יום שישי, 27 באפריל 2012

כואב

משמרת המחאה נגד השלכת בקבוקי התבערה היום
פליטים מתושבי השכונה מביטים בנו מהצד השני של הכביש

  


















כאב לי הבוקר כששמעתי שמישהו חש שנאה מספקת כלפי הפליטים, על מנת שיוכל להשליך בקבוקי תבערה לעבר בתיהם הצפופים ואף לעבר גן ילדים בשכונת שפירא באישון ליל. 


כאב לי בצהריים במשמרת המחאה שכוונה נגד אנשי הציבור שבדברי הבלע וההסתה יתכן והביאו למעשה הנפשע הזה, אך התפרשה בטעות כמחאה נגד תושבי השכונה המתנגדים למגורי הפליטים במקום, תושבים שמצוקתם הנה מצוקה אמיתית שאסור להתעלם ממנה.


כאב לי שמצלמות התקשורת בחרו להתמקד בתושבי השכונה שזעקו את מצוקתם והפנו אצבע מאשימה כלפי הפליטים במקום להבהיר שהאשמה היא הממשלה שמדיניותה היחידה הינה התעמרות בפליטים והפקרת תושבי שכונות דרום תל אביב.

כאב לי לראות את הפחד האמיתי בעיניהם של כמה מתושבי שכונת שפירא, שסיפרו לנו שבנותיהם מפחדות לצאת לבדן לרחוב מאימת הפליטים האפריקאים. כמה נורא זה לחוש שאינך בטוח בביתך שלך.


כאב לי שבמקום לנסות ולהכיר את שכניהם האפריקאים, אפשרו תושבי שכונת שפירא לפוליטיקאים ועסקנים, בעלי מניעים זרים, לשקר להם אודות אחוזי הפשיעה הגבוהים בקרב הפליטים.


כאב לי שהיו בינינו שלא השכילו להבחין שרב הדברים שהוטחו בנו לא נבעו מגזענות, אלא מאימה אמיתית ואמונה כנה (גם אם מנוגדת לנתונים) שהפליטים האפריקאים הנם פושעים ואנסים.


כאב לי שרבים מהפליטים שנקלעו למקום משום שזו שכונת מגוריהם, בחרו להתבונן בנו מצידו השני של הכביש, חוששים מנקמת השכנים או אולי המשטרה.


כאב לי כשנער, שהוא והוריו מהגרי העבודה, קיבלו מעמד חוקי לפני חמש שנים בעקבות מאמצינו האדירים, חלף היום על פנינו עם שניים מחבריו הישראלים, חטף מידיה של אחת המפגינות את השלט הקורא להגן על הפליטים וקרע אותו לחתיכות קטנות לקול צהלות חבריו.


אבל הכי כאב לי כשגיליתי שמשטרת ישראל מעזה להעלות את הסברה שמעשה הזוועה, שעלול היה להסתיים במותם האכזרי של פליטים, ילדים ותינוקות שביקשו למצוא מקלט בישראל, יתכן והיה סתם "מעשה קונדס של נערים".

אין תגובות:

פרסום תגובה