בדרך לעתיד מבטיח

מוחמד עם יסמין ומעיין רביד במסיבת הפרידה ביום שישי, כמה שעות לפני הטיסה לטורונטו

לפני חמש שנים הגיע לישראל מוחמד, לאחר שנמלט על חייו מהרי הנובה שבסודן. בדרך, במצרים, השאיר את אשתו ושני ילדיו שהיו אז בני שנתיים וחמש שנים. הוא ידע שסיכוייהם לעבור את המסע הרגלי במדבר אינם טובים וחצה את הגבול לישראל לבדו. לאחר שבילה כשנה בכלא מעשיהו, הצלחנו בתחילת 2007 להביא לשחרורו יחד עם עשרות פליטים סודנים נוספים לחלופת מעצר בקיבוץ יד חנה.

מאחר ואסור היה לפליטים הסודנים לצאת את גבולות הקיבוץ או המושב אליהם שוחררו, גייס "מוקד סיוע לעובדים זרים" עשרות מתנדבים מכל רחבי הארץ שהגיעו למושבים ולקיבוצים במטרה לסייע לפליטים בלימוד השפה העברית והאנגלית וכן לוודא כי התנאים בהם הם מוחזקים הנם על פי חוק.

שתי אחיות מקיבוץ גליל ים, מעיין ויסמין רביד, החלו לסייע לפליטים ביד חנה, משכו אחריהן גם את שאר בני משפחתן ש"אימצו" את פליטי יד חנה אל ליבם.

לאחר כשנה בחלופת המעצר, הצלחנו להביא לשחרורם המוחלט של הפליטים. חלקם בחרו לעזוב את הקיבוץ וחלקם נשארו שם. משפחת רביד שמרה על קשר עם חלק מהפליטים וביניהם בלט הקשר ההדוק שנשמר עם מוחמד.

על אף שהיה בין ראשוני הפליטים הסודנים שהגיעו לישראל, לא זכה מוחמד במעמד חוקי וזאת משום שמוצאו בהרי הנובה. ממשלת ישראל החליטה להעניק מעמד חוקי רק ל – 498 מהפליטים שמוצאם מדרפור.  מוחמד קיבל מסמך "שחרור בתנאים מגבילים" שאינו מאפשר לו לעבוד כחוק. עם מסמך זה שרד בישראל בשלוש השנים האחרונות כשהוא נאלץ לעמוד בתורים ארוכים לחידושו מידי שלושה חודשים.

מוחמד, איש נבון, הבין בזריזות רבה שמדינת ישראל אינה מעוניינת בו ועשה כמיטב יכולתו לפטור אותה מנוכחותו. משפחתו של מוחמד, כמו משפחותיהם של רבים מהפליטים בישראל, נקלטה בקנדה וכנהוג במדינות מערביות מתקדמות, אף התאזרחה שם. עד מהרה הבין מוחמד שאם אינו מעוניין לשלוח את אשתו ושני ילדיו הקטנים לנסות ולחצות את המדבר בין כדורי רוביהם של החיילים המצרים, המקום היחידי בו יוכל להתאחד עם משפחתו יהיה בקנדה.

אחיו שלח מקנדה מסמכים והמתנדבות המסורות, האחיות לבית רביד, החלו במסע מפרך להשגת אשרת נסיעתו של מוחמד. מאחר ולמוחמד אין דרכון סודני וגם אין לו אפשרות להשיג דרכון סודני, שכן לסודן אין יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל, היה צורך בהשגת מסמך נסיעה, מעין דרכון זמני, ממדינת ישראל. מסמך נסיעה שכזה מאפשר לבעליו לעזוב את הארץ אם הוא מצליח להשיג אשרת כניסה למדינה אחרת, אך אינו מאפשר חזרה לישראל, אלא אם כן הונפקה בתוכו אשרת "אינטר – ויזה".

מי שנחשף באמצעיי התקשורת לניסיונותיו הנואשים של משרד הפנים לצמצם את מספר הפליטים המוכרים בכל דרך ולגרש את כל מי שיתכן ואינו פליט, ויש לאן לגרשו, לבטח משוכנע שמשרד הפנים ישוש להעניק תעודת מעבר כזו לכל פליט שמצליח לאתר מדינה המוכנה לקבלו. במציאות, תהליך זה הרבה יותר מורכב.

נציגויות זרות בישראל מתנות בדרך כלל מתן אשרת כניסה למדינותיהן בכך שיוצג דרכון או מסמך נסיעה בר תוקף וזאת בנוסף לשורת תנאים משתנים אחרים. משרד הפנים שלנו, מתנה מתן מסמך נסיעה בהצגת אשרה או התחייבות למתן אשרה מנציגות המדינה אליה הפליט מבקש לצאת. כמו בחידת הביצה והתרנגולת, הפליטים זקוקים לאשרה כדי להשיג מסמך נסיעה ובה בעת,  זקוקים למסמך נסיעה כדי להשיג אשרה.

במקרה זה, שגרירות קנדה שלחה מכתב ממוען למשרד הפנים בו הם מסבירים את הצורך בהשגת מסמכי נסיעה לטובת הנפקת האשרה באם יהיה בידו מסמך נסיעה בר תוקף ממשרד הפנים הישראלי. בצירוף מכתב אישי ובו הסבר כי מוחמד לא ישוב לישראל, הצליחו להשיג את תעודת המעבר הנחוצה המאפשרת לו לצאת את הארץ ללא חזרה.

היום, שנתיים לאחר שהחלו במאמצים העילאיים להסדרת יציאתו מהארץ, ישב מוחמד במסעדת דגים סודנית ברחוב נווה שאנן כשהוא מחזיק בהתרגשות את מסמך הנסיעה הישראלי שלו שנראה ממש כמו דרכון אמיתי. הוא ליטף את אשרת הכניסה לקנדה, אשרה צבעונית המעוטרת בעלי גפן כסופים ומנצנצים, מבטיחים עתיד אחר. מבטיחים עתיד. בקנדה מחכה לו אחיו, מכונאי רכב, שכבר הסדיר עבור מוחמד את הרישום ללימודי מכונאות רכב בטרם יצטרף אליו בעבודתו. בקנדה מחכה לו האפשרות להתאחד עם אשתו וילדיו, באמצעות איחוד משפחות על פי חוק ולא באמצעות סוחרי אדם בדואים, שינסו להבריחם בין כדורי רוביהם של החיילים המצרים אל מדינת ישראל, שבתורה, תחזיקם ממושכות בכלא ואז תשחרר אותם לרחוב ללא כל זכויות או תמיכה.

בקנדה מחכה לו העתיד שמגיע לכל פליט נרדף הנמלט על חייו, אותו עתיד שמדינת ישראל קצרת הזיכרון מסרבת להעניק לפליטים שהצליחו לשרוד את דרכם אליה.

נאחל לו הרבה הצלחה בחייו החדשים.