יום ראשון, 1 באפריל 2012

דברים שאמרתי מהלב לקהילה הגנאית


מעלה כאן את דבריי בארוע בבית דני, להכתרת המנהיגים החדשים של ארגון הקהילה הגנאית בישראל. אולי לא מקובל לכתוב דברים דווקא לאחר שהנם נאמרים, אך התסכול מכך שלמרות הרמקול, דבריי הלא מתוכננים לא נשמעו, הביא אותי להעלותם על הכתב. ממילא בשפת אימי הם לבטח יישמעו טוב יותר. ולמה לא נשמעו דבריי באולם הגדול העמוס משפחות גנאיות לבושות במיטב המחלצות? משום שמסתבר שצברים ממוצא גנאי, הופכים לאחר מספר שנות חיים בישראל לילדים רעשניים לא פחות מילדים צברים ישראלים סטנדרטיים. 

ואלו הדברים שאמרתי:

"כשהאחות סלומה מסרה בידי את ההזמנה לאירוע ההכתרה, הנחתי שצפוי לי אירוע מרגש, אך לא הערכתי עד כמה מרגש הוא יהיה: פגשתי כאן היום מכרים ומכרות שלא ראיתי חמש ואף עשר שנים ולא ידעתי אם הם עדיין בינינו.

כשהקמנו את "מוקד סיוע לעובדים זרים" ב - 1998, הקהילה הגנאית הייתה הגדולה ביותר מכל הקהילות האפריקאיות בישראל. באותן שנים היו חברים מרכזיים בארגון שלנו שני מנהיגים גנאים והכרנו כמעט אך ורק את המנהיגים והכמרים מבני הקהילה. עם הקמתה של מנהלת ההגירה, בשנת 2002 , נעצרו וגורשו בבת אחת רב רובם של מהגרי העבודה מאפריקה, שצבע עורם הסגיר מיד את "אי חוקיותם". נותרו נשים רבות, לעיתים בהריון מתקדם, כשהן מטופלות בילדים קטנים ונטולות כל מקור פרנסה. 

בשנים 2002 - 2004 הובהלתי ללוות לחדר הלידה לא מעט נשים גנאיות ש"מוקד סיוע לעובדים זרים" לא הצליח למנוע את גירוש בעליהן מהארץ בימים שלפני הלידה. במהלך הלידות הראשונות בהן נכחתי, כשתרגמתי עבור צוות בית החולים, בדרך כלל יוצאי חבר העמים שלא דיברו אנגלית, אחזה בי חרדה עזה. חרדתי מהצפוי לאותן נשים שאינן מסוגלות אפילו לתקשר עם צוות בית החולים והן נאלצות לחזור, עם תינוק קטן, לבית ריק, שבו חיכה לעיתים פעוט נוסף או שניים, ללא יכולת לצאת מיד לעבודה, וללא כל תמיכה כלכלית ואמצעיי פרנסה. 

כשהבאתי את אותן נשים לביתן, הופתעתי למצוא שם תמיד נשים גנאיות אחרות, עוסקות בניקיון או בבישול. בביקוריי הבאים, תמיד נמצאו נשים נוספות מסייעות לאם הטרייה ברחיצת התינוק, בעבודות ניקיון ובישול. גם דברי מזון וחפצי תינוק הופיעו בבית יש מאין.     

עם השנים, הקשר עם רב הנשים נותק ושמחתי עד מאד לראותן, זו אחר זו, באוגוסט 2010, במשרד הפנים. שמחתי לגלות שהילדים שבאו בנוכחותי לעולם, כבר לומדים בבית ספר ישראלים, עומדים בתנאי החלטת הממשלה ומשרד הפנים נאלץ לקלוט את בקשותיהם למעמד חוקי. 

בקרוב, אם משרד הפנים לא יצליח למצוא פגם כלשהו בבקשתם, על אף שנה ומחצה של חיפושים, כל אותן נשים וילדים יזכו במעמד חוקי בישראל ובסופו של דבר גם באזרחות ישראלית. 

אני מאמינה שלולא הסולידריות הנדירה והראויה להערצה של בני הקהילה הגנאית בישראל, רבות מאותן נשים וילדיהן לא היו איתנו היום. 

אני מקנאה בסולידריות שלכם, מעריצה את יכולתכם כקהילה לשמר אותה גם בזמנים הקשים והרעים ביותר ומקווה שתמשיכו לשמור עליה במסגרת הארגון המתחדש בימים אלו. כולי תקווה שעתה, כשאתם נשארים עמנו, אולי נשכיל גם אנו הישראלים ללמוד מכם ולהיזכר מהי סולידריות".  

אין תגובות:

פרסום תגובה