שהמשרד תפקד ואף היה במקום מתורגמן לשפה הטיגרינית. במשרדי היחידה לא הייתה כל היום תשובה טלפונית. לא ברור כיצד סבורים ברשות ההגירה שניתן לתפקד עם מתורגמן בודד לטיגרינית, אך מדברי הפליטים עולה שגם אותו מתורגמן בודד לא מצא לנכון להכניס למשרדו אף לא אחד מהמוני האריתראים שהמתינו כל היום בחוץ.



אין ספק שידי עובדי היחידה למיון וזיהוי "מסתננים" ימלאו עבודה גם אם יעשו עבודתם נאמנה וזאת משום שעליהם לזהות בחודשים האחרונים כאלף מבקשי מקלט חדשים מידי חודש. ניתן היה להקל על עבודתם של הפקידים ועל מצוקת הפליטים אם היו נקבעים ימים קבועים בשבוע לפליטים סודנים, ימים נפרדים לפליטים אריתראים וימים אחרים למבקשי מקלט ממדינות אחרות. לו היו טורחים פקידי הרשות לעשות זאת, לא היו המוני פליטים נאלצים לנדוד מקצוות ארץ, לישון ברחובות לוד ותל אביב ולחזור לביתם מבלי שזכו להתקבל במשרדי היחידה.



מדוע אם כן מתעקשים ברשות ההגירה לשמור על המצב הקיים ? מדוע הנם מתעקשים להבטיח שמידי יום, לפנות בוקר, יתייצבו מאות פליטים בתור צפוף ובלתי נסבל ?



קשה להשתחרר מהמחשבה שכל זה נועד רק על מנת להבטיח שאותם פליטים יסבלו מספיק על מנת שלא יעזו להתקשר לחבריהם ולהציע להם לבוא גם כן לארץ הקודש.

פליטים מפגינים בתל אביב ביום זכויות האדם הבינלאומי

התמונות באדיבות תמר דרסלר הצלמת המשובחת

מידי שנה, בעשירי בדצמבר, מצוין ברחבי העולם יום זכויות האדם. גם השנה ארגנה "האגודה לזכויות האזרח בישראל" את מצעד זכויות האדם לציון יום חשוב זה בישראל. אלפי בני אדם צעדו ברחובות תל אביב והאזינו לנאומי נציגי הארגונים בכיכר רבין.

לצד ארגוני זכויות האדם הישראלים, בלטו מאות פליטים, נושאים שלטים במחאה על כך שמדינת ישראל מונעת בעדם מלעבוד, אינה בודקת את בקשות המקלט שלהם כמתחייב מאמנת הפליטים עליה חתמה ואף מתכננת לכלוא אותם לתקופה בלתי מוגבלת במחנות ענק על גבול מצרים.

למעלה ממחצית מ - 35,000 מבקשי המקלט בישראל נמלטו לישראל ממדינת אריתריאה. גם בין המפגינים בלט מספרם של אזרחי אריתריאה.

ראש ממשלת ישראל, ולא מעט משריו, מכנים את הפליטים האריתראים "מסתנני עבודה", כאילו הסתננו לישראל רק על מנת לעבוד ולשפר את מצבם הכלכלי.



ארגון זכויות האדם הבינלאומי Human Rights Watch לעומתם, מציין בדו"ח "סכנות בסיני" ש"אזרחים אריתראים שנמלטים למצרים ולישראל נוטים לבסס את בקשותיהם למעמד של פליט על כך שהתחמקו משירות צבאי קשה העלול להיות בלתי מוגבל בזמן ועל כך שאם יתפסו, הם עלולים להיחשף ליחס בלתי הולם, לעינויים או להוצאה להורג. נימוק אחר לבקשה הוא השתייכותם למיעוט דתי בלתי מוכר כמו חברי הכנסייה הפנטקוסטית או אדוונטיסטים של היום השביעי... ממשלת אריתריאה (רואה) בתושבי המדינה המבקשים מקלט מחוצה לה בוגדים וככאלה מרחפות מעל ראשיהם סכנות מעצר ועינויים אם יוחזרו".

קריאת הדברים הללו מבהירה לנו איזו דרך עשו האריתראים מאריתריאה לתל אביב. ישנה הדרך הפיזית, דרך קשה ויקרה העוברת בסודן העויינת, במצרים שחייליה יורים בפליטים המנסים להיכנס לישראל ואשר סוחרי האדם הבדואים שבה, מחזיקים את הפליטים במשך חודשים במחנות עינויים במדבר, בישראל שכולאת אותם באוהלי כלא סהרונים עד לשחרורם ללא אשרת עבודה לרחובות הערים. זוהי דרך ארוכה שרבים מהפליטים לא שורדים עד סופה. אך יום זכויות האדם מעורר מחשבות דוקא על הדרך האחרת: אותה דרך ארוכה שעשו המפגינים מאריתריאה הדיקטטורית, מדינה בה מבקרי המשטר נעלמים במרתפים חשוכים, לתל אביב, בה הם מעזים להחזיק באומץ שלטים בהם נכתב: "מסתנן תקרא לסבתא שלך".

לצד גילויי הגזענות הרבים הנשמעים לאחרונה וקריאות רבנים לגירוש הפליטים מעריהם ושכונותיהם, אומץ ליבם ותושייתם של הפליטים האריתראים מעוררים הערצה ותקווה לעתיד זכויות האדם בישראל.

קמצנות הפליטים של ישראל

שר הפנים מציג את ישראל כמדינה שמתייחסת לפליטים בצורה הוגנת, אך בפועל היא כמעט ואינה מכירה בבקשות האשרה של מבקשי המקלט. סיגל רוזן חושבת שיש לנו זיכרון קצר


בדיון שנערך היום בוועדת הכנסת לבחינת בעיית העובדים הזרים הכריז שר הפנים אלי ישי: "אין מדינה בעולם שמתייחסת לפליטים בצורה הומנית והוגנת כמו מדינת ישראל". לא ברור על מה מבסס השר את הצהרותיו, בהתחשב בעובדה שכיום אין בעולם מדינה קמצנית כמו ישראל במתן אשרות לפליטים. על פי הדו"ח הסטטיסטי האחרון של נציבות הפליטים של האו"ם, נכון לתום שנת 2009, חיו 8,806,867 פליטים במדינות מקלט ברחבי העולם. אחוז ההכרה במבקשי מקלט במדינות אחרות בעולם עמד על 47%. בישראל, לעומת זאת, עמד אחוז ההכרה באותה שנה על 0.2%.


ב-2009 הוכרו כ-274,500 מבקשי מקלט כפליטים בעולם ארה"ב קלטה 79,900, קנדה קלטה 12,500, אוסטרליה קלטה 11,100 פליטים. כמה קלטה ממשלתו ההומנית וההוגנת של אלי ישי? שני פליטים בלבד. רק שני פליטים הוכרו בישראל בשנת 2009. ייתכן שאיני מכירה אותם אישית, אבל אני יכולה לדעת בוודאות שהם אינם מסודן ומאריתריאה. אני יודעת זאת בוודאות משום שמדינת ישראל אינה בודקת את בקשות המקלט של אזרחי סודן ואריתריאה ומשכך, אין אף סודני או אריתראי שבקשתו נבדקה כנדרש על פי האמנה ואשר הוכר כפליט. סודן היא מדינת אוייב וישראל מצליחה זה שנים להתחמק מבדיקת בקשות המקלט של אזרחיה. עם אריתריאה יש לנו דווקא יחסים כלכליים טובים מידי וחבל לקלקל אותם בשביל איזה 17,000 פליטים שנמלטו מאחד המשטרים האכזריים ביותר בעולם כיום.



אחד אחרי השני חזרו הדוברים המכובדים בדיון שנערך היום - שר הפנים אלי ישי, האלוף עמוס גלעד, ראש מנהל האוכלוסין אמנון בן עמי וח"כים נוספים - על המנטרה: "אלו אינם פליטים!". העובדה שרשויות המדינה מקפידות שלא לבדוק את בקשות המקלט של האריתראים והסודנים, המהווים את רוב רובם של מבקשי המקלט, היא המאפשרת להם לטעון שמדובר במסתנני עבודה, שהרי אם לא הוכרו כפליטים, הריהם מסתנני עבודה.


דווקא לישראל מגיעים מסתנני עבודה?

דו"ח פנימי של משרד המשפטים הישראלי תיאר את אריתריאה, המדינה ממנה נמלטים כל אותם "מסתנני עבודה" כמדינה שבה "הפרות זכויות האדם והרדיפות הפוליטיות במדינה נרחבות, וכוללות החזקת אסירים מצפוניים ללא אישום או משפט, רדיפות על רקע דתי, העלמה בפועל של אזרחים ועוד". 88% ממבקשי המקלט מאריתריאה הוכרו ברחבי העולם ב-2009 כפליטים על פי תנאיה המחמירים של האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים. אם נסתמך על הדברים שנאמרו היום בוועדה, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שמסיבה בלתי ברורה, דווקא לישראל מגיעים אריתראים שהנם מסתנני עבודה. הפליטים האמיתיים מגיעים למדינות אחרות.


וראו זה פלא, למרות שלישראל מגיעים רק אריתראים מסתנני עבודה, כשצה"ל מגרש אותם, במסגרת "נוהל החזרה חמה", או בשמו המכובס היטב "נוהל החזרה מתואמת", הם נעלמים. בני משפחותיהם לא מצליחים לאתרם כאילו היו פליטים אמיתיים שחייהם הועמדו בסכנה. לא רק שמדינת ישראל אינה מתייחסת לפליטיה בצורה הומנית והוגנת כפי שניסה היום לטעון שר הפנים, אלא שהיא מתעמרת בפליטים באמצעות איומים בגירוש כפוי, אי מתן אשרות עבודה וגזירות שונות ומשונות חדשות לבקרים. למרות זאת, משום שגורל אכזר יותר מצפה להם במדינות מוצאם, הם ממשיכים לעשות כמיטב יכולתם הדלה על מנת להגיע אלינו. יו"ר הוועדה יעקב כ"ץ (כצ'לה) מתאר את הפליטים כ"סרטן ממאיר המתפשט בכל הארץ". זיכרון קצר לנו.

המאמר התפרסם ביום 22.11.2010 ב"וואלה" :
http://news.walla.co.il/?w=%2F2952%2F1758661