יום שבת, 20 במרץ 2010

ילדה ישראלית מבקשת להישאר בארץ




בתמונות:
מימין - אוולין בהפגנה, מחזיקה בתמונת אחותה שגורשה מהארץ.
משמאל - אוולין ואחותה לאורה בימים יפים יותר, טרם הגירוש.
בהפגנה שנערכה הערב בפארק לוינסקי בעד מתן מעמד לילדי מהגרי העבודה, אוולין דיאז, עוד מעט בת 16, אמרה למפגינים את הדברים הבאים:
"קוראים לי אוולין. הגעתי לארץ לפני שבע שנים מקולומביה עם אמא שלי ואחותי הגדולה. אמא שלי הביאה אותנו לכאן כי האמינה שכאן תוכל לפרנס את המשפחה שלנו בכבוד.

הגענו לישראל כשהייתי בת שמונה. היה לי קשה בהתחלה להשתלב בגלל השפה והבדלי התרבות אבל תוך זמן קצר הרגשתי שאני בבית, שזה המקום שלי. אם אתם שואלים אותי עכשיו, לא הייתי מחליפה את המקום הזה בשום מקום אחר בעולם.

לפני שנה וחצי המדינה הפרידה אותי ואת אמא שלי מאחותי הגדולה. גירשו אותה מהארץ כשהייתה בת 19. אחותי, לאורה, הגיעה לכאן בגיל 13, סיימה תיכון ובגרות מלאה, והייתה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. שאיפתה של לאורה הייתה להתגייס לצה"ל ולשרת את המדינה. ללאורה היה בן זוג ישראלי והם רק עברו לגור יחד כשהשוטרים הגיעו ולקחו אותה מאיתנו. היא עכשיו נמצאת בקולומביה, חיה בעוני ומתגעגעת כל יום יותר.

בעוד שבועיים הוועדה תחליט אם הגורל שלי, של אמא שלי ושל אחי הקטן נועם – יהיה כמו של אחותי.
כמו הסיפור שלי, יש עוד הרבה ילדים שחיים את המציאות הקשה הזאת ואף יותר גרוע. רובנו הגדול באים ממציאות קשה גם ככה. אל תקשו עלינו יותר !

בעוד שבועיים חוגגים כאן את חג הפסח – שמציין את יציאת היהודים מעבדות לחירות.
כל אדם זכאי לחופש. לא מגיע לנו ונמאס לנו לחיות בפחד ולהתחבא כל הזמן.

אני חושבת שאין אדם בעולם שמגיע לו לפחד על חייו

אני עומדת כאן מולכם בשם כל ילדי העובדים הזרים ומפצירה בכם – זאת השפה שלנו, התרבות שלנו, הבית שלנו.

אל תגרשו אותנו מהבית שלנו."

2 תגובות:

  1. עצוב! רק שיתנו לה להישאר פה.....

    השבמחק
  2. לגרש ומיד הם מציפים אותנו. אין ליהודים לאן ללכת חוץ מאשר מדינתינו הקטנה.

    השבמחק