יום שבת, 19 במאי 2012

כאלפיים פליטים, נשים וילדים כלואים, מעונים ומתים במחנות המבריחים בסיני - עד מתי ?


משפחות השבויים בסיני בפגישת החירום, 18.05.2012
פליט אריתראי שהוחזק במשך שמונה חודישם במחנה עינויים בסיני, 17.05.2012


הקהילה האריתראית בישראל כינסה היום פגישת חירום. העילה לפגישה: קרוב למאתיים מבני הקהילה שנמלטו מחיי עבדות ורדיפה באריתריאה למחנות פליטים בסודן ובאתיופיה, נחטפו על ידי מבריחים למדבר סיני, שם נכלאו במחנות עינויים וצווו להתקשר לבני משפחותיהם הגולים ברחבי העולם ולבקש מהם כופר עבור שחרורם.

לפגישה בתל אביב הגיעו למעלה ממאה בני משפחה שיקיריהם מתקשרים אליהם מהמדבר וזועקים לעזרה. המבריחים מענים את השבויים בעודם מתקשרים לבני המשפחה על מנת שאלו ישמעו את זעקות הכאב וימהרו להשיג את עשרות אלפי הדולרים אותם מבקשים המבריחים ככופר.

ביקשתי הזדמנות לדבר עם בני המשפחות ההמומים ולעדכן אותם בעובדות הקשות בטרם יחליטו על צעדיהם: הבהרתי שמאז 2009 פעילי המוקד פוגשים בכלא ומחוצה לו את ניצולי העינויים בסיני. תחילה היו אלו הנשים שהוחזקו על ידי המבריחים לצורך מתן שירותי מין ובסופו של דבר שוחררו תמורת תשלום כופר של אלפי שקלים בודדים. כשנה מאוחר יותר, גילו המבריחים את הפוטנציאל הטמון בשחרורם של הפליטים רק תמורת כופר כספי. בשנים שחלפו מאז טיפס ועלה סכום הכופר מאלפים בודדים לארבעים ולאחרונה אף לשישים אלף דולרים לאדם. סיפרתי שכיום כלואים במחנות עינויים בסיני כאלפיים אריתראים, כולל נשים וילדים ושכל סכום שמשולם עבורם מאדיר את כוחם של המבריחים שרוכשים עוד נשק ומשחדים עוד גורמים במצרים שעשויים היו לפגוע בעסקיהם המשגשגים. סיפרתי שלהערכת הארגונים לפחות עשרים אחוזים מפליטי אריתריאה נמכרים למחנות העינויים הללו. שבמהלך השנים, רבים מאלו ששולם עבורם הכופר, נהרגו ב"תאונת עינויים", או ש"נמכרו" למבריח אחר שדרש עבורם סכום כופר נוסף. לעומתם, רבים שלא היה מי שישלם עבורם, הצליחו לברוח מהמחנות או אף שוחררו לאחר שהמבריחים הבינו שבאמת אין מי שישלם עבור שחרורם.

סיפרתי להם על בחור אריתראי שפגשתי רק כמה שעות קודם לכן, בבית חבר משותף.  הבחור, נמלט מאריתריאה כבר לפני שנה, אך לישראל הגיע לפני שלושה שבועות בלבד. הוא נמלט לסודן מתוך כוונה להתגורר עם דודתו בקאסלה, אך יחד עם עשרה פליטים נוספים, נחטף משם באיומי נשק על ידי מבריחים משבט הרשייאדה. הוא הועבר למחנה עינויים בסיני, שם היה כלוא יחד עם למעלה ממאה פליטים נוספים, במשך שמונה חודשים כשידיו ורגליו קשורות ועיניו מכוסות בפיסת בד. הבחור הוכה, כמו שאר הפליטים, במקלות. נזרקו עליו ועל חבריו שקיות ניילון בוערות שהותירו כוויות קשות בגופותיהם, כל זאת במטרה לגרום להם ליצור קשר טלפוני עם יקיריהם ולשכנעם לשלוח אלפי דולרים למבריחים, ככופר לשחרורם. תחילה ביקשו המבריחים 5500$ ולאחר שהגיע הכסף, ביקשו עוד 15,000$ שהפכו עד מהרה ל – 30,000$. מעת לעת נלקחו פליטים מהקבוצה. לאחר מספר חודשים נותרו עמו 47 פליטים. מידי יום קיבלו עבור כולם שני בקבוקי מים של שני ליטר, אותם אמורים היו לחלוק ביניהם וכן פיתה אחת לאדם מידי יומיים שלושה. במהלך התקופה, 14 מחבריו למחנה לא עמדו בעינויים, ברעב ובצמא ומתו. שבעה חודשים לקח לקרובי משפחתו של הבחור בישראל וברחבי אירופה לגייס את הסכום האדיר ולשולחו למבריחים. על אף שמלוא הסכום שולם, הוחזק הבחור בשבי חודש נוסף כשהוא שורד אך בקושי בתנאי הרעב והצמא הקשים. רק בסוף אפריל 2012, שוחרר הבחור יחד עם עוד תשעה פליטים והותר להם לנסות לחצות את הגבול. על אף שמזלם שיחק להם והחיילים המצרים לא ירו בהם למוות, כפי שהם נוהגים לעשות לעיתים קרובות, שניים מהם לא עמדו בתלאות הדרך וגופותיהם נותרו במדבר. כשהתמוטט הבחור בצד הישראלי של הגבול, הובהל לבית חולים סורוקה, שם אושפז לשבוע וחייו ניצלו.

צילמתי את הבחור אתמול, 22 ימים לאחר ששוחרר ממחנה העינויים בסיני. בנוסף לכוויות הקשות על גבו, סימני חודשי הרעב הארוכים עדיין ניכרים בגופו הכחוש.

אחת הנשים הצעירות בקבוצה חיבקה אותי בדמעות וסיפרה שאחותה, עוד לא בת עשרים, כלואה במחנה. המבריחים מבקשים עבור שחרורה 25,000$. הצעירה הגיעה לישראל רק לפני שנה. הסכום הנדרש לשחרורם של כל השבויים בקבוצה עולה על 8,000,000 $ וברור לה שלא יהיה לה מהיכן לגייס את הכסף. אחותה בכלל לא התכוונה להגיע לישראל, היא מספרת. גם היא נחטפה ממחנה הפליטים ומצאה עצמה בסיני בניגוד לרצונה.  
    
עוד אנו מדברות ואחד השבויים מתקשר מסיני לאחיו שנמצא עמנו. הוא מספר לאחיו שנודע למבריחים בסיני על פגישתנו ועל מנת להביע את מורת רוחם, הם שורפים עכשיו את השבויים. קריאות כאב, בהלה וחוסר אונים נשמעות מבני המשפחות בקהל. עד מתי ?

סיגל רוזן
רכזת פעילות ציבורית
מוקד סיוע לעובדים זרים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה