מגנים על זכויות מהגרי העבודה ומבקשי המקלט

הצלחה בבג"צ - ילדים להורים שעבדו בשגרירויות יכללו בהחלטת הממשלה בדבר הסדרת מעמדם של ילדי מהגרי העבודה מאוגוסט 2010

2011-09-07T12:43:00.000-07:00

בעקבות עתירה משותפת של מוקד סיוע לעובדים זרים ועמותת ילדים ישראלים לבג"צ, יקבלו ילדים להורים שעבדו בשגרירויות מעמד קבע בישראל. מדובר בהורים שהגיעו לישראל כמהגרי עבודה לכל דבר ובמהלך שהותם הועסקו בשגרירויות, לא בהכרח של ארץ מוצאם, כאנשי סגל תפעולי (נהגים, טבחים, מנקים וכד') ולא כדיפלומטים. את העתירה הובילה עו"ד אסנת כהן- ליפשיץ.

מוקד סיוע לעובדים זרים ועמותת ילדים ישראלים תקפו את סעיף 9* בהחלטת הממשלה וטענו כי תכליתו של הסעיף אינה ברורה.

בתשובת המדינה בדבר "ילדי השגרירויות" שהתקבלה הבוקר נאמר כי גם משפחות שלא הגישו בקשה למעמד בעקבות סעיף 9 תקבלנה שהות עד ה-1.12 להגיש את בקשתם למשרד הפנים, ובמידה והן עומדות בכל יתר הקריטריונים של החלטת הממשלה, הילדים יקבלו מעמד קבע בישראל.

עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ, מוקד סיוע לעובדים זרים: "אנו שמחים שבזכות הביקורת הקשה שנמתחה על ידי בג"צ בדבר החרגתם של "ילדי השגרירויות" מהחלטת הממשלה בדבר הענקת מעמד לילדי מהגרי העבודה, השכיל שר הפנים להפנימה ולתקן את העוול שנגרם לילדים הללו. מלכתחילה, הוצאתם מגדר החלטת הממשלה היוותה אפליה אסורה ויש להצר על כך שעל מנת להקנות לילדים את הזכות המגיעה להם, נדרשה התערבותו של בג"צ."

עמותת ילדים ישראלים: "אנו מברכים על כך שמדינת ישראל השכילה להבין כי הדרתם של ילדים להורים שעבדו בשגרירויות, בתפקידי משנה של טבחים או מנקים, מהחלטת הממשלה בדבר הענקת מעמד לילדי מהגרי העבודה היא חטא עבור הילדים הללו שנולדו בישראל ומתחנכים בה. חשוב להזכיר כי ישנם ילדים נוספים, שמתחנכים שמערכת החינוך הישראלית, וחרב הגירוש עודנה מתנוססת מעל ראשם על אף שהיום הם עומדים בקריטריונים של החלטת הממשלה מהקיץ שעבר."

*נוסח סעיף 9 להחלטת הממשלה (החלטה מס' 2183) "החלטה זו לא תחול על ילד אשר הוריו מועסקים או שהועסקו על ידי נציגות דיפלומטית בישראל גם אם קיבלו לשם העסקה זו אשרה ורישיון מסוג ב1 לפי חוק הכניסה לישראל".

מבט נשי על כדור הארץ לרגל יום הפליט הבינלאומי: ישנן נשים שנולדות פליטות / פרופ' מינה רוזן

2011-06-25T08:01:00.000-07:00

עדיף להיות גבר מאשר אישה. לו היית גבר, כל דבר שתעשי , יזכה ליתר הערכה, יתר תגמול כספי ויתר תגמול חברתי. בעיותיך הרפואיות תזכינה ליתר תשומת לב וליתר מימון. ביקורתך תחשב רצינית ואחראית בניגוד לביקורתך בתורת אישה שתחשב היסטרית ומוגזמת, ובודאי חסרת ביסוס מטעמים של חוסר הבנה בעניינים חשובים באמת.

עדיף להיות אישה לבנה מאישה שחורה. בתור אישה לבנה תזכי להזדמנות טובה יותר מאישה שחורה להשכלה, לטיפול רפואי, לנשיאה בעול גידול ילדיך מצד הגבר שהפרה אותך, למשרה שתכלכל אותך ואת ילדיך, לתוחלת חיים ארוכה יותר.

אם את אישה שחורה עדיף מאד שתהיי שחורה באמריקה או באירופה מאשר באסיה או באפריקה. אמנם באמריקה או באירופה תופלי לרעה בשל צבע עורך, אבל עדיין סיכוייך טובים בהרבה בכל הפרמטרים שנמנו כאן מסיכוייה של אחותך האפריקאית, או זו שאתרע מזלה ומצאה את מקומה במקום כלשהו באסיה. כמו כן, במקרים רבים עדיף שתהיי שחורה נוצרייה ולא מוסלמית, אם כי הדבר תלוי בתשובה לשאלה מיהם שכנייך.

ביום חמישי שעבר רצח פליט אריתראי את זוגתו ואת תינוקה ואחר כך התאבד. האיש נמלט לישראל מחיי עבדות בצבאו של הרודן האריתראי אפווארקי לפני למעלה משנה. על אף שמדינת ישראל מונעת בעדו את זכותו החוקית כפליט לעבוד למחייתו, עבד הוא בפרך, ללא אשרה, עד שהצליח לגייס את אלפי הדולרים שנדרשו להבאתה של אשתו האהובה לישראל. על פי המנהג הרווח בשנתיים האחרונות, במקום לאפשר לאישה לעבור את הגבול לישראל, המבריחים דרשו אלפי דולרים נוספים תמורת שחרורה של האישה, לאחר שהייתה כבר בידיהם. כשהכסף בושש לבוא, החזיקו בה חודשים רבים, עינו ואנסו אותה ללא הרף, כפי שעשו למאות נשים אחרות בשנתיים האחרונות. רק כשהצליח האיש לגייס את הסכום הנדרש, שחררו המבריחים את האישה והיא בחודשי הריונה האחרונים. לאחר הרצח, נודע שהאיש לא יכול היה להביט בתינוק, תזכורת לפגיעה בכבודו כגבר, שלא יכול היה להגן על אשתו. על אף הקשיים שלבטח היו מנת חלקה של האישה, לבה לא מלאה למסור את התינוק, גם אם היה זה בנו של אחד ממעניה.

ימים ספורים לאחר מכן הפרידו פעילי ארגון לזכויות אדם בין בני זוג שהיו במצב זהה, מחשש לחייה של האישה ושל תינוקה העומד להיוולד. היא איננה רוצה בתינוק בשום פנים ואופן, אבל גם כאן, מאוחר מדי להפלה. אם יהיה לתינוק הזה מזל תאמץ אותו משפחה ישראלית. תלוי תחת איזה כוכב אתם נולדים.

אם את אישה אריתראית, יש להניח שכמו 88% מהנשים באריתריאה מלים אותך כדי שלא תיהני מיחסי מין, מגייסים אותך בכפיה לצבא, שם תשמשי לצרכיהם השונים וביניהם המיניים של מפקדיך. אם שפר גורלך ולא גויסת, תהיי רכוש אביך, בעלך או אחיך. אם לא שפר גורלך ונתפסת בידי שבט עוין, או אם נמלטת מאריתריאה וניסית לעבור את הגבול לישראל, גורלך מר ורע, יאנסו אותך שוב ושוב גברים רבים. אם קרובייך לא הצליחו לגייס את אלפי הדולרים במועד, יתכן שהמבריחים ייאותו לשחרר אותך רק כאשר לא ניתן יהיה עוד להפסיק את הריונך. אם יש לך בן זוג, הוא עלול לאלץ אותך לרצוח את תינוקך במידה שלא תצליחי לעשות הפלה, ואם גם זה לא יעזור, ייתכן שסופך יהיה כסופה של האישה מיום חמישי.

לא כדאי לך להיות אישה שחורה מאריתריאה. בחינה קרת מזג של מעמדך לאור האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים תזכה אותך במעמד פליט ואפילו רק בשל היותך אישה.

בינתיים, את הקוראת, הודי למזלך הטוב שהקרה אותך למקום שבו את נאבקת על ייצוג הולם בקביעת גורלה של החברה , על שכר שווה לשכרו של גבר לעבודה שווה, על הפקעת נושאי המעמד האישי מידי בתי דין שקודכס החוקים שלהם נקבע באמצע המאה השש עשרה.

זכרי את אחותך מאריתריאה. הרימי קול למענה. ממשלות ישראל ומצרים יודעות את זהות מבריחי הגבול השודדים והאנסים, ואפילו את מספרי הטלפון שלהם. הן יכולות לעצרם לו היו רוצות בכך.

מינה רוזן
הכותבת היא פרופ' בחוג לתולדות ישראל, אוניברסיטת חיפה.
http://minnarozen.com/

בית המשפט החליט היום להעניק מעמד של קבע לבן 25 החי מאז גיל 4 בישראל !

2011-06-19T09:01:00.000-07:00

אלוין מחזיק בתעודת תושב ארעי אותה הצליח לקבל לאחר מעמד מתיש באוקטובר 2010

אלוין, צעיר בן 25 , הגיע לישראל עם אימו, אזרחית איי סיישל, בהיותו בן 4. למיטב ידיעתו לא הונפקה לו תעודת לידה ומכל מקום, אמו שבה זה מכבר למולדתה ותעודת לידה אין.

כל חייו של אלוין עברו עליו בישראל, כאן למד, בגר, רכש חברים. כאן נעצר, עוד בהיותו קטין משום שלא היו בידיו הניירות הנכונים וכך גם זכינו להכירו ב"מוקד סיוע לעובדים זרים".

רבים מפעילי ועובדי "מוקד סיוע לעובדים זרים" התחלפו בשנים הארוכות בהן מנסה המוקד לסייע לאלוין לרכוש מעמד חוקי בישראל, שנים בהן היטבנו להכירו כנער חכם, רב קסם, יפה תואר ונפש שלא נתן לאכזריות הרשויות כלפיו לקלקל את אופיו הטוב ולהעכיר את מצב רוחו. אינספור בקשות, כתבות עיתונאיות וניסיונות עקרים לדבר על ליבם הערל של פקידי משרד הפנים לא זיכו את אלוין במעמד חוקי.

פקידי משרד הפנים המשיכו להתעקש על כך שבהיעדר תעודת לידה לא ניתן להעניק לאלוין מעמד חוקי. דרכונים שהשיגו עבורו פעילי המוקד שהעידו על זהותו וכן תעודות המעידות כי אכן הנו חי בישראל ברצף זה למעלה מעשרים שנה לא הצליחו להזיז את פקידי משרד הפנים מעמדתם, שנדמה היה שמבקשת רק להתגרות בו: "אין לך תעודת לידה ? אז איך תוכיח לנו שאכן נולדת ?"...

בשנת 2010 נרתמו למאבקנו רב השנים גם העיתונאים והפעילים החברתיים אורלי וילנאי וגיא מרוז אך גם פניותיהם הרבות למשרד הפנים לא הביאו את הפקידים לשנות דעתם ולא נותרה ברירה אלא לפנות לבית המשפט. עורכי הדין המוכשרים של המוקד, אסנת כהן ליפשיץ ויונתן ברמן כתבו עתירה שלא ניתן היה שלא לקבלה. באוקטובר 2010 נאות משרד הפנים להעניק לאלוין מעמד של תושב ארעי לפנים משורת הדין. לא ויתרנו. התעקשנו על זכותו של אלוין למעמד של תושב קבע מתוקף החלטת ממשלה 156 אשר עמד בכל תנאיה.

היום, בפסק דין בן שבעה עמודים, קבע ככוד השופט ד"ר יגאל מרזל כי שגה משרד הפנים עת החליט שלא להעניק לאלוין מעמד של תושב קבע מתוקף החלטת הממשלה 156 משנת 2006 וכי היעדרה של תעודת הלידה אין בה כדי לשנות את העובדה שאלוין הצליח להוכיח מעבר לכל ספק את זהותו וכן כי שהה בישראל ברציפות הרבה לפני שהגיע לגיל 14.
עוד הורה השופט הנכבד למשרד הפנים לשאת בהוצאות המשפטיות של "מוקד סיוע לעובדים זרים" בסך 5000 ש"ח. אמנם הסכום זניח לאחר שפורשים אותו על פני שש שנות עבודה ותסכול, אבל חשוב לציינו למען ידעו משלמי המסים להיכן הולך כספם: לחפות על רשעותם ואכזריותם של פקידי משרד הפנים.

לאחר שני עשורים של חשש ממעצר וגירוש, חוויית מעצר קשה ומיותרת עוד ביותו קטין, היעדר ביטוח בריאות ודחיות מצד מעסיקים שפחדו להעסיקו ללא מעמד חוקי, נאחל לאלוין חיים שקטים, שלוים ומאושרים עם מעמדו החוקי החדש בארצו ישראל.

ארגון "קו לעובד": "דו"ח מבקר המדינה השנתי שפורסם היום מעיד: משרד הפנים כשל באכיפה כנגד מעסיקים וחברות כוח אדם מפרי חוק בענף הסיעוד"

2011-05-17T13:17:00.000-07:00

דו"ח מבקר המדינה לשנת 2010 שהתפרסם היום, יום ג' 17.5.2011, בנוגע לעובדים זרים בתחום הסיעוד מעלה טענות קשות כנגד רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול וכנגד חברות כוח האדם הפועלות בתחום זה.

ממצאי הדו"ח:

1. רשות ההגירה לא פעלה כנגד חברות כוח אדם מפרות חוק; ביקורת של 18 מתוך 125 חברות ע"י רשות ההגירה העלתה כי הפרו הוראות; למעט חברה אחת, כולן המשיכו לפעול. · אכיפת רשות ההגירה על מעסיקים בעלי היתר להעסקת עובד זר בסיעוד הוזנחה; האכיפה על מעסיקים בעלי היתר שנחשדו בהפרת הוראות שונות תוך פגיעה בזכויות עובדים - אף היא התעכבה לאורך זמן והוזנחה בשלבים שונים של הטיפול.

2. רשות ההגירה לא הקימה מאגר מידע ממחושב של עובדים זרים בסיעוד בניגוד לנוהל; המאגר אמור היה לספק מידע על עובדים זרים לא מועסקים השוהים בישראל ברישיון, ונועד למנוע הבאת עובדים זרים חדשים לישראל כל עוד נמצאים בה עובדים בעלי אשרה תקפה לעבודה בסיעוד. כתוצאה מכך הובאו מחו"ל עובדים זרים אשר לא היה בהם צורך.

עידית לבוביץ', קו לעובד: "במהלך שנת 2010 הגישה עמותת קו לעובד לרשות ההגירה 47 בקשות לשלילת היתר העסקה, מתוכן 12 תלונות הנוגעות לחשד לעבירות סחר בבני אדם ושעבוד ו 10 תלונות על הטרדה ואלימות מינית כלפי עובדות. כעת, עם קבלתו של חוק הכבילה שעבר אתמול בכנסת, אנו צופים גידול משמעותי בכמות הפגיעות החמורות במהגרות עבודה בענף הסיעוד.

מסקנות הדו"ח מאששות פעם נוספת את אזלת ידה של המדינה בפיקוח על חברות כח האדם שבידיהן הופקדה הסמכות להסדיר את העסקתן של מהגרות העבודה בסיעוד. לא ייתכן שחברות אלו ימשיכו לפעול בניגוד לדין כאוות נפשן ובאין מפריע, בחסות פשיטת הרגל של רשויות אכיפת החוק."

חוק העבדות עבר היום בקריאה שנייה ושלישית בכנסת

2011-05-16T13:51:00.000-07:00

ארגוני זכויות אדם בישראל: "הערב שללה ממשלת ישראל את זכות הבחירה של 55,000 מהגרות עבודה בישראל"

בניגוד לפסיקת בג"ץ מ-2006, וברוב של 26 תומכים מול 6 מתנגדים התקבל הערב, יום שני, 16 מאי 2011, בכנסת בקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק הכניסה לישראל, אשר כובל את מהגרות עבודה בענף הסיעוד למעסיקיהן.

חרף מחאתם של ארגוני זכויות האדם ומאות אנשי רוח, אקדמיה ומשפט, העבירה הכנסת את התיקון לחוק. מעתה, תאלץ מהגרת עבודה שתיפול קורבן להתעללות מכל סוג שהוא על ידי המעסיק, לתת את הדין בטרם תוכל, אם בכלל, לעזוב את עבודתה. אם עברה מספר מעסיקים לא תוכל לעזוב עוד את מעסיקה האחרון. זאת ועוד, מהגרת עבודה בתחום הסיעוד תאלץ לעבוד באזור גיאוגרפי מסוים והיא לא תורשה לעבוד באזור גיאוגרפי שונה מזה שבו הורשתה לעבוד. כבילה נוספת תהיה לתת תחום בתוך ענף הסיעוד; מהגרת עבודה תוכל לעבוד רק בתחום בו הורשתה, לדוגמא סיעוד קשישים, סיעוד קטינים, ועוד.

חברי הכנסת שהתנגדו לתיקון לחוק אמרו בדיון:

דב חנין: "הצעת חוק הכניסה לישראל היא מתן אור ירוק לתופעת הדלת המסתובבת"

ניצן הורביץ: "המדינה התנערה לאורך שנים מטיפול בקשישים. המפתח לטיפול נכון בקשישים הוא באמצעות מדיניות רווחה מתקדמת ולא באמצעות חוק דרקוני שמעודד העסקה שלא כדין. הצעת החוק הזו רעה לקשישים, לנכים ולמהגרי העבודה."

זהבה גלאון: "ההצעה מסוכנת עבורנו כחברה. אנו נותנים יד לעבדות בגרסה מודרנית. אישור ההצעה משמעו אישור כבילה של מהגרות עבודה תוך ניצול מצוקתן של נשים שבאות לכאן להתפרנס בעבודה קשה. אנו שוללים מנשים אלו את זכות הבחירה."

גם בארגוני זכויות האדם הצטרפו לגינוי:

עו"ד חני בן ישראל, קו לעובד: "תוצאות החוק תהיינה סיכול יכולתן של עובדות בענף הסיעוד להיחלץ ממצבים של העסקה פוגענית, כבילת מהגרות עבודה למעסיקיהן, ניצול מצוקתן הכלכלית והרחבת הפגיעה בזכויותיהן. החוק פוגע בזכויותיהן הבסיסיות ביותר של מהגרות העבודה אשר מטבע הדברים חשופות יותר לאלימות וניצול מיני מידי מעסיקיהן."

עו"ד עודד פלר, האגודה לזכויות האזרח: "כמעט 150 שנים לאחר שארה"ב ביטלה את העבדות, עומדת מדינת ישראל לאמץ אותה בחקיקה. חוק הכובל מהגרות עבודה למעסיקיהן, ומקשה עליהן להחליף מעסיק – יהפוך את מהגרות העבודה לעבדים משוללי זכויות. תוצאתו תהיה ניצול ועושק של מהגרות עבודה ויצירתה של מערכת חוקית שאינה אלא הזמנה פתוחה להתעמרות".

עו"ד רעות מיכאלי, מוקד סיוע לעובדים זרים: "השבוע פנתה אלינו מהגרת עבודה פיליפינית שגילתה שהמעסיק שלה התקין בחדר השינה שלה מצלמה נסתרת שתיעדה אותה 24 שעות ביממה. בשל חוק הכבילה, עובדת זו ורבות כמותה יתקשו לעזוב את מעסיקיהן, וייאלצו להיכנע לגחמות השפלות ביותר".

לאחרונה הצטרפו לגינויים נגד הצעת החוק יותר מ-200 אנשי אקדמיה בכירים , ביניהם חתני פרס ישראל, וכן משפטנים בכירים בארץ ובארה"ב, אשר קראו לראש הממשלה בנימין נתניהו וליו"ר הכנסת רובי ריבלין לבלום את הליכי חקיקת החוק, הפוגע בזכויות אדם בסיסיות, והמבקש לעקוף את פסיקת בג"ץ ולהכשיר את כבילת מהגרות ומהגרי העבודה למעסיקיהם.

בין אנשי האקדמיה חתני פרס ישראל: פרופ' זאב שטרנהל, פרופ' זהבה סולומון, פרופ' סמי סמוחה, פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' ירמיהו יובל, פרופ' ג'אד נאמן, פרופ' חיים אדלר, פרופ' אבישי מרגלית ועוד רבים. בין המשפטנים, פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' מרדכי קרמניצר והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, השופט בדימוס מיכאל בן יאיר, אשר כתבו בפנייתם, כי הצעת החוק הינה "בלתי חוקתית" ונוגדת את פסיקת בג"צ מ-2006, לפיה הכבילה היא "עבדות מודרנית".

איך יזכור לואיס את יום הזיכרון ?

2011-05-09T00:56:00.000-07:00

לואיס לא ישכח את יום הזיכרון, היום בו נקרעו מעליו ביתו בת השנתיים ואשתו ונשלחו לפיליפינים תחת איומים ומבלי שניתנה לו אפשרות להיפרד מהן לשלום.

לואיס הגיע לישראל מהפיליפינים על מנת לטפל באופן חוקי בקשישים בישראל. מאז ועד היום הוא סועד במסירות ועל פי חוק קשיש ישראלי. באחד מימי חופשתו פגש את קייט, התאהב בה ולפני כשנתיים נולדה ביתם. גם קייט הגיעה לישראל בהזמנת ורשות הרשויות לסעוד קשישים, אך לא יכלה להמשיך לעבוד עבודה פיזית קשה במהלך ההיריון וכך הפכה ל"שוהה שלא כדין". לואיס הקפיד לשמור על מקום עבודתו החוקי על אף הקשיים הכרוכים בכך.

אתמול לפנות בוקר, פרצו פקחי עוז לדירתה של קייט ועצרו אותה ואת ביתה בת השנתיים. לואיס הגיע למשרדי "מוקד סיוע לעובדים זרים" על מנת לנסות ולברר להיכן נלקחה משפחתו הקטנה. הוא התחנן בדמעות שנסייע לו להיפרד מאשתו וביתו בטרם יגורשו מהארץ. מניסיון קודם כבר ידענו שרשות ההגירה לא תאפשר ללואיס להיכנס למתקן הכליאה ללא מלווה ישראלי. באמצעות קבוצת הפייסבוק של ארגון "ילדים ישראלים" התגייסו למשימת ליוויו של לואיס לנתב"ג לא פחות מעשרים מתנדבים טובי לב תוך פחות משעה. מנהלת הקו החם, אמי סער, בילתה את כל אחר הצהרים בניסיונות להשיג ללואיס ולמתנדב המלווה אישור כניסה למתקן הכליאה. אנשי רשות ההגירה לא הסכימו בשום אופן לאפשר את כניסתם אמש והתעקשו על כך שיגיעו למתקן רק היום.

כמה שעות לאחר מכן, באמצע הלילה, התקשרה קייט ללואיס ולחשה לו בבכי שהיא כבר על המטוס שעומד להמריא לפיליפינים תוך דקות. לדבריה, נאמר לה בכלא שאם לא תטוס מיד, תיאלץ לבלות עם ביתה תקופה ממושכת במעצר.

מאז מרץ 2011, אז הודיעה רשות ההגירה על גירושה של אזרחית ניגרית עם תינוקה, זוהי הפעם האחת עשרה, למיטב ידיעתנו, שרשות ההגירה עוצרת לגירוש נשים עם ילדיהן הקטנים. מקרב הנשים שידועה לנו עובדת מעצרן וגירושן, אותה אישה ניגרית הייתה היחידה שהגיעה לישראל בניגוד לחוק. עשר הנשים האחרות הגיעו כולן כעובדות סיעוד ואיבדו את אשרתן עקב מדיניות הכבילה של רשות ההגירה. זוהי מדיניות ההעסקה אותה כינה בג"צ כבר בשנת 2006 "עבדות מודרנית", אשר טרם בוטלה למרות דרישת בג"צ ואשר מדינת ישראל מנסה להפוך לחוק ממש בימים אלו.

החוק הישראלי מאפשר לכל עצור לבצע שיחת טלפון על מנת להודיע על מעצרו. רשות ההגירה מספרת שהמעצרים מבוצעים ברגישות, נחישות ועל פי חוק. אחת הנשים השתוללה וסירבה לעלות על המטוס ואנשי הרשות יצרו קשר טלפוני עם בן זוגה מספר פעמים עד שהצליח לשכנעה לעלות על המטוס. הנשים האחרות לא יצרו קשר טלפוני עם יקיריהן לאחר מעצרן ובטרם גירושן. לדברי רשות ההגירה לכולן ניתנה ההזדמנות לערוך שיחת טלפון, אך מסיבה עלומה, הנשים לא הודיעו לבני זוגן ואבות ילדיהן על מעצרן.

ניסיונות ארגוני זכויות האדם להשיג מרשות ההגירה את הנוהל על פיו נעצרות הנשים על ילדיהן עלו עד כה בתוהו. ממקרי המעצר והגירוש מתגבש הנוהל הבא: המעצרים נערכים בלילות, בבתי המשפחות. הנשים אינן מתקשרות לאחר המעצר וטרם הגירוש. בהיותן מבודדות, הן ממהרות לחתום על מסמכי הנסיעה, לאחר שפקחי עו"ז מספרים להן שהן עלולות להיוותר כלואות תקופה ממושכת אם לא תעשנה כן. ניסיונות ביקור של אבות במתקן הכליאה נכשלים אם האב אינו מלווה באזרח ישראלי. הניסיון האחרון מוכיח שגם היענות של אזרח ישראלי לתנאים הקשים שמציבה רשות ההגירה לא תמיד תאפשר לאב להיפרד מאשתו וילדיו.

לואיס אינו יכול לעזוב את מקום עבודתו משום שאם ייסע לפיליפינים, סביר מאוד להניח שרשות ההגירה לא תאפשר את חזרתו לישראל. זוהי אותה רשות שמנעה בעדו את האפשרות לנשק את ביתו ואשתו לשלום טרם גירושן מהארץ. זיכרון קשה יוותר ללואיס מיום הזיכרון שלנו.

ניצחון הפליטים מדרפור על ראש העיר חדרה

2011-05-04T14:23:00.000-07:00

בליל ה - 26.07.2007, הופרעה שנתם של עשרים פליטים סודאנים שהתגוררו בקרוונים בפרדס בחדרה, על ידי פקחים חמושים באקדחים מטעם עיריית חדרה. הפקחים פרצו לקרוונים בהם התגוררו הפליטים, העירו אותם משנתם ודרשו מהם, תחת איומים, לעלות על אוטובוס שנשכר לצורך כך מראש.

קבוצת הפליטים, רובם המכריע קורבנות רצח העם בדרפור, שוחררו לחלופת מעצר באותו פרדס שישה חודשים קודם לכן על ידי בית הדין לביקורת משמורת באמצעות "מוקד סיוע לעובדים זרים" והתוכנית לזכויות פליטים באונ' תל אביב.

מבלי שהרשו לפליטים להתקשר, העלו אותם הפקחים על האוטובוס והם הובלו אל גן הפעמון בירושלים. הפליטים המבוהלים שחשבו כי הם עומדים להיות מגורשים לסודן, כמעט נשמו לרווחה כשנטשו אותם הפקחים על דשא גן הפעמון. הפליטים התקשרו למתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" שהגיעו למקום באותו הלילה, סייעו בהעברת הפליטים המבוהלים לתל אביב ובבירור הנסיבות שהביאו לחטיפתם באישון ליל.

פעילי "מוקד סיוע לעובדים זרים" הופתעו לגלות כי מאחורי חטיפתם של הפליטים עומד ראש עיריית חדרה, חיים אביטן, שאף טרח לתעד את המבצע בצילומי וידאו ולהפיץ את הצילומים באמצעיי התקשורת השונים תוך שהוא מתראיין ומבהיר שעשה את המעשה משום ש"חדרה אינה הפח זבל של המדינה".

בנוסף לעלבון הצורב, חוו הפליטים, למודי סבל עינויים, טראומה מחודשת, כשסברו שהפקחים נושאי הנשקים עומדים לגרשם מהארץ אל סודן, שם ידעו שיוצאו להורג.

על אף שהפליטים איבדו באחת את מקום מגוריהם ופרנסתם ועל אף שחששו פן ייעצרו לאחר שעזבו את הפרדס בו הורה להם דיין בית הדין להתגורר, התקשו פעילי המוקד לשכנעם לתבוע את האחראי למעשה. פעילי המוקד סברו שיש להתלונן במשטרה על מעשה החטיפה ויש לתבוע את ראש העיר בתביעה נזיקית. הפליטים לא האמינו שהם בכלל יכולים להגיש תלונה במשטרה ופחדו לעשות זאת. לפיכך, "מוקד סיוע לעובדים זרים" הגיש תלונה במשטרה נגד ראש עיריית חדרה, פעיליו נחקרו זה מכבר והתלונה תלויה ועומדת. גם לתבוע את ראש העיר בתביעה נזיקית פחדו הפליטים.

"איך נעיז אנחנו, הקטנים, שאין לנו אפילו ויזה, לתבוע את ראש העיר החשוב?" אמר אחד הפליטים.

בסופו של דבר, לאחר למעלה משנה, הסכימו 15 מהפליטים להגיש תביעה נזיקית נגד ראש עיריית חדרה. עו"ד הישאם שבאיטה מהתוכנית לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב הרים את הכפפה, הכין והגיש עבורם תביעה בסך 80,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים.

ב – 24.03.2011, לאחר למעלה משלוש שנים ולאחר שלושה דיונים, הסכימה עיריית חדרה להסכם פשרה על פיו תשלם לכל אחד מהפליטים התובעים 20,000 ש"ח, ובסך הכל 300,000 ₪. שופטת בית משפט השלום בחיפה, השופטת עדי חן ברק העניקה להסכם תוקף של פסק דין.

קשה לתאר את שמחתם של הפליטים. מעבר לשמחה על עשרים אלף השקלים, סכום שהנו משמעותי ביותר עבורם, שמחו הפליטים על דבריה של השופטת שביקרה את אופן התנהלותו של ראש העיר. "היום קיבלתי את הכבוד שלי בחזרה" אמר לי בחגיגיות אחד הפליטים: "אני חושב שהיום ראש העיר של חדרה מבין שאסור לקרוא לבני אדם 'זבל'. כאילו שהייתי צריך שהשופטת תגיד לראש העיר שאסור לקרוא לי זבל כדי שאני אדע שאני לא זבל"...

בערב חג החירות, כמה סמלי, העבירה עיריית חדרה את כל 300,000 השקלים לחשבון הבנק של אחד הפליטים. הפליט בעל חשבון הבנק ועו"ד הישאם שבאיטה חילקו את הסכום בין הפליטים האחרים.

ב"מוקד סיוע לעובדים זרים" מקווים שסכום הפיצויים הגדול (שנותר רק להצטער שהנו יוצא מכיסם של תושבי העיר חדרה) יביא לכך שנבחרי ציבור אחרים ישקלו את מעשיהם ודבריהם וינהגו גם בפליטים כבבני אנוש.

בג"ץ ביטל את "נוהל עובדת זרה בהריון"

2011-04-13T07:12:00.000-07:00

במעמד חגיגי לרגל סיום כהונתה, נתנה שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה פסק דין לפיו נוהל עובדת זרה בהריון אינו חוקתי ויש לבטלו. הארגונים העותרים: מברכים על פסק הדין ומקווים כי בית המשפט ימשיך לרסן את פגיעתן של הרשויות במהגרות העבודה.

בפסק הדין כותבת השופטת פרוקצ'יה: "כפייתה של אישה לבחור בין המשך תעסוקה, תוך הגשמת ציפיותיה הכלכליות הלגיטימיות, לבין הגשמת זכותה לאמהוּת, אינה מתיישבת עם התפיסות הערכיות והמשפטיות-חוקתיות של החברה בישראל. העמדת החלופות האמורות בדרך זו מהווה, בראש ובראשונה, פגיעה בזכות החוקתית של העובדת הזרה להורות."

בארגונים העותרים, קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, נעמ"ת ורופאים לזכויות אדם, בירכו על פסיקת בג"ץ אך הוסיפו כי "לצערנו, משרד הפנים פוגע שוב ושוב בזכויותיהן הבסיסיות ביותר של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד, אשר נמנות על אחת הקבוצות המוחלשות ביותר בישראל. שוב ושוב אנחנו נאלצים לפנות לבתי המשפט על מנת שיחייב את רשויות המדינה לפעול כחוק וייחלצו להגן על זכויותיהן של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד".

בארגונים הוסיפו כי "רבות מן הנשים שמשרד הפנים פועל לגרש בימים אלה עם ילדיהן, איבדו את מעמדן בשל הנוהל. מדובר בקבוצה קטנה של נשים שהגיעו לישראל בהזמנת המדינה ושהו בה כדין, עד שאשרותיהן נלקחו מהן בשל הלידה."

לצד שיפור מסוים שחל בשנים האחרונות במצבם של חלק ממהגרי עבודה, במידה רבה הודות להתערבות בג"ץ, מעמדן של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד, המהוות כ- 80% מכלל מהגרי העבודה בענף זה, מוסיף להיות בכי רע בשל מדיניות משרד הפנים.

בימים אלה פועל משרד הפנים לקדם את "חוק הכבילה" של מהגרות העבודה למעסיקיהן, על אף פסיקת בג"ץ שקבעה כי הכבילה היא "מעין עבדות מודרנית". משרד הפנים אף פעל על מנת להסיר את ההגנה ממהגרות העבודה בתחום הסיעוד: לפני כשנה קמה במשרד התמ"ת נציבות זכויות עובדים זרים. עקב לחצי משרד הפנים, הוחלט כי נציבות זו לא תגן על זכויותיהם של מהגרות ומהגרי העבודה בתחום הסיעוד.

העתירה לביטול "נוהל הטיפול בעובדת זרה בהריון" הוגשה לבג"ץ בשנת 2005 על ידי הארגונים קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, נעמ"ת ורופאים לזכויות אדם. הנוהל קבע כי מהגרת עבודה השוהה בישראל כדין, תאבד את מעמדה בישראל בשל הריון ולידה, וכי מהגרת עבודה אשר תלד תידרש לעזוב את ישראל עם ילדה, והיא תוכל לשוב אליה רק אם הילוד יישאר בחו"ל.

כאן ניתן לקרוא את עיקרי טיעוני הארגונים העותרים

לאחר שנתיים באוהלי כלא סהרונים מתאחדת משפחתו של יירמי הקטן מחוץ לכותלי הכלא

2011-03-04T14:44:00.000-08:00

בספטמבר 2010 כתבתי כאן על ארמס, המכונה "יירמי", הילד בן החמש וחצי שכלוא בכלא סהרונים עם למלם אימו ללא תכלית ותוחלת משום שזו בילתה את רב חייה כפליטה בסודן, עובדה המונעת בעדה מלשכנע את רשויות מדינת ישראל בכך שהנה אריתראית.

חצי שנה נוספת חלפה ואתמול שוחררה למלם ממעצרה והתאחדה עם ארמס בנה וטקלאב בן זוגה, לאחר שנתיים תמימות במעצר מנהלי ומנוגד לחוק ולאמנה עליה חתמה מדינת ישראל.

כל אותה תקופה, בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין לא מצא לנכון לשחרר את למלם ובנה הקטן.

גם בית המשפט המחוזי לא חש כל דחיפות בשחרורם של השניים. עו"ד עומר שץ הגיש עתירה בשמו של האב, הכלוא בנפרד באגף אחר בכלא "סהרונים". בית המשפט קבע ערבות של שבעת אלפים ש"ח לשחרורם וכן חתימת ערבות של עשרים אלף ₪ על ידי אזרח ישראלי. טקלאב, אביו של ארמס, הצליח לגייס את הסכום ושוחרר ממעצר עם בנו, ממנו חי בנפרד בשנה ומחצה מאז הגיעו לישראל.

אף אחד מהשופטים המכובדים לא מצא טעם לפגם בכך שילד שחצה ברגל את המדבר, נקרע מאביו בהיותו בן ארבע ונכלא בכלא אוהלים מוקף חומה למשך שנה ומחצה עם אימו בלבד, משוחרר עתה עם האב אותו כמעט ולא פגש בכלא ונדרש במקביל להיפרד מאימו לתקופה שאורכה לא ידוע. אף אחד לא חשב שאולי טובתו של הילד דורשת כי אמו תשוחרר עמו.

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע חש שתנוח דעתו רק אם למלם תשוחרר בערבות של עשרת אלפי שקלים בנוסף לחתימת 45,000 ₪ ערבות על ידי שני אזרחים ישראלים וכן תחתום על תעודת מעבר שתאפשר את גירושה לאתיופיה. למה אתיופיה ? כי אפשר. אז מה אם אינה אזרחית אתיופיה.

נדרשה עתירה לבג"צ על מנת להפוך את ההחלטה ולהעמיד את תנאי שחרורה של למלם על אלפיים ₪ וחתימת ערבות על ידי טאקלב בעלה.

המשפחה המאוחדת מאושרת. עכשיו הם כמו עשרים אלף פליטי אריתריאה האחרים השורדים בישראל ללא אשרת עבודה. הוריו של יירמי מתכוונים לעבוד קשה ולהחזיר את הסכומים הגבוהים שלוו מחברים למימון הערבות לשחרורם. הם עוד לא יודעים עד כמה קשה למצוא מקום עבודה ללא אשרת עבודה כשג'ינגלים מתנגנים על חשבון משלמי המסים בכל אמצעיי התקשורת עשרות פעמים ביום: "מעסיק עובד זר ? לא תוכל לטייח את זה!"

יירמי מרבה לצייר. בכל ביקור ב"מוקד סיוע לעובדים זרים" הוא מצייר ציורים עמוסי דמויות. אולי עכשיו יחלו להופיע גם דמויותיהם של אמא ואבא בציורים.

משרד הפנים מאיים להתחיל בגירוש ילדי מהגרי העבודה

2011-03-02T04:39:00.000-08:00

משרד הפנים עומד להתחיל בגירוש משפחות עם ילדים, בארגוני הסיוע חוששים: גירוש הילדים יתבצע תוך הפרה קשה של זכויותיהם

במכתב דחוף לרשות האוכלוסין וההגירה, מתריעים ארגוני הסיוע: חשש כבד כי משרד הפנים לא נערך לביצוע הגירוש, ומבלי לתת את הדעת לכך שילדים ייכלאו עם משפחותיהם תוך הפרה קשה של זכויותיהם.

בימים האחרונים חשפה רשות האוכלוסין וההגירה את תאי המעצר המיועדים לילדי המהגרים שצפויים להיות מגורשים מישראל בתקופה הקרובה. אלא שמעצר הילדים מעלה סוגיות מורכבות שנראה כי משרד הפנים לא התייחס ולא נערך אליהן כלל.

במכתב דחוף שנשלח מטעם האגודה לזכויות האזרח, ילדים ישראלים ומוקד סיוע לעובדים זרים מפרטים הארגונים רשימה של סוגיות שלא ברור אם נבחנו טרם ההחלטה על מעצר הילדים. בין השאר, דורשים הארגונים לדעת האם מעצר הילדים יהיה רק חלופה אחרונה, לאחר מיצוי כל האלטרנטיבות; האם ייאסר על פקחי "עוז" לעצור ילדים בבתי הספר ובגני משחקים, האם ייאסר עליהם לבצע מרדפים או להפעיל כוח בעת המעצר, כלפי ילדים או הוריהם; האם ייאסר על הפקחים לכבול בני משפחה, כפי שהם נוהגים לעשות כיום בעת ביצוע מעצרים;

סוגיות נוספות שלא ברור אם נבחנו, נוגעות למעצר במתקן הכליאה בנתב"ג: האם פקחי יחידת "עוז" הוכשרו לעצור וללות ילדים, ולנהל מתקן מעצר שבו מוחזקים ילדים; האם ילדים יוחזקו במעצר ללא הגבלת זמן; האם ישנה סכנה שיופרדו מהוריהם; האם יסופק להם מזון מתאים, ביגוד, במידה שיזדקקו לו, תמיכה נפשית, שירותי בריאות וחינוך, האם יורשו לקבל ביקורים; האם גורמי הרווחה והחינוך ישולבו בכל שלב ושלב של הליך המעצר והגירוש;

לדברי עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, "האמנה בדבר זכויות הילד אוסרת על מעצר ילדים, אלא כאמצעי אחרון, ולפרק הזמן המינימלי. בנוסף, האמנה מחייבת לתת את הדעת על היבטים רבים ושונים הנוגעים לטובתם של ילדים בהליכים שמנהלות רשויות המדינה. דווקא בנושא הרגיש והמורכב הזה, משרד הפנים לא פרסם עד כה נוהל המתייחס לסוגיות הללו, מרסן את פעילות פקחי 'עוז' ומבטיח שהוכשרו לטפל בילדים. אם יתברר כי אכן אין נוהל, נשקול פנייה לערכאות."

לדברי רותם אילן מעמותת ילדים ישראלים, "מעצרים וכליאה, במיוחד כאשר מדובר בילדים, חייבים להיות האופציה האחרונה אם בכלל. הבעיה היא שבמדינה שלנו זו ברירת המחדל. חשוב לזכור שמדובר בילדים שלא פשעו ולא חטאו. יתרה מכך, ילדים שהוריהם הגיעו לישראל כחוק ובהזמנתנו. הגיע העת שנפסיק להעניש ילדים חפים מפשע על מצב שהמדינה יצרה במו ידיה."

לדברי עו"ד רעות מיכאלי ממוקד סיוע לעובדים זרים, "בזמן שבהוליווד מתרגשים עם ילדי הזרים, כאן מכינים להם בתי כלא למעצר וגירוש. עצוב לראות שבשעה שישראל מתגאה בפני העולם בקליטת ילדי הזרים, היא מבקשת לגרשם מביתם היחיד"

להלן: המכתב המלא

_________________________
לכבוד מר אמנון בן עמי
מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול
משרד הפנים דחוף!
בפקס: 02-6294860

שלום רב,

הנדון: מעצר, כליאה וגירוש של ילדי מהגרים

אנו פונים אליך בדחיפות על רקע הפרסומים מן הימים האחרונים, אשר מקורם ברשות, בדבר כוונתכם להתחיל לעצור ילדי מהגרים ולכלוא אותם עד לגירושם ב"מתקן המסורבים" בנתב"ג. על פי הפרסומים, נערכו ב"מתקן המסורבים" מספר שינויים, שלשיטתכם מתאימים אותו לכליאת ילדים, ובתוך כך: צביעת הקירות, עיטורם בדמויות מסרטים מצויירים ("בוב ספוג" ו"פו הדב"), פיזור כמה צעצועים בחדרים המסורגים והנעולים, והתקנת מספר מתקני משחק וטיפוס בחצר הצרה, שהוקפה ביריעה אטומה.

כידוע, נהלי הרשות חייבים בפרסום. אף על פי כן, זולת פרסום בתקשורת של התמונות הצבעוניות מ"מתקן המסורבים" ואמירות כלליות בדבר היערכות למעצר ולגירוש של ילדים בשיתוף "גורמים מקצועיים", לא פורסם ברבים הנוהל העוסק במעצר ובגירוש ילדים. לא פורסמו:

· אמות המידה למעצר; · אופן עריכת המעצר, לרבות הגורמים השונים שילוו אותו; · דרכי הזדהות פקחי "יחידת עוז" ואופן התנהלותם בפני ילדים; · איסור על הפעלת כוח; · איסור על מרדף; · איסור על כבילה של בני משפחה; · אופן הובלת ילדים בכלי רכב של הרשות והגורמים שילוו אותם; · המקומות בהם מותר לבצע מעצר, כמו גם המקומות בהם חל איסור לבצעו; · המקרים בהם חל איסור לבצע מעצר; · הנסיבות בהן יועדף מעצר על טובתם של ילדים, אשר אוסרת, ככלל, על החזקתם של ילדים במעצר; · חלופות מעצר; · הגבלת משך המעצר; · אי הפרדת ילדים מעל הוריהם; · אופן הטיפול במשפחות בהן ההורים ממדינות שונות;· הליך הכשרתם של פקחי "יחידת עוז", והכישורים הנחוצים להם לנהל מתקן מעצר בו מוחזקים ילדים; · פירוט מקור סמכותם של פקחי "יחידת עוז" לנהל מתקן מעצר, בו כלואים ילדים; · דרכי עריכת שימוע לילדים שיעצרו ויגורשו, לרבות הכשרתם של עורכי השימוע, הכישורים הנחוצים להם, והגורמים המלווים את השימוע; · שילוב גורמי רווחה בהליכי המעצר, הכליאה והגירוש; · ייצוג משפטי לילדים; · חינוך במתקן המעצר; · שירותי בריאות לילדים במתקן המעצר; · לבוש לילדים; · מזון מותאם לילדים; · התאמת הליכי המעצר, הכליאה והגירוש לילדים בעלי צרכים מיוחדים; · תרגום להורים; · הבאה דחופה בפני בית דין לביקורת משמורת; · יידוע מוסדות החינוך, בהם לומדים ילדים, בדבר מעצרם וכליאתם; · יידוע הנציגויות הזרות בדבר מעצר ילדים וכליאתם; · ביקורים במתקן המעצר; · טיפול בבקשות לקבלת מסמכי נסיעה; · הסדרי "עזיבה מרצון"; · מימון ותיאום טיסות; · דרכי טיפול בילדים ששוחררו ממעצר;

ועוד ועוד עניינים שרשות שבוחרת לעצור, לכלוא ולגרש ילדים נותנת עליהם דעתה בנוהל מפורט ומפורסם.

נודה על תשובתך הדחופה בעניין בצירוף הנוהל.

בכבוד רב,

רותם אילן, עמותת ילדים ישראלים
אסנת כהן-ליפשיץ עו"ד, מוקד סיוע לעובדים זרים
עודד פלר, עו"ד, האגודה לזכויות האזרח בישראל

העתקים:

מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה ושר הבריאות
מר אליהו ישי, שר הפנים
מר גדעון סער, שר החינוך
מר משה כחלון, שר הרווחה והשירותים החברתיים
חה"כ זבולון אורלב, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, הכנסת
מר יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה

נס "ביאליק רוגוזין"

2011-02-28T13:05:00.000-08:00

הסרט "לא עוד זרים" הוכתר היום בתואר "סרט הדוקומנטארי הטוב ביותר" במסגרת חלוקת פרסי האוסקר בהוליווד. בהקדמה לסרט, מתארת האישה שיזמה אותו את בית ספר "ביאליק רוגוזין" כנס, נס שהתגלה לנגד עיניה ושסברה כי מן הראוי שיתועד בסרט.

בית ספר "ביאליק רוגוזין" הוא אכן נס.

הוא נס משום שהמנהלת שלו, קארן טל, הנה אישה אופטימית ובעלת חזון, בעלת יכולות נדירות בתחום החינוך, הניהול, ההסברה וגיוס המשאבים.

הוא נס משום שמורות ויועצות בית הספר טובות הלב, רואות בעבודתן שליחות והנן זמינות סביב השעון לתלמידיהן.

הוא נס משום שרבים מתלמידיו הנם ילדי פליטי חרב, רצח עם או סתם עוני מנוול, שנמלטו על חייהם והצליחו ברב כישרון ותושייה למצוא את דרכם לארץ הקודש יחד עם ילדיהם הקטנים.

הסרט מתאר את הווי החיים הנדיר במשפחת "ביאליק רוגוזין", משפחה רחבה ובה ילדים בני עשרות לאומים שונים, ומתמקד בשלוש דמויות:

אסתר בת העשר מדרום אפריקה

מוחמד בן השבע עשרה מדרפור

יוהנס בן השמונה מאריתריאה

שלושת כוכבי הסרט מספרים על החוויה המרגשת של השתייכות למשפחת "ביאליק רוגוזין". הסרט מתעד את השתלבותם, התקדמותם והישגיהם בלימודים ומעלה על נס, ובצדק רב, את מפעלה המפואר של מנהלת בית הספר קארן טל.

הוליווד דורשת סוף טוב והסרט נותן לה סוף טוב תוך התעלמות ממצוקות בני משפחותיהם של כוכביו.

אביה של אסתר נאבק לפרנסה ולגדלה בישראל בגפו לאחר שאמה נרצחה בדרום אפריקה. אין לו אשרת שהייה או עבודה בישראל. הוא עדיין לא נעצר וגורש מהארץ רק בזכות צירוף נסיבות: היותו משמורן יחיד לביתו אסתר והעובדה שמדינת ישראל טרם הכינה כלא לילדי מהגרי העבודה לצורך גירושם מהארץ. והנה – בדיוק בשבוע שעבר, חשפה רשות ההגירה את הכלא שהכינה לילדי מהגרי העבודה בנתב"ג: כלא שתאיו מכוסים ציורי פו הדב ובוב ספוג. כלא שאמור להחזיק ילדים כמו אסתר עד שיתאפשר גירושם מהארץ. אסתר, תלמידה מצטיינת וחניכה למופת בתנועת הצופים, הגישה בקשה לקבלת מעמד חוקי באוגוסט האחרון יחד עם כל ילדי מהגרי העבודה מקרב צופי שבט איתן. בקשתה לא נדחתה על הסף, אך היא אינה עומדת בקריטריונים שקבעה הממשלה. אסתר שוהה בישראל רק ארבע שנים בעוד ההחלטה דורשת שהייה רצופה של חמש שנים לפחות. 254 מילדי "ביאליק רוגוזין" ממתינים עתה להחלטת משרד הפנים בעניין מעמדם ואילו 120 תלמידי בית הספר האחרים הנם מועמדים לגירוש שכן אינם עומדים בקריטריונים. אסתר הסתכלה היום בפליאה וחוסר אמונה בכתבים ששאלו אותה אם תגורש: "אני לא מאמינה שדבר כזה יכול לקרות" קבעה בביטחון של ילדה שלמדה דבר או שניים על זכויות אדם ודמוקרטיה.

אביו של יוהנס, שנמלט ממשטר האימים האכזרי השולט באריתריאה, נאלץ לפרנס בישראל את אשתו וארבעת ילדיו ללא אשרת עבודה גם כן. אמנם הוא אינו מועמד לגירוש מיידי, שכן ישראל מכבדת את דרישת נציבות הפליטים של האו"ם שלא להחזיר את אזרחי אריתריאה למדינתם, שם צפויה סכנה לחייהם. עם זאת, הוא אינו יכול לעבוד כחוק ומתקשה למצוא עבודה. מנהלת בית הספר, קארן טל, מפנה את מולוגטה, אביו של יוהנס לעורך דין מתנדב שיסדיר את אשרתו. מצלמות הסרט אינן עוקבות אחר מולוגטה למשרדי "מוקד סיוע לעובדים זרים" שם הוא מגלה לאכזבתו שהוא אחד מעשרים אלף פליטים אריתראים שהצליחו להגיע למדינת ישראל, אך זו, בניגוד לדרישות האמנה שחתמה עליה, מסרבת לבדוק את בקשות המקלט שלהם ומקביל גם מסרבת לתת להם אשרות עבודה. העובדה המצערת שאין עורך דין או ארגון שיכול להשיג למולוגטה אשרת עבודה אינה מתועדת בסרט. בסופו של הסרט, מופיעה כתובית הנוטעת בצופיו אשליה הוליוודית כאילו מולוגטה עושה עתה את דרכו למשרד הפנים לקבלת אשרת העבודה הנכספת בעוד במציאות האכזרית, בונה ממשלת ישראל בימים אלו כלא ענק על גבול מצרים במטרה לכלוא שם גם את מולוגטה ובני משפחתו עד שיתאפשר גירושם מהארץ.

למוחמד, המכונה טונגו, אין בני משפחה במצוקה בישראל מהסיבה הכואבת שבני משפחתו נרצחו בטבח העם בדרפור ממנו הצליח להימלט כילד. מוחמד הנבון והחרוץ, למד עברית והצליח להשלים את בחינות הבגרות בזמן שיא של שלוש שנים וכיום הוא לומד בכיתה י"ג בפנימיית הכפר הירוק. בזכות העובדה שנכנס לישראל לפני דצמבר 2007, זכה מוחמד במעמד של תושב ארעי, כמו 500 מבני דרפור שהיו באותה עת בארץ. אלפי ניצולי רצח העם בדרפור שהצליחו להימלט לישראל רק משנת 2008 ואילך, שוהים בישראל כשצו הגירוש נגדם תלוי ועומד. משום שצו הגירוש אינו ניתן למימוש, הם משוחררים בתנאים מגבילים וללא אשרת עבודה. גם את בקשות המקלט שלהם מקפיד משרד הפנים הישראלי לא לבדוק בניגוד לנדרש על ידי אמנת הפליטים של האו"ם. אמנם למוחמד אשרת תושב ארעי אותה עליו לחדש מידי שישה חודשים, אך הוא זוכר עד כמה קשה חידושה של אותה אשרה. עד כמה הוא מבוהל כשפג תוקפה ופקידי משרד הפנים מסתכלים עליו ועל חבריו בפנים חתומות ואומרים להם לשוב בשבוע הבא, רק על מנת לשמוע גם בשבוע הבא את אותה התשובה. עד כמה קשה לא לדעת האם תחודש האשרה או שאולי הפעם נמצאה מדינה אפריקאית שמסכימה "לקחת" את הפליטים מישראל.

הסרט "זרים לא עוד" מתאר נאמנה את נס בית ספר "ביאליק רוגוזין". יש לקוות שזכייתו של הסרט באוסקר תגרום לנס נוסף: גיבוש מדיניות הגירה הגיונית, סבירה ושקופה, שתכבד את האמנות הבינלאומיות עליהן חתמה מדינת ישראל ותאפשר לשלושת גיבורי הסרט וחבריהם לחיות בכבוד ובביטחון בישראל.

מדיניות ההתעמרות של רשות ההגירה בפליטים

2011-01-03T09:29:00.000-08:00

לפני למעלה מחודש, ללא כל הודעה מוקדמת, הפסיקה "היחידה למיון וזיהוי מסתננים" של רשות ההגירה הממוקמת בלוד לפעול. המשרדים נסגרו ולא נמסרה כל הודעה למאות הפליטים שהמשיכו להגיע לשם , יום אחרי יום, מקווים לזכות באיזה מסמך שיאפשר להם לעבוד לפרנסתם.

פליטים המגיעים לישראל ומשתחררים מבית הסוהר, חייבים לעבור במשרדי היחידה בלוד על מנת לזכות במסמך "שחרור בתנאים מגבילים". אותו מסמך אמנם אינו מאפשר להם לעבוד כחוק, אך בזכות הבטחת אנשי רשות ההגירה שלא לאכוף את החוק על מעסיקיהם, הוא בכל זאת מאפשר להם לעיתים למצוא בדוחק מקום עבודה. מידי חודש או שלושה חודשים, עליהם להאריך את תוקפו של המסמך ולעמוד בתורות הארוכים פעם נוספת. פליטים רבים אחרים לא מצליחים לשכנע את אנשי הרשות שהם אכן אריתראים או סודנים ולכן מוזמנים מידי כמה ימים, ממתינים בתור בשמש או בקור מבוקר עד ערב, ואז מקבלים הזמנה לשבוע לאחר מכן. בנוסף, מוזמנים למקום פליטים לראיונות זיהוי. כל אלו, הביאו לכך שמידי יום בשנתיים וחצי שחלפו מאז הוקמה היחידה, עמדו בכניסה למשרדים מאות פליטים מתוסכלים ולעיתים גם נשים, ילדים ותינוקות. התורות הארוכים, הביאו לכך שרבים מהם בחרו לבלות את הלילה בחצרות הבתים ליד המשרד על מנת להבטיח את מקומם בתור לפנות בוקר ואולי לזכות במסמך הנכסף ביום המחרת.

תושבי לוד התקוממו ובצדק, המשרדים נסגרו ואילו לפניות הפליטים או לפניות ארגוני זכויות האדם המסייעים להם לא טרחו ברשות ההגירה להשיב. פליטים רבים לא יכלו למצוא עבודה ללא כל מסמך מזהה נאלצו לישון ברחובות ובגנים ציבוריים, אך אנשי רשות ההגירה לא התרגשו מכך.

בסוף שבוע שעבר התבשרנו כי בתחילת ינואר ייפתחו המשרדים בלוד. הודענו על כך לקהילות הפליטים. סודנים ואריתראים המתגוררים בערד ובאילת, לוו כספים למימון הנסיעה מחבריהם, מבטיחים להחזיר לאחר שישיגו את המסמך ויוכלו לעבוד. רבים יצאו לדרך במהלך סוף השבוע, מוותרים על חגיגות סוף השנה האזרחית. ברי המזל ישנו בדירות חברים בתל אביב, אחרים ישנו בגינת לוינסקי וכולם יצאו לפנות בוקר בדרך ללוד. למעלה ממאתיים פליטים הגיעו אתמול למשרדי היחידה והמתינו. אחרי הצהריים יצא אליהם פקיד והורה לסודנים לעזוב את המקום ולחזור לאחר מספר ימים. כמה ימים ? לא ברור. היו אריתראים שהצליחו להשיג אתמול את המסמך הנכסף. רבים אחרים נאלצו לחזור בערב לביתם במפח נפש.

הבוקר, שוב התייצבו המוני פליטים במקום. עוד בבוקר דיווחו מספר פליטים שיצאו אליהם פקידים ונאמר להם שסודנים ואריתראים לא יתקבלו היום. פליטים אחרים טוענים שנאמר להם שהוחלט שסודנים ואריתראים לא יקבלו עוד מסמכים כלל. לא ברור מה אמרו הפקידים ומה הבינו הפליטים, אבל עובדה היא שקבוצת פליטים אריתראים ש"מוקד סיוע לעובדים זרים" ליווה טלפונית במהלך כל היום, שהו במקום ברציפות משש בבוקר ועד חמש וחצי בערב ואף לא אחד מהם התקבל במשרדי היחידה.

דוברת הרשות, סבין חדד, עשתה כמיטב יכולתה לסייע, ודיווחה שהמשרד תפקד ואף היה במקום מתורגמן לשפה הטיגרינית. במשרדי היחידה לא הייתה כל היום תשובה טלפונית. לא ברור כיצד סבורים ברשות ההגירה שניתן לתפקד עם מתורגמן בודד לטיגרינית, אך מדברי הפליטים עולה שגם אותו מתורגמן בודד לא מצא לנכון להכניס למשרדו אף לא אחד מהמוני האריתראים שהמתינו כל היום בחוץ.

אין ספק שידי עובדי היחידה למיון וזיהוי "מסתננים" ימלאו עבודה גם אם יעשו עבודתם נאמנה וזאת משום שעליהם לזהות בחודשים האחרונים כאלף מבקשי מקלט חדשים מידי חודש. ניתן היה להקל על עבודתם של הפקידים ועל מצוקת הפליטים אם היו נקבעים ימים קבועים בשבוע לפליטים סודנים, ימים נפרדים לפליטים אריתראים וימים אחרים למבקשי מקלט ממדינות אחרות. לו היו טורחים פקידי הרשות לעשות זאת, לא היו המוני פליטים נאלצים לנדוד מקצוות ארץ, לישון ברחובות לוד ותל אביב ולחזור לביתם מבלי שזכו להתקבל במשרדי היחידה.

מדוע אם כן מתעקשים ברשות ההגירה לשמור על המצב הקיים ? מדוע הנם מתעקשים להבטיח שמידי יום, לפנות בוקר, יתייצבו מאות פליטים בתור צפוף ובלתי נסבל ?

קשה להשתחרר מהמחשבה שכל זה נועד רק על מנת להבטיח שאותם פליטים יסבלו מספיק על מנת שלא יעזו להתקשר לחבריהם ולהציע להם לבוא גם כן לארץ הקודש.

פליטים מפגינים בתל אביב ביום זכויות האדם הבינלאומי

2010-12-10T14:21:00.000-08:00

התמונות באדיבות תמר דרסלר הצלמת המשובחת

מידי שנה, בעשירי בדצמבר, מצוין ברחבי העולם יום זכויות האדם. גם השנה ארגנה "האגודה לזכויות האזרח בישראל" את מצעד זכויות האדם לציון יום חשוב זה בישראל. אלפי בני אדם צעדו ברחובות תל אביב והאזינו לנאומי נציגי הארגונים בכיכר רבין.

לצד ארגוני זכויות האדם הישראלים, בלטו מאות פליטים, נושאים שלטים במחאה על כך שמדינת ישראל מונעת בעדם מלעבוד, אינה בודקת את בקשות המקלט שלהם כמתחייב מאמנת הפליטים עליה חתמה ואף מתכננת לכלוא אותם לתקופה בלתי מוגבלת במחנות ענק על גבול מצרים.

למעלה ממחצית מ - 35,000 מבקשי המקלט בישראל נמלטו לישראל ממדינת אריתריאה. גם בין המפגינים בלט מספרם של אזרחי אריתריאה.

ראש ממשלת ישראל, ולא מעט משריו, מכנים את הפליטים האריתראים "מסתנני עבודה", כאילו הסתננו לישראל רק על מנת לעבוד ולשפר את מצבם הכלכלי.

ארגון זכויות האדם הבינלאומי Human Rights Watch לעומתם, מציין בדו"ח "סכנות בסיני" ש"אזרחים אריתראים שנמלטים למצרים ולישראל נוטים לבסס את בקשותיהם למעמד של פליט על כך שהתחמקו משירות צבאי קשה העלול להיות בלתי מוגבל בזמן ועל כך שאם יתפסו, הם עלולים להיחשף ליחס בלתי הולם, לעינויים או להוצאה להורג. נימוק אחר לבקשה הוא השתייכותם למיעוט דתי בלתי מוכר כמו חברי הכנסייה הפנטקוסטית או אדוונטיסטים של היום השביעי... ממשלת אריתריאה (רואה) בתושבי המדינה המבקשים מקלט מחוצה לה בוגדים וככאלה מרחפות מעל ראשיהם סכנות מעצר ועינויים אם יוחזרו".

קריאת הדברים הללו מבהירה לנו איזו דרך עשו האריתראים מאריתריאה לתל אביב. ישנה הדרך הפיזית, דרך קשה ויקרה העוברת בסודן העויינת, במצרים שחייליה יורים בפליטים המנסים להיכנס לישראל ואשר סוחרי האדם הבדואים שבה, מחזיקים את הפליטים במשך חודשים במחנות עינויים במדבר, בישראל שכולאת אותם באוהלי כלא סהרונים עד לשחרורם ללא אשרת עבודה לרחובות הערים. זוהי דרך ארוכה שרבים מהפליטים לא שורדים עד סופה. אך יום זכויות האדם מעורר מחשבות דוקא על הדרך האחרת: אותה דרך ארוכה שעשו המפגינים מאריתריאה הדיקטטורית, מדינה בה מבקרי המשטר נעלמים במרתפים חשוכים, לתל אביב, בה הם מעזים להחזיק באומץ שלטים בהם נכתב: "מסתנן תקרא לסבתא שלך".

לצד גילויי הגזענות הרבים הנשמעים לאחרונה וקריאות רבנים לגירוש הפליטים מעריהם ושכונותיהם, אומץ ליבם ותושייתם של הפליטים האריתראים מעוררים הערצה ותקווה לעתיד זכויות האדם בישראל.

קמצנות הפליטים של ישראל

2010-11-27T14:06:00.000-08:00

שר הפנים מציג את ישראל כמדינה שמתייחסת לפליטים בצורה הוגנת, אך בפועל היא כמעט ואינה מכירה בבקשות האשרה של מבקשי המקלט. סיגל רוזן חושבת שיש לנו זיכרון קצר

בדיון שנערך היום בוועדת הכנסת לבחינת בעיית העובדים הזרים הכריז שר הפנים אלי ישי: "אין מדינה בעולם שמתייחסת לפליטים בצורה הומנית והוגנת כמו מדינת ישראל". לא ברור על מה מבסס השר את הצהרותיו, בהתחשב בעובדה שכיום אין בעולם מדינה קמצנית כמו ישראל במתן אשרות לפליטים. על פי הדו"ח הסטטיסטי האחרון של נציבות הפליטים של האו"ם, נכון לתום שנת 2009, חיו 8,806,867 פליטים במדינות מקלט ברחבי העולם. אחוז ההכרה במבקשי מקלט במדינות אחרות בעולם עמד על 47%. בישראל, לעומת זאת, עמד אחוז ההכרה באותה שנה על 0.2%.

ב-2009 הוכרו כ-274,500 מבקשי מקלט כפליטים בעולם ארה"ב קלטה 79,900, קנדה קלטה 12,500, אוסטרליה קלטה 11,100 פליטים. כמה קלטה ממשלתו ההומנית וההוגנת של אלי ישי? שני פליטים בלבד. רק שני פליטים הוכרו בישראל בשנת 2009. ייתכן שאיני מכירה אותם אישית, אבל אני יכולה לדעת בוודאות שהם אינם מסודן ומאריתריאה. אני יודעת זאת בוודאות משום שמדינת ישראל אינה בודקת את בקשות המקלט של אזרחי סודן ואריתריאה ומשכך, אין אף סודני או אריתראי שבקשתו נבדקה כנדרש על פי האמנה ואשר הוכר כפליט. סודן היא מדינת אוייב וישראל מצליחה זה שנים להתחמק מבדיקת בקשות המקלט של אזרחיה. עם אריתריאה יש לנו דווקא יחסים כלכליים טובים מידי וחבל לקלקל אותם בשביל איזה 17,000 פליטים שנמלטו מאחד המשטרים האכזריים ביותר בעולם כיום.

אחד אחרי השני חזרו הדוברים המכובדים בדיון שנערך היום - שר הפנים אלי ישי, האלוף עמוס גלעד, ראש מנהל האוכלוסין אמנון בן עמי וח"כים נוספים - על המנטרה: "אלו אינם פליטים!". העובדה שרשויות המדינה מקפידות שלא לבדוק את בקשות המקלט של האריתראים והסודנים, המהווים את רוב רובם של מבקשי המקלט, היא המאפשרת להם לטעון שמדובר במסתנני עבודה, שהרי אם לא הוכרו כפליטים, הריהם מסתנני עבודה.

דווקא לישראל מגיעים מסתנני עבודה?

דו"ח פנימי של משרד המשפטים הישראלי תיאר את אריתריאה, המדינה ממנה נמלטים כל אותם "מסתנני עבודה" כמדינה שבה "הפרות זכויות האדם והרדיפות הפוליטיות במדינה נרחבות, וכוללות החזקת אסירים מצפוניים ללא אישום או משפט, רדיפות על רקע דתי, העלמה בפועל של אזרחים ועוד". 88% ממבקשי המקלט מאריתריאה הוכרו ברחבי העולם ב-2009 כפליטים על פי תנאיה המחמירים של האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים. אם נסתמך על הדברים שנאמרו היום בוועדה, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שמסיבה בלתי ברורה, דווקא לישראל מגיעים אריתראים שהנם מסתנני עבודה. הפליטים האמיתיים מגיעים למדינות אחרות.

וראו זה פלא, למרות שלישראל מגיעים רק אריתראים מסתנני עבודה, כשצה"ל מגרש אותם, במסגרת "נוהל החזרה חמה", או בשמו המכובס היטב "נוהל החזרה מתואמת", הם נעלמים. בני משפחותיהם לא מצליחים לאתרם כאילו היו פליטים אמיתיים שחייהם הועמדו בסכנה. לא רק שמדינת ישראל אינה מתייחסת לפליטיה בצורה הומנית והוגנת כפי שניסה היום לטעון שר הפנים, אלא שהיא מתעמרת בפליטים באמצעות איומים בגירוש כפוי, אי מתן אשרות עבודה וגזירות שונות ומשונות חדשות לבקרים. למרות זאת, משום שגורל אכזר יותר מצפה להם במדינות מוצאם, הם ממשיכים לעשות כמיטב יכולתם הדלה על מנת להגיע אלינו. יו"ר הוועדה יעקב כ"ץ (כצ'לה) מתאר את הפליטים כ"סרטן ממאיר המתפשט בכל הארץ". זיכרון קצר לנו.

המאמר התפרסם ביום 22.11.2010 ב"וואלה" :
http://news.walla.co.il/?w=%2F2952%2F1758661

בדרך לעתיד מבטיח

2010-10-24T00:50:00.000-07:00

מוחמד עם יסמין ומעיין רביד במסיבת הפרידה ביום שישי, כמה שעות לפני הטיסה לטורונטו

לפני חמש שנים הגיע לישראל מוחמד, לאחר שנמלט על חייו מהרי הנובה שבסודן. בדרך, במצרים, השאיר את אשתו ושני ילדיו שהיו אז בני שנתיים וחמש שנים. הוא ידע שסיכוייהם לעבור את המסע הרגלי במדבר אינם טובים וחצה את הגבול לישראל לבדו. לאחר שבילה כשנה בכלא מעשיהו, הצלחנו בתחילת 2007 להביא לשחרורו יחד עם עשרות פליטים סודנים נוספים לחלופת מעצר בקיבוץ יד חנה.

מאחר ואסור היה לפליטים הסודנים לצאת את גבולות הקיבוץ או המושב אליהם שוחררו, גייס "מוקד סיוע לעובדים זרים" עשרות מתנדבים מכל רחבי הארץ שהגיעו למושבים ולקיבוצים במטרה לסייע לפליטים בלימוד השפה העברית והאנגלית וכן לוודא כי התנאים בהם הם מוחזקים הנם על פי חוק.

שתי אחיות מקיבוץ גליל ים, מעיין ויסמין רביד, החלו לסייע לפליטים ביד חנה, משכו אחריהן גם את שאר בני משפחתן ש"אימצו" את פליטי יד חנה אל ליבם.

לאחר כשנה בחלופת המעצר, הצלחנו להביא לשחרורם המוחלט של הפליטים. חלקם בחרו לעזוב את הקיבוץ וחלקם נשארו שם. משפחת רביד שמרה על קשר עם חלק מהפליטים וביניהם בלט הקשר ההדוק שנשמר עם מוחמד.

על אף שהיה בין ראשוני הפליטים הסודנים שהגיעו לישראל, לא זכה מוחמד במעמד חוקי וזאת משום שמוצאו בהרי הנובה. ממשלת ישראל החליטה להעניק מעמד חוקי רק ל – 498 מהפליטים שמוצאם מדרפור. מוחמד קיבל מסמך "שחרור בתנאים מגבילים" שאינו מאפשר לו לעבוד כחוק. עם מסמך זה שרד בישראל בשלוש השנים האחרונות כשהוא נאלץ לעמוד בתורים ארוכים לחידושו מידי שלושה חודשים.

מוחמד, איש נבון, הבין בזריזות רבה שמדינת ישראל אינה מעוניינת בו ועשה כמיטב יכולתו לפטור אותה מנוכחותו. משפחתו של מוחמד, כמו משפחותיהם של רבים מהפליטים בישראל, נקלטה בקנדה וכנהוג במדינות מערביות מתקדמות, אף התאזרחה שם. עד מהרה הבין מוחמד שאם אינו מעוניין לשלוח את אשתו ושני ילדיו הקטנים לנסות ולחצות את המדבר בין כדורי רוביהם של החיילים המצרים, המקום היחידי בו יוכל להתאחד עם משפחתו יהיה בקנדה.

אחיו שלח מקנדה מסמכים והמתנדבות המסורות, האחיות לבית רביד, החלו במסע מפרך להשגת אשרת נסיעתו של מוחמד. מאחר ולמוחמד אין דרכון סודני וגם אין לו אפשרות להשיג דרכון סודני, שכן לסודן אין יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל, היה צורך בהשגת מסמך נסיעה, מעין דרכון זמני, ממדינת ישראל. מסמך נסיעה שכזה מאפשר לבעליו לעזוב את הארץ אם הוא מצליח להשיג אשרת כניסה למדינה אחרת, אך אינו מאפשר חזרה לישראל, אלא אם כן הונפקה בתוכו אשרת "אינטר – ויזה".

מי שנחשף באמצעיי התקשורת לניסיונותיו הנואשים של משרד הפנים לצמצם את מספר הפליטים המוכרים בכל דרך ולגרש את כל מי שיתכן ואינו פליט, ויש לאן לגרשו, לבטח משוכנע שמשרד הפנים ישוש להעניק תעודת מעבר כזו לכל פליט שמצליח לאתר מדינה המוכנה לקבלו. במציאות, תהליך זה הרבה יותר מורכב.

נציגויות זרות בישראל מתנות בדרך כלל מתן אשרת כניסה למדינותיהן בכך שיוצג דרכון או מסמך נסיעה בר תוקף וזאת בנוסף לשורת תנאים משתנים אחרים. משרד הפנים שלנו, מתנה מתן מסמך נסיעה בהצגת אשרה או התחייבות למתן אשרה מנציגות המדינה אליה הפליט מבקש לצאת. כמו בחידת הביצה והתרנגולת, הפליטים זקוקים לאשרה כדי להשיג מסמך נסיעה ובה בעת, זקוקים למסמך נסיעה כדי להשיג אשרה.

במקרה זה, שגרירות קנדה שלחה מכתב ממוען למשרד הפנים בו הם מסבירים את הצורך בהשגת מסמכי נסיעה לטובת הנפקת האשרה באם יהיה בידו מסמך נסיעה בר תוקף ממשרד הפנים הישראלי. בצירוף מכתב אישי ובו הסבר כי מוחמד לא ישוב לישראל, הצליחו להשיג את תעודת המעבר הנחוצה המאפשרת לו לצאת את הארץ ללא חזרה.

היום, שנתיים לאחר שהחלו במאמצים העילאיים להסדרת יציאתו מהארץ, ישב מוחמד במסעדת דגים סודנית ברחוב נווה שאנן כשהוא מחזיק בהתרגשות את מסמך הנסיעה הישראלי שלו שנראה ממש כמו דרכון אמיתי. הוא ליטף את אשרת הכניסה לקנדה, אשרה צבעונית המעוטרת בעלי גפן כסופים ומנצנצים, מבטיחים עתיד אחר. מבטיחים עתיד. בקנדה מחכה לו אחיו, מכונאי רכב, שכבר הסדיר עבור מוחמד את הרישום ללימודי מכונאות רכב בטרם יצטרף אליו בעבודתו. בקנדה מחכה לו האפשרות להתאחד עם אשתו וילדיו, באמצעות איחוד משפחות על פי חוק ולא באמצעות סוחרי אדם בדואים, שינסו להבריחם בין כדורי רוביהם של החיילים המצרים אל מדינת ישראל, שבתורה, תחזיקם ממושכות בכלא ואז תשחרר אותם לרחוב ללא כל זכויות או תמיכה.

בקנדה מחכה לו העתיד שמגיע לכל פליט נרדף הנמלט על חייו, אותו עתיד שמדינת ישראל קצרת הזיכרון מסרבת להעניק לפליטים שהצליחו לשרוד את דרכם אליה.

נאחל לו הרבה הצלחה בחייו החדשים.

אזרחי ישראל עוצרים את הגירוש !

2010-10-07T16:22:00.000-07:00

מתנדבי ארגון "ילדים ישראלים" הפיצו אלפי פוסטרים ברחבי בעיר תל אביב הלילה.
אזרחי ישראל לא יתנו לגרש את הילדים הישראלים של מהגרי העבודה !

השר אלי ישי - מביא מהגרי עבודה בידו האחת ומנסה לגרש את ילדיהם בשנייה

2010-10-03T12:16:00.000-07:00

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שר הפנים אלי ישי העלה את מספר מהגרי העבודה בישראל לשיאים חדשים. בשנת 2009 אישר השר ישי למעסיקים ישראלים 118,500 מהגרי עבודה, 26,600 מהם הביא רק בשנת 2009.

כל זה לא מפריע לו לעמוד מול שרים בממשלה, נשיא המדינה ורבים בציבור הישראלי ולהתעקש על גירושם של 400 ילדים ישראלים, שהוריהם, הגיעו ברובם באישורו.

אין פרפרים בכלא "סהרונים"

2010-10-01T13:20:00.000-07:00

צילום: דן זלצר. מבט מבחוץ על אגפי כלא סהרונים

צילום: דן זלצר. ילד פליטים בכלא "סהרונים"

הפרפרים שצייר על ידי ארמס בהיותו בן 5

הפרחים שצייר על ידי ארמס בהיותו בן 5

זה למעלה משנה וחצי, למעלה מ – 500 ימים שארמס, ילד בן חמש וחצי, כלוא באוהל ברזנט מאחורי חומות גבוהות בכלא "סהרונים" באקלים המדברי הקשה שבגבול ישראל – מצרים. יחד עמו באוהל, כלואה גם אמו וכן 204 עצורות נוספות: פליטות רצח עם, מלחמות, משטרים עריצים, רעב, אונס ואלימות באפריקה. בשנה האחרונה כלוא עמו באותו אוהל גם מטאוס, ילד נוסף בן 4, ככל הנראה חברו הקבוע היחידי למשחק. כיום כלואים שם 8 ילדים נוספים, חלקם תינוקות. ילדים אלו, כמו עשרות ילדים ותינוקות נוספים שחלקו עם ארמס את האוהל במהלך השנה וחצי האחרונות של חייו, הגיעו, שהו עמו חודשים ספורים, והשתחררו ממעצר עם אימותיהם. באגף 5 באותו כלא, עצור גם אביו של ארמס. המשפחה הופרדה לאחר שעברה את הגבול ממצרים לישראל במרץ 2009. האב נשלח לאחד מאגפי הגברים ואילו ארמס ואימו, נשלחו לאגף הנשים והילדים.

ארמס לא מבין למה רק הוא ומטאוס אינם יכולים לצאת לעולם שבחוץ. ילד השוהה שליש מחייו הקצרים בין חומות גבוהות, עלול לשכוח את החיים מאחורי החומות, אבל באגף הנשים, באוהל המרכזי, ישנה תזכורת כואבת לחיים שמעבר לחומות – מכשיר טלוויזיה.

ארמס לא ביצע כל פשע ומעצרו הממושך אינו מהווה תשלום חוב לחברה. פשעו היחידי נעוץ בעובדה המצערת שאמו נולדה בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. אמו של ארמס, בת 25, נולדה באתיופיה למשפחה נוצרית ממוצא אריתראי ב – 1986. מדינת אריתריאה, הוקמה רק 7 שנים מאוחר יותר. חיי האריתראים במדינת אתיופיה, במהלך שלושים שנות המלחמה שקדמו להקמתה, היו קשים ביותר, רצופי רעב, הרג וגירוש. כשהייתה אמו של ארמס בת שנה, נהרג אביה, ואמה נמלטה עמה לסודן השכנה, שם הצטרפה לקהילה אריתראית הולכת וגדלה שמונה למעלה מ – 200,000 פליטים. כל חייה של האם עברו עליה בסודן. שם גם נישאה לפליט אריתראי והביאה עמו לעולם את ארמס הקטן. יחסה הקשה של סודן לפליטים, התנכלויות השלטון המוסלמי לנוצרים והעובדה שפליטים רבים גורשו על ידי המשטר הסודני לאריתריאה ושם נעלמו במרתפים חשוכים, הביאה את בני הזוג לנסות את מזלם ולהימלט למדינה שסברו שהנה מדינה דמוקרטית ומכבדת זכויות אדם - מדינת ישראל.

המשפחה הקטנה הצליחה לחצות את הגבול המצרי, להינצל מכדורי הרובים של החיילים המצרים השומרים עליו, ולהגיע בשלום לחיילי צה"ל. משום מה סברו שכאן הסתיימו תלאותיהם. כאן, אביו של ארמס הופרד מעליהם ואילו הילד ואמו נכלאו באוהל.

ילדים ישראלים בני גילו של ארמס החלו החודש לימודיהם בגן חובה. ארמס לא. הוא החל עתה עונת חורף שנייה בכלא "סהרונים" וזאת לאחר שהשלים באוהל שבכלא שתי עונות קיץ מדברי נטול רחמים ומזגן. בחורף האחרון דיווחו אמצעיי התקשורת בישראל על גשמים, הצפות, מזג אויר קר במיוחד וסופות קשות באזור כלא "סהרונים". ארמס התגונן מהסופות באוהל הברזנט שלו.

בניגוד לפליטים רבים אחרים, אמו של ארמס דווקא הובאה בפני בית הדין לביקורת משמורת שבכלא, במועד הקבוע בחוק. הדיין ציטט בפרוטוקול את סיפור חייה, והוסיף שהדיון התקיים בתרגום לטיגרינית, שפת האריתראים, "שפה אותה דוברת המוחזקת היטב" ("המוחזקת" - מונח שהנו תאומו המכובס של "הכלואה" או "העצורה").

מאחר ובסעיף "אזרחות" רשמו נציגי רשות ההגירה: "לא ידוע", ביקש הדיין מהרשות הבהרות בנוגע לאזרחותה של האישה.

רשות ההגירה, כמו בסיפור העממי הידוע על היהודי שהתחייב ללמד את כלבו של הפריץ לשיר, אינה ממהרת: או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות... הסבלנות משתלמת. אז אמנם אף אחד לא מת, אך הדיין סיים את עבודתו בבית הדין במהלך תקופת הכליאה הממושכת וכך, לרוע מזלם של ארמס ואמו, בספטמבר 2009, הופיעו השניים בפני דיין אחר. מפרוטוקול השימוע שערך הדיין, עולה שבמחצית שנת מאסרם של השניים, אכן התפנו עובדי רשות ההגירה במקום לערוך לאם שימוע, שהוביל אותם למסקנה שהנה אתיופית.

כפי שצוין, האם אכן נולדה במדינת אתיופיה, שכן מדינת אריתריאה עוד לא הייתה קיימת בשנה בה נולדה, אך כמו אריתראים רבים אחרים, נמלטה ממולדתה בעקבות המלחמה. ניסיונותיהם הרבים של מתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" להשיג את גיליון התשאול שערכו לה פקידי רשות ההגירה עלו בתוהו עד כה. לא ברור על סמך מה החליטו פקידי הרשות שהאישה הנה אתיופית. יש להניח שהיא נכשלה בבחינה בגיאוגרפיה של אריתריאה, שהרי מאז גיל שנה לא הייתה באריתריאה. ניתן לשער שהדיקטטורה המוסלמית בסודן לא טיפחה את השכלתה של הפליטה הנוצרייה והבלתי קרואה, אחת מיני רבים. מעניין כמה ישראלים, ואף המלומדים שבהם, היו מצליחים לתאר בפרוטרוט את מקום הולדתם של הוריהם, בטרם עלו לארץ.

הפקידים התעלמו מכך שלמרות שהאישה שהתה כל חייה בסודן, היא דוברת את השפה האריתראית - טיגרינית, שמרה על אורח חייה הנוצרי במדינה מוסלמית המתעמרת בנוצרים שבתוכה ואף הקימה משפחה עם פליט אריתראי ממולדתה. כמו כן התעלמו הפקידים מסיפור חייה המתועד בפרוטוקולי הדיונים של בית הדין לביקורת משמורת, סיפור עקבי, סביר והגיוני, שאף פרט לא השתנה בו במהלך חודשי המאסר הארוכים.

באותו דיון, בספטמבר 2009 מתעלם הדיין המחליף מדרישת קודמו לערוך לאם ראיון קביעת מעמד פליט ודורש מרשות ההגירה לגרש את האם מהארץ, וזאת למרות שהדרישה חורגת מסמכותו, המוגבלת לקביעת תנאי שחרור בלבד.

החודשים חולפים, "מוקד סיוע לעובדים זרים" מגיש בקשות לשחרור המשפחה, אך הבקשות אינן נענות. עוד דיין מסיים את תפקידו ודיין שלישי נכנס לתמונה. ביוני 2010, במלאות שנה ושלושה חודשים למעצר, מבקש הדיין מרשות ההגירה לעדכנו בנוגע להתקדמות הליכי הגירוש בכפייה ושואל / נוזף באם: "אני שואל אותך שוב האם את מוכנה לאתיופיה חבל לך על הזמן כאן עם ילד קטן לחיות בכלא ?" (השגיאות במקור).

אנשי רשות ההגירה סבורים שהכליאה הממושכת בתנאים כה קשים תתיש את אמו ואביו של ארמס והם יסכימו לעזוב לאתיופיה. יתכן גם שאתיופיה תסכים לקבלם וסיבותיה עמה, אך השניים, שמכירים את אתיופיה רק מסיפוריהם הקשים של האריתראים המגורשים או נמלטים ממנה, מעדיפים להמשיך ולשרוד בנפרד באוהלי כלא "סהרונים" בתקווה לזכות במקלט.

לפני חצי שנה, לאחר חודשים בהם לא הצליחו מתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" לפגוש את ארמס ואמו למרות שפרטיהם הופיעו מידי שבוע ברשימות שנמסרו על ידי המוקד לשב"ס, הובאו הילד ואמו לפגישה עם המתנדבים.

ארמס הקטן, נרגש מהיציאה מהאגף לאזור חדש ובלתי מוכר גם אם בין חומות הכלא, צייר על גב ידיי ציורים בעט שלקח ממני. רק לאחר שהוחזרו הילד ואמו לאוהל, שמתי לב לכך שצייר על ידיי פרחים ופרפרים. בשליש האחרון של חייו כלוא ארמס במדבר על משטח אספלט מוקף חומות גבוהות. פרחים ופרפרים יכול היה לראות רק בטלוויזיה. לא ברור עוד כמה זמן ימשיכו אנשי רשות ההגירה להמתין "למות הפריץ או הכלב", מחזיקים את ארמס הקטן מאחורי סורג ובריח, מונעים בעדו את הזכות הבסיסית של כל ילד, להלך חופשי ולצפות בפרחים ופרפרים בגודל טבעי אם זהו רצונו.

רעש ושירה נגד גירוש ילדים ישראלים !

2010-09-04T04:51:00.000-07:00

המאבק נגד גירוש ילדי מהגרי עבודה

רעש ושירה נגד הגירוש! הפגנה רגע לפני המועד המתוכנן לגירוש

ב- 8.9 הממשלה עתידה להתחיל בגירוש ילדים שנולדו, גדלו והתחנכו בישראל
יום לפני תחילת הגירוש נצא אל הרחוב במאמץ אחרון לעצור את החרפה

יום שלישי ה-7.9 בשעה 18:30 רחבת הסינמטק (רחוב שפרינצק 2)

אזרחיות ואזרחים, מהגרות ומהגרים, נגניות ונגנים, משוררות ומשוררים - יד ביד נגד גירוש הילדים

בהפגנה נקיים מעגל מתופפות של קבוצת 'ק"סמבה' ויקריאו משיריהם המשוררים טל ניצן, רוני סומק, יהודה אטלס, דרור בורשטיין, יודית שחר, אהרן שבתאי, דניאל עוז, יובל פז ואחרים

ננגן נשיר ונצעק במחאה על ההחלטה ובדרישה כי ייעשה צדק

אנא הביאו מהבית כל כלי נגינה אפשרי - תופים, רעשנים ואפילו סירים

עזרו לנו להפיץ את ההזמנה להפגנה בפייסבוק, מייל וכל דרך אחרת

http://www.facebook.com/event.php?eid=141469942561947

גירוש מהגרי העבודה וילדיהם הוא לא מוסרי ולא אנושי
יחד נמנע אותו!

ק"סמבה - ארגון ילדים ישראלים - משוררות ומשוררים
--

israeli-children.org.il

חניכי שבט "איתן" במשרד הפנים

2010-08-26T13:09:00.000-07:00

מתנדבים מפעילים את הילדים הממתינים שעות ארוכות לתורם במשרד הפנים

פטריסיה, אוולין והמתנדבת נטלי מול פקיד משרד הפנים

יפעת טהרני מובילה את חניכי הצופים למשרד הפנים

סבסטיאן מתראיין לערוץ 10 מתחת לבניין הממשלה

היום העשירי להסדרת מעמדם של ילדי מהגרי העבודה

אוולין וחברתה דמט מתחבקות בשמחה לאחר הגשת הבקשה

בעקבות החלטת ממשלת ישראל להעניק מעמד לילדי מהגרי העבודה העונים על שורה של קריטריונים, החל משרד הפנים לקבל את בקשות המשפחות ב – 8 באוגוסט 2010. בתשעת ימי העבודה הראשונים קיבל משרד הפנים 330 בקשות להסדרת מעמד עבור כ – 900 ילדים, אחיהם ואימותיהם. במקרים הנדירים בהם האב טרם נעצר וגורש מהארץ - גם אבותיהם.

ביום העשירי לקבלת הבקשות, הגיעו למשרד הפנים בתל אביב 18 חניכי הצופים של שבט "איתן" משכונת שפירא, יחד עם בני משפחותיהם על מנת להגיש את הבקשות יחדיו. את הקבוצה הנרגשת, הלבושה במדי חאקי וענודה עניבות בצבעים שונים, הובילה ראש שבט "איתן" בשנים האחרונות, יפעת טהרני.

יפעת, שיחד עם מדריכי ובוגרי השבט, ניצחה על המבצע, הכינה עם המשפחות את תיקי המסמכים המורכבים ואף הוסיפה לכל חניך מכתב מרגש מטעמה ומטעם המדריכים.

משרד הפנים בחר למנוע בעד אמצעיי התקשורת הרבים מלצלם את ילדי הצופים במשרדי משרד הפנים וסיבותיו עימו. אנחנו דווקא צילמנו.

ארבעה חניכים העיזו והגיעו להירשם למרות שאינם עומדים בתנאים הבסיסיים של ההחלטה. שלושה מהם שוהים בישראל פחות מ – 5 שנים ברציפות ואחת מהם נכנסה עם אמה לישראל דרך גבול מצרים הפרוץ, בניגוד לחוק.

סבסטיאן, אחד מהארבעה, אינו עומד בקריטריונים של החלטת הממשלה משום שהגיע לישראל לפני 4 שנים ו – 4 חודשים ולכן אינו יכול להציג שהות רצופה של 5 שנים במדינה. תוכניתו של רפי רשף בערוץ 10 מלווה את סבסטיאן מאז החל משרד הפנים ברישום הילדים. סבסטיאן עזב את התור הארוך במשרד הפנים על מנת להתראיין מתחת לבניין הממשלה: "אני לא חושב בכלל על האפשרות שיגרשו אותי מכאן!" מבהיר סבסטיאן למצלמה. "כאן החברים שלי. כאן החיים שלי ואני אגיש עוד עתירה ועוד ערעור. אעשה כל מה שצריך כדי שיתנו לי להישאר כאן!" הוא מוסיף.

האימהות יושבות באיפוק על הכיסאות, בוחנות המסמכים הרבים ומתייעצות עם מתנדבי הארגונים. הילדים משחקים בפינות הפעלה שהכינו עבורם המתנדבים.

כמה אבות שהצליחו בדרך פלא לשרוד את 8 שנות קיומה של מנהלת ההגירה, נמצאים אף הם במקום. הפלא מתברר בדרך כלל במהלך הראיון: האבות גורשו זה מכבר וחזרו לישראל כשהם עושים שימוש בדרכון הנושא שם אחר.

במבט ראשוני, נראה היה שמתוך 18 משפחות חניכי הצופים, 14 משפחות עונות על הקריטריונים הבסיסיים שכן הילדים נמצאים בישראל למעלה מ – 5 שנים, דוברים עברית, לומדים בבית ספר ישראלי והוריהם נכנסו לישראל באופן חוקי. כניסה עם המשפחות לראיונות עם פקידי משרד הפנים מבהירה עד כמה עמידה בקריטריונים הבסיסיים אינה מספיקה להשלמת הבקשה. רבות מהאימהות כלל אינן יכולות להוכיח כיצד נכנסו לישראל שכן הדרכונים העתיקים אינם עוד בידיהן.

אחת האימהות שביתה נולדה בישראל, נבהלה כבר לפני מספר שנים מפעילות מנהלת ההגירה וניסתה לעזוב את ישראל ולחזור עם ביתה למולדתה שבאירופה. לאחר שנתיים במהלכם לא הצליחה הילדה להסתגל לחייה החדשים, נענתה האם לתחנוניי ביתה וחזרה עמה לישראל כשהיא מחזיקה באותו דרכון עמו עזבה את הארץ. שתיהן קיבלו פעם נוספת אשרת תייר בדרכונן. פקיד משרד הפנים בוהה ארוכות באשרה שבדרכון ולא מצליח להבין איך זה שביקורת הגבולות אפשרה את חזרתן של השתיים ארצה, לאחר ששהו בישראל בניגוד לחוק שנים כה ארוכות. "איך זה שנתנו לך להיכנס?" הוא חוזר ושואל כאילו האישה היא שאשמה במחדלי ביקורת הגבולות.

לצד השולחן לידו יושבות פטריסיה וביתה אוולין בת ה – 16 שהגיעו לישראל מקולומביה לפני 8 שנים יחד עם אחותה הבכורה של אוולין, לאורה. המשפחה לא יכלה להסדיר מעמדה בעקבות החלטת הממשלה הקודמת שכן אז חסרו לילדות מספר חודשים על מנת לעמוד בתנאי ההחלטה, בדיוק כפי שחסרים לסבסטיאן היום. לאורה, שסיימה בהצלחה את לימודיה בישראל, נעצרה על ידי שוטרי מנהלת ההגירה לאחר שמלאו לה 18 שנים וגורשה מהארץ. משפחתה, שלא הכירה באותה עת את "מוקד סיוע לעובדים זרים", לא ידעה שניתן היה אולי למנוע את הגירוש. היום פועלת אוולין, אחותה של לאורה, במלוא המרץ על מנת לוודא שמה שקרה לאחותה לא יקרה לילדים אחרים. היא לומדת את זכויותיה ומעבירה את הידע שהיא רוכשת לכל מי שמוכן לשמוע. במסגרת המאבק בהחלטה לגירוש הילדים החליטה אוולין להשתתף בסרט הנושא את שמה והתראיינה פעמים רבות באמצעיי התקשורת השונים.

עכשיו אוולין יושבת מול הפקיד ומציגה בפניו ביד בוטחת את המסמכים שאספה. למרות מאמציה הרבים, חסרה עדיין תעודת לידה לאחיה התינוק והפקיד גם רוצה לראות תמונות נוספות. עם זאת, נראה שהבקשה עומדת בתנאים. יתכן שבקרוב אמה של אוולין תוכל כבר למצוא מקום עבודה מבלי שיאמרו לה בכל מקום שהיא באמת מאוד נחמדה, אבל הם לא יכולים להעסיק אותה כי הם מפחדים מהקנס שידרשו לשלם עקב כך.

אחרי אוולין ואמה מתיישבות בפני הפקיד אישה שהגיעה לישראל כעובדת סיעוד מהפיליפינים וביתה, שנראית כבת חמש או שש. השתיים אינן שייכות לקבוצת חניכי הצופים. שתיהן לבושות בבגדים חגיגיים, הילדה בשמלה לבנה מעוטרת בפרחים ושערה עשוי בקפידה וקשור בסרטים תואמים לשמלה. אבי הילדה נעצר וגורש. ככל הנראה לפני שנים ארוכות. אני תוהה אם היא בכלל זוכרת אותו, אם אימה מצליחה להמשיך ולשלוח לו כספים מחסכונותיה הדלים מידי חודש.

השעה כבר חמש אחרי הצהריים והשתיים מחכות לתורן מאז שעות הבוקר המוקדמות. הפקיד שואל את הילדה בחביבות באיזה גן היא לומדת. הילדה עייפה ואינה משתפת פעולה. אמה מפצירה בה בעברית עילגת: "נו, תגידי לו ! איך קוראים לך ? באיזה גן את ?" הילדה עייפה. הפקיד מתחיל לאבד את סבלנותו. דמעות נקוות בעיניי האם. ניכר בה שנערכו חזרות רבות לקראת היום הגדול הזה. היא חוזרת ושואלת את ביתה שאלות בעברית כשחרדה אמיתית בקולה: מה יהיה אם הפקיד יתרשם, חלילה, שביתה אינה דוברת עברית? הילדה חשה כנראה במצוקתה של האם, מתעוררת ועונה בחוסר חשק, אך בעברית נטולת מבטא זר, על כל שאלותיו של הפקיד. האם משחררת אנחת רווחה כשדמעות עדיין ממלאות את עיניה. היא מבינה היטב את מצבה. היא יודעת שביתה אינה עומדת בקריטריונים. הבת אמנם נולדה בישראל ככל הנראה לפני יותר מ – 5 שנים, אך היא עולה בחודש הבא לגן חובה ולא לכיתה א' כפי שמתחייב מהחלטת הממשלה. למרות זאת החליטה האם להסתכן ולחשוף את משפחתה הקטנה בפני רשויות מדינת ישראל בתקווה שתוכל להישאר כאן ואולי בעתיד להשתחרר מהפחד הכרוך בחיים ללא מעמד חוקי. לאחר שהפקיד בוחן בקפידה את הניירות נכנס הממונה עליו. הוא מביט בניירות ומבהיר לאישה שעליה לעזוב את הארץ תוך 30 יום או לעתור לבית המשפט כנגד ההחלטה. העיניים כבר אינן יכולות להכיל את הדמעות והן פורצות החוצה. האישה יוצאת מחדר הראיונות כשהיא מושכת אחריה את הילדה שעדיין אינה מבינה מה ארע וחולפת על פני אוולין הצוהלת שמתחבקת עם חבריה, מאושרת על שעלה בידה להגיש את מסמכיה למשרד הפנים, גם אם עליה עוד למצוא דרך להשיג תעודת לידה לאחיה התינוק.

הסופר ראובן מירן על גירושם של ילדי מהגרי העבודה

2010-08-16T21:59:00.000-07:00

לשאלת העובדים הזרים

היום 16 באוגוסט 2010 מתפרסם בעיתון "ישראל היום" מאמר שכתבתי למדור "דעות" של העיתון. המאמר , שחרג בכמותו ממספר המילים שהוקצה לי, נערך וקוצץ כנהוג בעיתונות. הנה המאמר הזה בשלימותו.

"הם נוסעים בעקבות החום/הם נוסעים בעקבות מכתב/הם בורחים מאימת בצורת או רעב/הם בורחים משנאת חינם/לפעמים מגרשים אותם/הם חושבים, מה שאין לי פה יהיה לי שם." דומה שהשורות האלה, מתוך השיר מכמיר הלב מהגרים של חוה אלברשטיין, הן תמצית הסיפור כולו: בני אדם במצוקה מחפשים דרך כדי להמשיך לשרוד. כדי להשיג את המטרה הזאת, שהיא בעצם הגשמת טבע האדם, כל אדם, באשר הוא, הם מוכנים נדחסים לבטן מיכליות דלות חמצן, חוצים מידבריות לוהטים, מצטופפים על סיפון ספינות רעועות, גונבים גבולות מסוכנים. העולם נמצא כיום בתנועה מתמדת. מיליוני בני אדם עוזבים את ארצותיהם כדי לשרוד, מתוך אמונה שיצליחו לחיות ברווחה, כבוד וביטחון בארצות זרות. על פי דיווחי האו"ם, כמאתיים ועשרה מיליון בני אדם מוגדרים כיום כמהגרי עבודה או כפליטים מכל הסוגים. זה לא "טיול", כהכרזתו של שר הפנים של ישראל, זה צורך חיים ולפעמים שאלה של חיים או מוות. התופעה הגלובלית הזאת, שלא נראתה כמותה מאז נדידת העמים הגדולה בין המאה הרביעית למאה התשיעית, היא אחד הביטויים האותנטיים ביותר של מצב העולם מאז ומתמיד. כי אין חדש תחת השמש. הרי מדי שנה חייב כל אחד מאתנו לחוש כאילו הוא יצא עצמו ממצרים, ולציין את בריחת אבותיו מהארץ המובטחת לארץ שבה אפשר היה להמשיך לחיות, ומאוחר יותר את הימלטותם מארץ המיקלט הפרעונית שניצלה אותם באכזריות. ומדי שנה אנחנו חוגגים את הקמת המדינה שהקימו אבותינו, בני אדם יהודים שנרדפו בארצותיהם, וכדבר השיר "ברחו משנאת חינם" ו"נסעו בעקבות החום" למקום בו קיוו שיוכלו לשרוד פיזית ורוחנית. אלה הן העובדות הבסיסיות שמעבר למיתוסים הדתיים ו/או הלאומיים. לשרוד או לחדול, זו השאלה, והישרדות היא לא תמיד תוכנית ריאליטי בטלוויזיה.

תשע שנים ויומיים בדיוק לפני הקמת המדינה, ב-13 במאי 1939, הפליגה מנמל המבורג אוניית הנוסעים "סנט-לואיס" ועל סיפונה 936 בני אדם, רובם גרמנים בני המעמד הגבוה, שעזבו את ארץ מולדתם מפחד הגזירות הנאציות נגד אזרחים גרמנים ממוצא יהודי. הם לא גורשו מארצם וממולדתם אלא עזבו את גרמניה כחוק. היו בידיהם אשרות כניסה לקובה, משם התכוונו להמשיך לארה"ב. אבל ממשלת קובה בעלת הנטיות הפשיסטיות החליטה, גם בלחץ התושבים שחששו מפני המהגרים הזרים, להתכחש לוויזות שהיא עצמה הנפיקה. גם רוזוולט, נשיא ארה"ב, סירב לאפשר להם אפילו לעגון בנמלי הדמוקרטיה הגדולה והחזקה בעולם מחשש שהפליטים האלה ישתקעו בארצו. רב החובל, גרמני אנטי-נאצי בשם גוסטב שרדר, החזיר בלית ברירה את האונייה לאירופה אבל סירב להוריד את נוסעיו לחוף גרמני. הוא הצליח להשאיר כשליש מהם באנגליה ואת השאר הוביל עד נמל אנטוורפן. חלקם נשארו בבלגיה והאחרים הגיעו להולנד ולצרפת שהסכימו להעניק להם מיקלט עד שנכבשו זמן קצר לאחר מכן בידי הנאצים – וההמשך ידוע.

כל זה התרחש כזכור לפני המלחמה וכמובן לפני שמישהו (אולי חוץ מזאב ז'בוטינסקי, הליברל הנאור, סופר-אמן בעל חושים רגישים מאוד לזולת, היהודי והלא-יהודי כאחד), העלה על דעתו את שואת היהודים. אבל האם נדרשת שואה ברמה הלאומית-היסטורית כדי להבין שלנעול את השער בפני מי שנמצא במצוקה, או לגרש כחוק את מי שהגיע לכאן או נשאר כאן באופן לא-חוקי – זו לפעמים שואה אישית, חורבן משפחתי ואף מוות? האם רק בצבא יש פקודות שעליהן מתנוסס דגל שחור? האם כל חוק שנחקק בפרלמנט או צו שמבצעת הממשלה בתמיכת החברה הוא חוקי? האם אין החלטות חוקיות לגמרי שמעליהן מתנוסס דגל שחור?

לכן, ומעבר למידת הרחמים הנדרשת בשאלת המשפחות והילדים הצפויים לגירוש, השאלה היא מה אנחנו, כחברה וכמדינה, רוצים להיות ולמי בהיסטוריה אנחנו רוצים להידמות? האם בנוסף לכיבוש שבתוכו אנחנו כולאים את עצמנו לדעת, אנחנו רוצים לסמן על מצחנו גם את אות הגירוש? ולבסוף, צודק שר הפנים. כן, שר הפנים צודק: השאלה היא לא ארבע מאות הילדים (אגב, מדובר בהרבה יותר ילדים, כי גם מי שעונים על הקריטוריונים ספק אם יצליחו לעמוד בגזירות הביורוקרטיה) - אלא העיקרון. זה נכון. כי השאלה האמיתית היא, האם הלאומיות האתנית והדמוקרטיה היהודית האתנוצנטרית שלנו יכולה להשתנות ולהיות ללאומיות ישראלית ליברלית ורב-תרבותית שתשכיל להפיק עושר תרבותי ורווחה כלכלית לחברה ולמדינה שבה יוכלו להשתלב לפחות מי שכבר חיים כאן אתנו – גברים, נשים וטף – שכל מבוקשם הוא שה"סנט לואיס" שלהם תורשה לעגון בנמל המיבטחים הקטן שלנו.

הסופר והמו"ל ראובן מירן הוא מחבר הספר "אנה והציידים", סיפורה של בת למהגרי עבודה שנולדה בישראל ומאויימת בגירוש, שראה אור בהוצאת נהר ספרים בספטמבר 2009. "

מדינת ישראל מחליטה להסדיר את מעמד ילדי מהגרי העבודה פעם נוספת

2010-08-07T05:40:00.000-07:00

משפחות מהגרי העבודה ב"מוקד סיוע לעובדים זרים" השבוע

שתיים מהילדות שהגיעו ל"מוקד סיוע לעובדים זרים" להסדיר את מעמדן

ביום 01.08.2010 לאחר אינספור דחיות ועיכובים, החליטה ממשלת ישראל בהחלטה מס' 2183 להעניק מעמד לילדי מהגרי העבודה שהוריהם שוהים בישראל בניגוד לחוק ואשר עומדים במספר תנאים מצטברים. בפעם הראשונה החליטה ממשלת ישראל להסדיר את מעמדם של ילדי מהגרי העבודה ביוני 2006, ולאחר מכן, הרחיבה את תנאי קבלת ההחלטה באופן שאיפשר לילדים נוספים להסדיר את מעמדם. בסופו של דבר, כ – 900 ילדי מהגרי עבודה זכו במעמד של תושב קבע בעקבות ההסדר המורחב ובני משפחותיהם קיבלו מעמד של תושב ארעי שעם השנים ניתן יהיה להפכו למעמד של קבע.

התנאים המצטברים לקבלת מעמד בהסדר הנוכחי הנם:

1. הילד למד במערכת החינוך של מדינת ישראל כולל גן חובה, אך לא כולל בתי ספר פרטיים וגנים המנוהלים על ידי הכנסיות, בשנת הלימודים תש"ע שהסתיימה ביולי 2010.

2. הילד רשום ללימודים בבית ספר בישראל לשנת תשע"א לכיתה א' ומעלה.

3. הילד מתגורר בישראל לפחות חמש שנים ברצף, ובלבד שאם לא נולד בישראל הוא נכנס אליה בטרם מלאו לו 13 שנים.

4. הילד דובר עברית.

5. הורי הילד נכנסו לישראל לראשונה באשרה או ברישיון חוקיים. משמעות תנאי זה הוא שכניסתם הראשונה של שני ההורים לישראל חייבת להיות דרך נתב"ג או דרך מעבר גבול מוסדר ולא באמצעות המבריחים הבדואים מגבול מצרים. הורים שנכנסו לישראל בדרכון לא להם, אך קיבלו אשרת כניסה כחוק באותו דרכון, יוכלו הפעם להסדיר מעמדם. גם הורים שנכנסו לראשונה כחוק, אך גורשו מהארץ וחזרו דרך הגבול המצרי יוכלו להסדיר מעמדם. ההסדר לא יחול על ילדי הפליטים (רובם מסודן ואריתריאה) שכניסתם הראשונה לישראל הייתה דרך הגבול המצרי בניגוד לחוק.

מאחר וההסדר הוא לילדי שוהים שלא כדין, הרי שאם הורי הילד או אף רק אחד מהם, שוהה בישראל כדין מסיבה כלשהי, לא יחול ההסדר על הילד. לפיכך, ילדים שאחד מהוריהם או שניהם מועסקים על ידי שגרירויות כחוק, מועסקים כעובדי סיעוד כחוק, מחזיקים במעמד פליט או שהאב הנו ישראלי שלא הסדיר את מעמדה של האם והילד, בכל אותם מקרים לא יוכלו הילד וכן ההורה השוהה שלא כדין – להסדיר את מעמדם במסגרת ההסדר.

ארגוני זכויות האדם השקיעו מאמץ רב בכך שהחלטת הממשלה תכלול ערכאת ערעור ותאפשר לאותם ילדים שאינם עומדים בכל הקריטריונים אך קרובים אליהם, לערער על דחיית בקשתם. יתכן שגם בקשת הערעור תידון בסופו של יום על ידי אנשי משרד הפנים ותידחה אף היא, אך ערכאת הערעור תאפשר לאותן משפחות שילדיהן קרובים לעמידה בקריטריונים להמשיך ולשהות בישראל עד להחלטה הסופית בעניינן מבלי שיחששו ממעצר וגירוש כל העת. יש לציין גם שלאחר דחיית הערעור, פתוחה בפני המשפחות הדרך לעתירה מנהלית בבית המשפט המחוזי ולאחר מכן, באם בית המשפט המחוזי ידחה את העתירה, יוכלו לערער לבית המשפט העליון. ניסיון ההסדר הקודם שהוחל על 900 ילדים בשנת 2006, העלה שאותם ילדים שנדחתה בקשתם ופנו לבית המשפט המחוזי, הוחזרה הבקשה למשרד הפנים לבחינה מחודשת, בחינה שהתמשכה במריבת המקרים עד היום. ראשון הילדים העותרים, אזרח הפיליפינים, שנדחתה בקשתו על ידי משרד הפנים בשנית ועתירתו הגיעה עד לבית המשפט העליון, נדחתה לאחר שבית המשפט העליון לא מצא לנכון להתערב במדיניות משרד הפנים בנושא. עם זאת, הילד ומשפחתו עדיין איתנו והוא עומד בתנאי ההחלטה הנוכחית, כך שיוכל עתה להסדיר מעמדו.

מכשולים נוספים שיעמדו בפני המשפחות המבקשות להסדיר מעמדם כרוכים בפרוצדורה הנובעת מההחלטה. הממשלה אפשרה רק 21 יום להגשת הבקשות (ומשרד הפנים קבע את המועד מיום 08.08.2001 ועד 31.08.2010). אמנם משרד הפנים נערך לקבל את הבקשות מידי יום עד שש בערב, אך רבות מהמשפחות לא תספקנה להכין את כל המסמכים הנדרשים: דרכונים עמם נכנסו לארץ לצורך הצגת האשרה, דרכונים תקפים לכל בני המשפחה, תעודות לידה מקוריות ואישורי לימודים מבתי הספר הסגורים לרגל חופשת הקיץ.

ארגוני זכויות האדם התגייסו לסייע למשפחות בהכנת הבקשות ופתחו שלושה מוקדים לסיוע למשפחות מידי יום עד שעות הערב: ב"מוקד סיוע לעובדים זרים", ב"מסיל"ה", וב"רופאים לזכויות אדם". שלושת המוקדים מתוגברים במתנדבים שגויסו במיוחד למשימה זו על ידי הארגון "ילדים ישראלים" וזאת על מנת שלא ייווצר מצב שבו ילד זכאי למעמד אך לא יזכה בו משום שמשפחתו לא הספיקה להסדיר מסמכיה ורישומה.

אנו מברכים על כך שהתקבלה החלטה להסדיר מעמדם של ילדים החיים בחשש מגירוש, ומחזקים את ידיהם של השרים יצחק הרצוג, אבישי ברוורמן וגדעון סער, שתמכו במאבק להסדרת המעמד מראשיתו ועשו כמיטב יכולתם להחיל את ההחלטה על כמה שיותר ילדים.

עם זאת, אנו מצרים על כך שההחלטה מותירה מאות ילדים מחוץ להסדר, וקובעת שילדים אלו עם הוריהם ייעצרו ויגורשו מן הארץ. חלקה זה של ההחלטה הנו שרירותי, אכזרי ופוגע בעקרון השוויון, שהרי ילד הוא ילד.

אם תדבק הממשלה בהחלטתה הנוכחית, יוותרו מחוץ להסדר כמה מאות ילדים: ילדי הגנים, ילדים שסיימו י"ב לפני יותר משנה, ילדים שהוריהם עבדו בשגרירויות בתפקידים זוטרים, ילדים שנכנסו לארץ אחרי גיל 13, ילדים שיצאו את הארץ ולפיכך לא שהו בה חמש שנים ברצף וילדים שלאחד מהוריהם מעמד חוקי מסיבות שונות.

מדינת ישראל מזמינה מהגרי עבודה לתוכה זה כשני עשורים. אף אם נצרף את כל אותם מהגרי עבודה שהגיעו הנה כתיירים, מספר ילדיהם של כל אותם מהגרי עבודה יחדיו מסתכם בלא הרבה יותר מ – 2000 ילדים שמתוכם 1200 מתחנכים במערכת החינוך הישראלית (מגיל 3 ועד 18). בכל תולדות המדינה לא עצרו רשויות מדינת ישראל ולא גירשו בכוח הזרוע ילדים דוברי עברית רק משום שהוריהם חטאו בשהייה שלא כדין בתחומה. זה קרוב לשני עשורים שמדינת ישראל מביאה במודע ובמתכוון מהגרי עבודה לעבוד בענפי הסיעוד החקלאות והבניין. אמנם ישנם נהלים אמורים למנוע בעד אותם מהגרי עבודה מלהקים כאן משפחות וללדת כאן ילדים, אך נהלים אלו הנם בלתי אנושיים. לא סביר לצפות מאנשים צעירים, ללא קשר למוצאם, לחיות בישראל במשך שנים מבלי לנהל מערכות יחסים רומנטיות ולא סביר לצפות מנשים לשהות בישראל לעיתים במשך כל שנות פוריותן מבלי לרצות להקים משפחה. הסופר והמחזאי השוויצרי אמר: "רצינו עובדים - קיבלנו בני אדם". זה בדיוק מה שקרה גם למדינת ישראל, אך היא עדיין מסרבת להכיר בעובדה שהעובדים שרצתה והביאה, הם גם בני אדם, כאלו שמתאהבים ולעיתים אף יולדים ילדים.

שמונה שנות פעילות אינטנסיבית ויעילה ביותר של מנהלת ההגירה הביאו לכך שמשפחות שיכלו להרשות לעצמן לעזוב – עזבו. המשפחות שנותרו בישראל הנן משפחות החרדות לעזוב עוד יותר משהנן חרדות מיחידת עוז וממעצר. משפחות רבות אף מורכבות מהורים מלאומים שונים שהגיעו לישראל מיבשות שונות.

נציגי הארגונים עשו ועושים כמיטב יכולתם על מנת להבהיר למקבלי ההחלטות עוד בטרם יקבלו החלטות כאלו, כיצד יראה הגירוש. נראה כי לא הושקעה כל מחשבה באופן בו יתבצעו המעצר והגירוש. ההחלטה מאשרת מעצר משפחות על ילדיהם באופן כמעט מיידי בעוד לא התבצעה כל הערכות בבתי הכלא, לא הוכנו נהלים המסדירים את אופן ביצוע המעצר והגירוש במקרים בהם הורים לא ייקחו עמם את ילדיהם מיוזמתם, או לא יסכימו מראש על המדינה אליה יורחקו הילדים.

בשבועות האחרונים התגייס הציבור הישראלי התגייסות מרשימה ביותר כנגד גירוש הילדים: שרים וחברי כנסת כמעט מכל הקשת הפוליטית, אמנים רבים, לשכת עורכי הדין, ואישי ציבור רבים.

התנועה הקיבוצית התנדבה לקלוט בקיבוצים את משפחות הילדים המועמדים לגירוש בניסיון למנוע את מעצרם ואילו יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים קרא לסרב לביצוע חלקם בהחלטה באם אכן ייערך ניסיון לבצע את החלטת הגירוש.

ניתן לצפות הליכים משפטיים ממושכים ביותר שידרשו התערבות בית הדין לענייני משפחה והחלטות הרות גורל אודות ילדים אלו. מהתבטאויות יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים בנושא, כמו גם מהלחץ הבלתי סביר הקיים כבר כיום על מערך משפחות האומנה בשירותי הרווחה, ניתן להבין שיתכן שמערך משפחות האומנה לא ישתף פעולה עד שיתאפשר גירוש הילד מהארץ עם ההורה שייבחר על ידי בית הדין לענייני משפחה.

קיים חשש שאף אם לא תחל רשות ההגירה בביצוע מעצרי ילדים, הרי שפקחי יחידת עוז מחוסרי העבודה, ימשיכו בהתנהלות שאימצו עוד בקיץ שעבר: עיכוב מהגרות עבודה עם ילדים ברחוב ורישום פרטיהם. החתמת האימהות על התחייבות לעזוב את הארץ תוך חודש ואז, לאחר חודש, הגעה של הפקחים לבתי המשפחות באישון ליל על מנת לברר מדוע לא עזבו ומתי הם מתכננים לעזוב. יש להניח שהתנהלות כזו עלולה לגרום למשפחות להחליט לעזוב את הארץ אף אם לא תגורשנה.

המאזן הדמוגראפי של מדינת ישראל לא ישתנה בעקבות מתן מעמד לכל ילדי מהגרי העבודה החיים כיום בישראל ולכך אנו מייחלים, למצב בו לא יוותר צורך לעצור ולגרש מכאן ילדים.

כפי שעשו כל השנים, ממשיכים ארגוני זכויות האדם לקרוא לממשלה לגבש מדיניות הגירה ברורה ויעילה שתצמצם כניסה בלתי מבוקרת של מהגרי עבודה נוספים לתחומי המדינה באם היא אינה מעוניינת בילדים של אותם מהגרים.

אפילו מדינת ישראל כבר מבינה שמקומם של ילדים פליטים אינו בכלא

2010-08-07T05:35:00.000-07:00

ב - 11 ביולי 2010 פרסם משרד המשפטים הישראלי נוהל חדש לטיפול בקטינים לא מלווים, אותם ילדים פליטים שרובם הגיעו בגפם מאריתריאה, אתיופיה וסודן, לאחר שאיבדו שם את הוריהם, מלחמות, רצח עם , רעב ומחלות.

הנוהל הנו תוצאה של מאבק ארוך וממושך של ארגוני זכויות האדם, מאבק שהחל בעתירות משפטיות נגד מעצרם וגירושם של קטינים לא מלווים, עתירות שלווו בכתבות רבות באמצעיי התקשורת השונים וגררו אף דיונים בוועדות הכנסת. בשנה האחרונה, ניסו הארגונים לקדם את זכויותיהם שת הקטינים הכלואים גם באמצעות הצעת חוק שנכתבה על ידי עו"ד יונתן ברמן מ"מוקד סיוע לעובדים זרים" ועו"ד עודד פלר מ"האגודה לזכויות האזרח בישראל". הצעת החוק הונחה על ידי חברי הכנסת ניצן הורוביץ ודני דנון שהנו גם יו"ר וועדת הכנסת לזכויות הילד וח"כים נוספים חתמו עליה. ההצעה גובשה על רקע מעצרם הממושך וחסר התכלית והתוחלת של ילדים בבית סוהר בניהול שב"ס. הקו המנחה היה שילדים שאינם אזרחים ישראלים ומגיעים לישראל בניגוד לחוק, חייבים להיעצר ולבלות בכלא בטרם יימצא עבורם פתרון הולם, גם אם אין כל אפשרות לגרשם מהארץ.

נטע רוזנטל, מתנדבת מסורה של המוקד שהתגייסה לקידום הצעת החוק, הצליחה להביא לקיומן של שלוש ישיבות בוועדה לזכויות הילד בנושא זה, לקיומן של פגישות וישיבות עם הפקידים הרלוונטיים במשרדי הממשלה, ובשיתוף פעולה עם נציגי ארגוני זכויות האדם וחברי הכנסת הורוביץ ודנון, לתיקונו ופרסומו של הנוהל הנוכחי. במקביל לקידומה של הצעת החוק, הגישה הלשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים הישראלי עתירה נגד החזקתם של הקטינים במעצר, עתירה שאף היא גררה עניין תקשורתי רב וסייעה לקידומו של הנוהל המתוקן.

גם על פי הנוהל החדש ילדים ימשיכו להיעצר בבתי כלא עם הגיעם ארצה, אך שחרורם המהיר של הקטנים שבהם מובטח. מאופן ניסוחו של הנוהל ניכר שאף אם טרם נמצא פתרון הולם ומיידי מחוץ לכתלי הכלא עבור ילדים פליטים המגיעים בגפם, רשויות מדינת ישראל מכירות בכך שמקומם של ילדים אלו אינו מאחורי סורג ובריח.

עיקרי הנוהל המתוקן:

ילדים מתחת לגיל 12: יועברו ללא דיחוי לטיפול רשויות הרווחה וישובצו במשפחות אומנה ולא יוחזקו עוד במעצר, גם לא במתקני צה"ל.

ילדים בגילאי 12 - 14: יושמו במסגרת חינוכית של משרד החינוך (פנימיות) במידת האפשר תוך שלושה שבועות.

ילדים בגילאי 14 - 16: יועברו למתקן משמורת ויישארו שם עד שלושה שבועות אם ניתן לגרשם תוך שלושה שבועות. אם לא - יוחזקו במתקן המשמורת רק עד כמה שנדרש לצורך קביעת גילם ואיתור משמורן.

ילדים בגילאי 16 - 18: יועברו לידי אפוטרופוסים או משמורנים מן הקהילה לכשיימצאו כאלו.
הבעיה המרכזית בנוהל החדש נוגעת לילדים בגילאים 16-18. כפי שצויין, על פי הנוהל החדש, הם לא יועברו לפנימיות, אלא רק למשמורנים בקהילה. מניסיוננו הרב, מעטים הנערים שמצליחים לאתר משמורנים שיסכימו לפרנסם ולא ברור על פי הנוהל מה יעלה בגורלם של אלו שלא יימצא להם אפוטרופוס. הנוהל מאפשר את מעצרם ל - 60 יום ובנוסף, מאפשר לראש אגף זרים ברשות ההגירה להאריך את מעצרם מידי שבעה ימים באם לא יימצא להם אפוטרופוס ראוי.

יש לברך על ההתקדמות ביחסה של מדינת ישראל לילדים שהגורל כה התאכזר אליהם ולקוות שבעתיד הקרוב לא נאלץ להמשיך ולפגוש בהם כלואים מאחורי סורג ובריח.

בילדים לא משחקים ! הפגנה למתן מעמד לילדים ב - 17.07.2010 בשבע וחצי בערב בגינת לוינסקי

2010-07-11T22:43:00.000-07:00

הועדה הבין משרדית לקביעת קריטריונים למתן מעמד לילדי מהגרי העבודה תגיש בקרוב את המלצותיה לאישור הממשלה בהצבעת שרים.

המלצות הועדה - הקריטריונים לקבלת מעמד:

ככל שידוע לנו, הועדה תמליץ להעניק מעמד לילדים שעומדים בכל הקריטריונים הבאים:

* במועד קבלת החלטה זו, הילד מתגורר בישראל ברצף 5 שנים ומעלה ובלבד שאם לא נולד בישראל נכנס אליה בטרם מלאו לו 13 שנים.

* לשנת הלימודים תשע"א הילד רשום ללימודים בכיתה א' או בכיתה גבוהה יותר במערכת החינוך הממלכתית בישראל, או שסיים כיתה יב' במערכת החינוך הממלכתית בשנת הלימודים תש"ע.

* בשנת הלימודים תש"ע הילד למד במערכת החינוך הממלכתית בישראל.

* ההורים נכנסו לארץ באשרה ולפי חוק הכניסה לישראל.

* הילד דובר עברית.

משמעות המלצות אלו היא הענקת מעמד רק לחלק מהילדים, תוך השארת מספר רב של ילדים מחוץ למסגרת ההסדר. אלה שיוותרו מחוץ למסגרת ההסדר מועמדים, כמובן, לגירוש!!!

אנו נמשיך להיאבק למען הרחבת ההסדר גם לילדים הצעירים יותר ונצא שוב להפגין ביום שבת הזה! הפרטים בסוף ההודעה.

הגשת הבקשות לקבלת מעמד - הבירוקרטיה צפויה לפגוע בילדים רבים

יחד עם הקריטריונים שנקבעו על ידי הוועדה, המליצה הוועדה להקציב רק 21 יום לצורך הגשת הבקשות ובנוסף המליצה כי לאחר 30 יום מי שלא יעמוד בתנאים או לא יגיש בקשה - יגורש.

זוהי תקופה קצרה ביותר ולמעשה בלתי אפשרית עבור רוב ההורים. הגשת הבקשה כרוכה בהצגת מסמכים רבים שלעיתים דרושים שבועות לשם השגתם (כמו חידוש דרכון).

בנוסף, בקשות שתוגשנה ללא כל המסמכים הדרושים (תעודות לידה, דרכונים מקוריים וכו') תדחנה אוטומטית ללא אפשרות ערעור וללא אפשרות להשלים מסמכים.

משמעות התנאים הללו היא פגיעה ממשית ביכולתם של ילדים רבים, העונים על הקריטריונים, לקבל מעמד.

אנו נאבק גם לשינוי הגזירות הללו עוד בטרם קבלת ההחלטה ע"י הממשלה.

כיצד ניתן לסייע- דרושים מתנדבים

אומנם עדיין לא התקבלה כל החלטה, אך אנחנו כבר נערכים ליום בו ההחלטה תעבור בממשלה. עלינו לנקוט בכל הצעדים הדרושים, מבעוד מועד, כדי להתגבר, ככל האפשר, על מכשולי הבירוקרטיה. אנו ננסה, ככל האפשר, למנוע מצבים שבהם ילדים העונים על כל הקריטריונים, לא יקבלו מעמד רק בשל מכשולים בירוקרטים.

אנו נערכים, יחד עם ארגוני הסיוע הנוספים, כדי ליצור מערך מתנדבים שילווה את ההורים בתקופה הקצרה והבעייתית של הגשת הבקשות. המטרה שלנו היא ליידע את הקהילה במהירות על המסמכים אותם הם יצטרכו להשיג. אנו נקים במוקדי הסיוע עמדות בהן נעזור למשפחות בתהליך של הגשת הבקשות למשרד הפנים- לשם כך נצטרך מתנדבים רבים ככל האפשר. שימו לב - מכיוון שהוקצבו רק 21 יום ממועד מפרסום ההחלטה, לשם הגשת הבקשות, מדובר על התנדבות ממוקדת של שלושה שבועות.

ההתנדבות תתבצע במוקד סיוע לעובדים זרים ובארגון מסיל"ה בתל אביב. ההתנדבות תכלול עבודה פרטנית של מילוי הטפסים יחד עם ההורים, איסוף המסמכים ותיעוד הבקשה.

תיערך הכשרה מרוכזת ומקיפה לכל המתנדבים- ההתנדבות היא יחד עם מתנדבים נוספים ועם נציגי ארגוני הסיוע.

מתנדבים הדוברים שפות נוספות מלבד אנגלית ועברית או שהם עו"ד/משפטנים יסייעו רבות לתהליך.

כשההחלטה תתקבל חשוב להפיץ את הבשורה גם למהגרים הגרים מחוץ לת"א. לכן נצטרך אנשי קשר בערים נוספות כגון ירושלים, חיפה ובאר שבע שיוכלו לעזור להפיץ את הבשורה.

אם אתם מעוניינים להתנדב אנא מלאו את הטופס הבא (http://tinyurl.com/israeli-children-volunteer) וסמנו את הימים והשעות בהם תוכלו להתנדב. מכיוון שאנחנו נעביר הכשרה למתנדבים, נוכל לקבל מתנדבים שיתחייבו לפחות לפעם בשבוע לתקופה ממוקדת של שלושה שבועות.

כדי להתנדב או לקבל פרטים נוספים, פנו במייל israeli.children@gmail.com

הפגנה - בילדים לא משחקים !

יום שבת 17.7 19:30 בגינת לוינסקי - ת"א

עמותת ילדים ישראלים * סמינר הקיבוצים * האגודה לזכויות האזרח בישראל * מוקד סיוע לעובדים זרים * אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב * יוניסף בישראל

לא ניתן לגרש ילדים רק משום שאינם עומדים בדרישות בירוקרטיות נוקשות ובלתי מתקבלות על הדעת.

בשם קואליציה רחבה של ארגונים חברתיים, אנשי חינוך, רווחה, רפואה, פסיכולוגיה, משפט וזכויות אדם, הנאבקת למען ילדי מהגרי העבודה בישראל, אנו קוראים לממשלה להרחיב את המלצות הוועדה הבין משרדית ולהחילן גם על הילדים הצעירים יותר.

אנו נקרא לשרים למנוע את האפשרות שילדים שיעמדו בקריטריונים לקבלת מעמד לא יזכו בו, רק בשל הדרישות הבלתי אפשריות להגשת מסמכים רבים תוך פרק זמן קצר – 21 יום.

הקשיים הבירוקרטיים שהערימו על משפחות המהגרים בהגשת הבקשות למעמד, יובילו למצב בו ילדים רבים שעונים על הקריטריונים, לא יקבלו מעמד ויגורשו רק בשל מכשולים פרוצדוראליים.

טרם התקבל אישור המשטרה להפגנה, עדכונים ימסרו לקראת מועד ההפגנה.

ארגון "ילדים ישראלים"

ביקור ראשון של סטודנטית מסמינר הקיבוצים באגף הנשים בכלא גבעון / ענת אייזיק

2010-06-24T04:31:00.000-07:00

21 יוני 2010. יום אחרי תחילת החופש הגדול

החצר מסורגת מכל עבר, גם מלמעלה, שני הספסלים היחידים נמצאים במרכזה. אבל, הם חשופים לשמש ולכן הנשים יושבות בשולי החצר, בצל המועט. שם אנחנו פוגשות אותן, בשוליים האלה. ישובות על שרפרפי פלסטיק: אפריקניות מחוף השנהב, גדולות גוף עם נוכחות חזקה. הן יושבות בנפרד מהאתיופיות, שהן נשים קטנות יותר, שיושבות בשורה ובשקט,עם חיוך מקיסים ,מקושטות קעקועי גוף שאני מכירה אך לא מבינה. בנפרד מהן המולדביות הבהירות, בגילאים שונים, פה ושם מלוכסנות עיניים- כל עמי העולם התאחדו בגבעון, והשמש בגבעון דום. חם לכולן.

ישבנו ארבע בנות בדירה תל-אביבית מגניבה לתכנן מפגש עלום בכלא. כנראה אחת החרדות העמוקות והבסיסיות שלי היא היעדר חופש, ודווקא לשם אני יוצאת מבחירה. למקום שאין בו בחירה. העלינו על הנייר כמה רעיונות להתנהלות כבסיס לשינוים, בפועל היו בעיקר השינויים.

אנחנו בחצר והם עדיין בתאים אוכלות, שרון,אשת החינוך האלופה תופסת דרבוקה בתנופה ואומרת " אני אעשה יח"צ" והולכת פנימה, אני אחריה. במסדרון צר, תקרות גבוהות וקירות ערומים, היא הולכת בתנופה וצועקת "מיוזיק, מיוזיק" ומתופפת בדרבוקה, לא נעים לי להרוס, לה אבל לא באנו כמופע מוסיקלי, ותוך כדי אני חושבת לעצמי שהיא פשוט סוג של צופית גרנט בעינת שרוף, אם נותנים לה תכנית ,זה יהיה חבל על הזמן. אני בבת אחת במסדרון הפנימי, בכלא. הנה החדרים, הנה המיטות, הנה נשים יושבות סביב שולחן ואוכלות,יש להן התנהלות, יש בגדים אישיים, חלוקת אוכל במסדרון, אפשר לטעות שמדובר באיזו אכסניה וכולן מטייילות. מבט שני מפריך את המחשבה, הן לא נראות בטיול, הן פשוט לא מפה, ונצמדות בקבוצות אתניות זו לזו כמו גלגל הצלה בלב ים. אולי לא נשמתי בדקה האחרונה? לא להיראות מבוהלת. לא ללטוש עינים..הסיבוב נגמר מהר ואנחנו שוב בחצר.הקלה.

הפעילות המתוכננת מתנהלת באופן מקרטע משהוא, הנשים יצאו מהתאים המהבילים כדי לקפל כביסה ולהזיע בחוץ, נצנת מצליחה לייצר שיחה עם הנשים האתיופיות, היא צעירה ויפה, הן מרכלות משהוא ביניהן, אולי היא מזכירה להן מישהיא בפנים והן מסתכלות בה היטב כשהיא לא רואה,בוחנות אותה מכף רגל ועד ראש. בוודאי מגלגלות בראשן מחשבות על גורל. יוהנה, הצעירה שרק עברה לאגף הנשים, אחרי שבדיקות הגיל הראו שהיא כנראה סביב 18, אוחזת בדרבוקה והיא ונצנת רוקדות ביחד. מזיזות את הכתפיים במקצב פנימי של תרבות אחרת. מקסים. מרגש.יש מפגש. מוסיקה טיגרית ששרון גרנט שמה בטייפ, תורמת לאווירה.

אינה מזנקת באומץ ומכריזה על המשחק שאנחנו נעשה, הבנות "משחקות מקומות ", הנשים בחצר מוחאות כפיים, מחייכות, זה משעשע אותן,אבל לא מתפתח ,רק החום עדיין מתפתח, אז אנחנו עוברות לשיחות אישיות.

יש שלוש נשים ממולדובה, שתיים ותיקות סביב אחת חדשה שרק הגיעה. הן נדבקות אליה, תוך זמן קצר אני מבינה ממנה- היא מדברת עברית שוטפת- שהיא אלמנה של ישראלי, ויש לה חבר שישלם לעו"ד טוב והיא תצא מפה. מתי היא הגיעה? רק אתמול.ומה היא כבר רגועה ככה? לא, אתמול היא בכתה בהיסטריה ונרגעה. על אצבעותיה טבעות לרוב שנראה שמכריזות על מעמדה.השתיים נדבקות אליה באהבה כנראה אהבה של תקווה, אם היא תצא אולי תוכל לעזור להן.

אני מרגישה מבט באחורי צווארי, אני מסתובבת הצידה ורואה אישה קטנה , כפופה שפופה על השרפרף, נדמה לי שהיא מחכה ,אבל אני לא בטוחה למה. אני שואלת אותה אם היא מדברת עברית.כן, היא עונה במבט שבור. יחלפו כמה משפטים קצרים, אני אסביר לה מי אנחנו, אשאל מתי הגיעה, היא תגיד אתמול, ותוך רגעים נמצא את עצמנו בשיחה ראשונה על עצם הטראומה,

עד אתמול בלילה, אירינה שעברה לישראל ממצרים, נתיב ידוע לסחר בנשים, שעבדה עם משפחה בבני- ברק ולמדה מהשלישיית ילדים שלהם עברית, שהיה לה חבר שעזב אותה לטובת חברתה, ולדעתה הלשין עליה למשטרה, אירינה ממולדובה, אחות בית חולים במקצועה, אמא לשניים, אחד בוגר מחשבים שנסע לחפש עבודה בשוויץ, להם שלחה את כל שהרוויחה בארץ, אותה אשה קטנה חזרה אתמול למקום מגוריה, שם חיכו לו שוטרי משטרת ההגירה ומאז היא פה. לפני פחות מ-24 שעות איבדה את החופש. עכשיו היא כבר בוכה. שוהה ללא ויזה, שבורת לב שהחבר לשעבר הסגיר אותה, בכלא החם. רחוק כל כך ממולדובה, רחוק כל כך מכל עתיד נראה לעין. פנים של מישהיא שעברה כל כך הרבה, נראית לי ילדה אבודה. אני מזכירה לה את הכוחות שבה, את האומץ לבוא לפה ולעמוד בכל מה שעברה. היא מקשיבה. מסתכלת אליי, מחפשת לשאוב תשובה מהמילים.

אנחנו מחזיקות ידיים.לפעמים יש משמעות אחרת למילה,להחזיק את היד למישהוא. יש לזה משמעות אחרת כשהיד הזו מחוברת לנפש שבורה ומבוהלת. היא ניסתה מצידה להחליק לי את הורידים ביד, שבלטו מאוד בגלל השמש. ניסינו להחליק אחת לשנייה את מה שמפריע.

אני צריכה ללכת, אנחנו נפרדות ומשום מה היא אומרת לי תודה. אני מתרחקת ממנה אבל מרגישה משהוא, וחוזרת אליה בידיים פתוחות, היא קמה אלי, מגיעה לי עד לכתפיים בקושי ואנחנו מתחבקות.

היא בת 40 אבל מפוחדת ואבודה כמו ילדה קטנה, עומדת ומקבלת חיבוק ,עוד תמיכה קלה ופרידה. ולהתראות.

שבפעם הבאה לא תהיי כאן כבר. השינה באוטובוס הממוזג לא מאחרת להגיע, צריך לנוח מזה.

כל מפגש קיצון כזה מעודד אותי מיד להיות אסירת תודה על מה שיש לי בחיים, אבל אני רוצה להחליף את הביטוי, במקום אסיר- תודה, חופשי- תודה.

יום הפליט הבינלאומי - ממשלת ישראל ממשיכה לגרש פליטים ולהעמיד חייהם בסכנה

2010-06-20T02:07:00.000-07:00

ממשלת ישראל קיבלה הבטחה:

"לא יאונה כל רע למסתננים עם העברתם למצרים"

לרגל יום הפליט הבינלאומי המצוין היום ברחבי העולם, ברצוני להפנות את תשומת הלב לאותם פליטים שצה"ל ממשיך לגרש, זו השנה השלישית, למצרים, למרות שרשויות מצרים מגרשות אותם למולדתם תוך סיכון חייהם. בית המשפט העליון טרם מצא לנכון להתערב על אף עתירה שתלויה ועומדת בעניין זה מזה כשנתיים.

קובץ עדויות חיילי צה"ל ששירתו בגבול ישראל מצרים[1]:

2 באוגוסט, 2007: "המצרים פתחו באש על ארבעה בני אדם שרצו לכיוון שלנו. נראה שאחד מת ושניים נפצעו. אחד הצליח להגיע לגדר וניסינו לעזור לו לעבור אבל המצרים הגיעו לשם ומשכו אותו מאיתנו. ראינו איך הם גוררים אותו ואת הפצועים ואז מכים אותם בידיים שלהם, במקלות ואבנים. שמענו אותם צועקים ומייללים מכאב עד שהם מתו"^{^[2]}

יוני 2008: "זה לא סוד מה שהחיילים המצרים עושים לפליטים שאנו מחזירים אליהם. ב – 18 ביוני, החזיר גדוד סיור בדואי קבוצה של עשרה או אולי חמישה עשר פליטים אפריקאים לחיילים המצרים. התצפיתניות ראו איך המצרים לא מפסיקים להכות אותם בידיים, ליד המשאית, במשך יותר משעה עד שהם נפלו".

סוף אוגוסט 2008: "תפסנו שלושה נערים קטנים ורזים שנראו בני 15 עד 18 ואמרו שהם מאריתריאה. בהוראת המפקדים בשטח (מח"ט הגזרה נכח באירוע) קשרנו להם את העיניים ואת הידיים ותוך בערך רבע שעה העלנו אותם לג'יפ והסענו אותם לכיוון הגבול. המפקדים קראו לחיילים המצרים ומסרו להם את הנערים. הנערים כלל לא הבינו שמחזירים אותם למצרים".

ספטמבר 2008: "ביום שבת, 23.08.08, בבוקר, זיהינו 30 איש מתקרבים. המצרים ירו בניסיון לעצור אותם וגם הצליחו לתפוס חלק מהם. אחד מהם הצליח להגיע לצד שלנו אך נורה ברגלו ולמיטב ידיעתי שלחנו אותו לבית חולים "סורוקה". היו כאלו שרצו מפחד הכדורים לכל מיני כיוונים ואינני יודע מה קרה להם. אנו אספנו 17 איש כשלושה או ארבעה קילומטרים בתוך שטח ישראל... קיבלנו הוראה ממח"ט הגזרה לקשור להם את העיניים. כפתו לאנשים גם את הידיים באזיקונים, ואז הגיע המח"ט עם אנשים נוספים, ירדו לגבול המצרי, דיברו עם המצרים, וכשחזרו, פשוט הזיזו את הגדר והעבירו את כולם לצד השני, כשעיניהם עדיין קשורות".

8 בספטמבר 2008: "נשלחתי לשמור על חמישה מסתננים: שני גברים, אישה ושתי ילדות. חיילים שהיו איתי הביאו להם אוכל ומים למרות שלא הוקצב עבורם מזון. לשאלתי, ענה אחד הגברים שהוא מניגריה ואילו השני אמר שהוא מסודן. האישה סיפרה שהיא מדרפור ונמלטה משם עם שתי בנותיה הקטנות. בערב החליפו אותי בשמירה. בבוקר הם כבר לא היו שם. כשהתעניינתי סיפר לי אחד החיילים שבלילה קשרו להם את העיניים והידיים והחזירו אותם ככה למצרים".

סוף ספטמבר 2008: "קיבלנו הוראה להחזיר קבוצה של מסתננים למצרים. קשרנו להם את העיניים והידיים. המפקד אמר לא לספר להם שמחזירים אותם כדי שלא יעשו בלגן. הורדנו אותם ליד החיילים המצרים והסתלקנו משם. אחרי כמה דקות שמענו צרור יריות נורה מאחור. הסתכלנו אחד על השני. הרגשתי שכולנו חושבים אותו דבר אבל אף אחד לא העיז לדבר על זה".

הודעה לעיתונות של ארגון זכויות האדם הבינלאומי "Human Rights Watch":

8 בינואר 2009:

"מאז אמצע דצמבר, כולאים רשויות מצרים עשרות אזרחי אריתריאה בכלא נח'יל שבצפון סיני ובתחנות משטרה בעיר הקרובה אל עריש. במהלך חודש דצמבר יצרו שני פעילי זכויות אדם קשר עם ארבעה מבין העצורים ולמדו שכל 98 העצורים שהיו כלואים באותה עת בכלא נח'יל ניסו להגיע לישראל אך גורשו על ידי צה"ל למצרים. המצרים כלאו אותם ואפשרו לנציגי ממשלת אריתריאה לבקרם ולרשום את פרטיהם. לפחות 45 מהם כבר גורשו. העצורים דיווחו שסוהרים מצריים הכו קשות חלק מהעצורים, ביניהם אישה שהייתה בחודש הרביעי להריונה וסירבה לעזוב את הכלא בהאמינה שהיא עומדת להיות מגורשת חזרה לאריתריאה"[3].

שר הביטחון, אהוד ברק, בתשובה לשאילתה שהגיש ח"כ דב חנין:

12 בינואר 2009: "לאחר בדיקות המעידות כי אין נשקפת סכנה לחייו של המסתנן לאחר שיוחזר, ומתקבלת החלטה בעניין ביצוע החזרה מתואמת, מתבצעת ההחזרה בתיאום מול הצד המצרי תוך קבלת הבטחה כי לא יאונה כל רע למסתננים עם העברתם למצרים".

[1] העדויות המלאות וכן פרטי החיילים שמורים בידי "הפורום לזכויות פליטים"

[2] “Egyptians killed 4 Sudanese on border,” Jerusalem Post; “Egyptians kill 4 Sudanese refugees at Israeli border,” Associated Press. August 2, 2007.העדות שודרה גם בחדשות ערוץ 10 באותו ערב

[3] http://www.hrw.org/en/news/2009/01/08/egypt-stop-deporting-eritrean-asylum-seekers

דו"ח מחלקת המדינה האמריקאי: "ישראל אינה עושה די להיאבק בסחר בבני אדם"

2010-06-16T06:43:00.000-07:00

דו"ח מחלקת המדינה האמריקאי שפורסם אתמול, 15.6.2010, דירג את ישראל גם השנה בקטגוריה השנייה וקבע מפורשות כי מדינת ישראל אינה עושה דייה למאבק בסחר בבני אדם בתחומה.

ארגוני זכויות האדם "קו לעובד" ו"מוקד לסיוע לעובדים זרים" מתריעים מזה שנים על הכשלים החמורים המתועדים בדו"ח מחלקת המדינה, וקוראים לממשלת ישראל לאמץ את המלצות הדו"ח.

הדו"ח מדגיש כי קיים חוסר בולט באכיפה פלילית נגד עבריינים בתחום של סחר בבני אדם, בפרט בעבירות של עבדות ועבודות בכפייה. בנוסף, מכירה מחלקת המדינה האמריקאית בהשלכות ההרסניות על המאבק בסחר בבני אדם שנוצרו כתוצאה מהעברת סמכויות האכיפה ותקני הפקחים ליחידת עוז, שעיקר תפקידה הוא איתור ומעצר שוהים שלא כדין.

התקנים שהיו בעבר בידי משטרת ההגירה, הועברו ליחידת "עוז" שפועלת עתה במסגרת רשות ההגירה האוכלוסין ומעברי הגבול. יחידת "עוז", מציין הדו"ח, אינה מעבירה מידע אודות חשד לביצוע עבירות כלפי מהגרי עבודה ומרבית החקירות בתחום נפתחות בעקבות תלונות של ארגוני זכויות האדם.

מחלקת המדינה הדגישה שוב את דמי התיווך אותם גובים חברות כוח האדם בישראל, שנעים בין 1,000$ ל 21,000$ וציינה כי דמי התיווך משעבדים את מהגרי העבודה לתשלומי חובות כבדים כמו גם מהווים קרקע פורייה לניצולם למטרות סחר.

מחלקת המדינה האמריקאית ציינה לשלילה את כוונתה של הממשלה, כביטויה בהחלטתה מחודש ינואר 2010, להחריף את כבילתם של מהגרי העבודה בתחום הסיעוד למעסיקיהם באמצעות כבילה גיאוגרפית וכבילה למעסיק ספציפי, הסדר, שגם הוא, יוצר קרקע נוחה לתופעות של סחר בבני אדם. עוד מציין הדו"ח כי מדינת ישראל נכשלה בזיהוי קורבנות סחר לעבדות ולעבודות כפיה, ויחידת "עוז" כשלה בזיהוי קורבנות "סחר פנים" בנשים ישראליות ולא נאבקה כנגד קיום התופעה.

4,000 מבקשות מקלט הגיעו לישראל מאפריקה בנשים האחרונות, דרך גבול מצרים, באמצעות מבריחים. מאות נשים מתוכם זוהו כקורבנות של עבדות למטרות מין וארגוני זכויות האדם מעריכים כי רבות מהן נאנסו בעת שהותן במדבר. נשים אלו, שעשויות לענות על ההגדרה של קורבנות סחר להחזקה בתנאי עבדות לצורכי מתן לשירותי מין, הוחזקו במדבר ימים רבים, שבועות ואף חודשים ארוכים כשהן נאנסות מדי יום, מספר פעמים ועל ידי אנשים שונים. רשות ההגירה מאשרת את כליאתן הממושכת של נשים אלו, למרות האיסור לגרשן, ומשרד הבריאות נמנע ממימון ההפלות הנדרשות לעיתים כתוצאה ממעשי האונס.

"מוקד סיוע לעובדים זרים" ו"קו לעובד":"ממצאי הדו"ח תומכים בטענתם העקבית של הארגונים כי משרד הפנים בכלל ויחידת עוז בפרט, אינם מייחסים למאבק בסחר בבני אדם את החשיבות הראויה לו. על רשויות המדינה להכיר בחשיבות המאבק בסחר בבני אדם ולהקדיש את המשאבים הנדרשים להתמודדות רוחבית עם התופעה. על משטרת ישראל להכיר בקיומו של סחר פנים בנשים ישראליות למטרות זנות ולהגביר את מאמצי האכיפה ביחס לעבירות של החזקה בתנאי עבדות ועבודת כפיה."

אוסקר אוליבייה, פליט מקונגו, בעקבות הסיור בדרום תל אביב עם חבר הכנסת כצל'ה

2010-06-11T01:31:00.000-07:00

בתמונה: מימין - אוסקר אוליביה ובמרכז - ח"כ יעקב כץ (כצל'ה)

ארגוני זכויות האדם הזמינו אותי להצטרף לסיור בשכונה שלי עם יושב ראש וועדת עובדים זרים בכנסת ישראל, חבר הכנסת כצל'ה. קיוויתי לקבל הזדמנות להסביר לו איך אני רואה את המצב, כי אני מכיר טוב את המצב בשכונה שלי.

הספקתי לספר לכצל'ה שאני פליט מקונגו, שנולדה לי בישראל ילדה בת 6 ושלמרות שמדינת ישראל מכירה במלחמה בקונגו ומרשה לקונגולזים להישאר כאן מאז 2001, מספר הקונגולזים בישראל לא מגיע אפילו ל – 300. היה לי חשוב שכצל'ה יידע את זה כדי שיפסיק להגיד שפליטים מגיעים לישראל כי ישראל היא גן עדן בשבילם. פליטים מגיעים לישראל כי הם נמלטים על חייהם והם הצליחו בדרך נס, להגיע עד לישראל. גם אם כצל'ה ישים אותם במחנות עבודת פרך כמו שהיה כתוב בעיתון, אלו שיש להם יכולת, ימשיכו להימלט על חייהם ולהגיע לכאן.

ביקרנו במקומות כמו הספרייה בגינת לוינסקי, שמשאילה ספרים בארבע עשרה שפות למהגרי עבודה ופליטים, פרויקט מאוד חיובי. היינו גם בגן ילדים. היה קצת עצוב שם אבל הגננת, מהגרת מגאנה, הצליחה להראות למשתתפים בסיור את חדוות העבודה ושמחת החיים שלה, למרות התנאים הקשים. מאחר ולא היה בשבילי מקום באוטובוס של הוועדה, לא יכולתי להצטרף אליהם לסיור בבית ספר הירדן, שבשכונת התקווה. כשחזרו משם, כצל'ה אמר שהוא מזועזע ממספר הילדים "הגויים" בבית הספר ומבין את היהודים שמוציאים את הילדים שלהם מבית הספר כי "הם רוצים בית ספר יהודי". אחד מנציגי השכונות שהתלווה לסיור, כעס על אחת המורות שסיפרה שהיא מלמדת תרבות יהודית וחגי ישראל, כמו בכל בית ספר בישראל, הוא כעס על כך שהיא מלמדת ילדים שאינם יהודים.

ערכנו גם סיור במדרחוב נווה שאנן. תושבי המקום מאוד מאוד כעסו על כצל'ה. הם שאלו אותו בכעס מדוע המדינה נותנת לאנשים האלו להישאר בישראל במקום להעביר אותם למדינה מוסלמית. והרי רובינו בכלל נוצרים. הם טענו שכולנו שקרנים ורק רוצים להישאר בישראל. כשניסיתי לדבר עם אחת הנשים שצעקו, היא סירבה לדבר איתי ואמרה שאין לה מה לומר לי. איך היא יודעת שאני שקרן אם מעולם לא דיברנו ? גם רופא, כשרואה אדם מבלי לבדוק אותו, אינו יכול לדעת אם האדם חולה. כיצד היא יכולה לדעת שאני שקרן אם מעולם לא שמעה את דבריי ?

מפקד יחידת עו"ז, יהודה בן עזרא, הוביל את הסיור בין בתי הזונות ואמר לכצל'ה כמה שהיה פעם יפה בתחנה המרכזית ופתאום באו הזרים ופתחו בתי זונות ובתי סמים. גם על המחלות הוא דיבר. אני חושב שבן עזרא הוא לא תל אביבי. אם הוא היה תל אביבי, הוא היה יודע שבתי הזונות הגיעו לתל אביב הרבה לפני הפליטים. כולם יודעים את זה. אני גם לא מבין את הדיבורים האלו על מחלות, כאילו שישראלים לא חולים אף פעם.

כצל'ה נתן הרבה חופש ביטוי לכל אותם אנשים שביטאו את מה שרצה לומר ואז אמר שהם זועקים מדם ליבם.

אחת מתושבות השכונה סיפרה שביתה מפחדת לקחת את בנותיה הקטנות לגינת שפירא כי יש שם הרבה ילדים שחורים והן מפחדות מהם. זה טוב שילדים קטנים לא ידברו עם אנשים זרים שאינם מכירים. אני לוקח את הבת שלי לגינת שפירא לעיתים קרובות וגם אני מזהיר אותה לא לדבר עם זרים, לא חשוב באיזה צבע הם.

למה שילדה קטנה תחשוב שאנשים שחורים הם מסוכנים ? מה אמא שלה סיפרה לה כדי שתפחד מאנשים רק בגלל שהם שחורים ? הפחד הזה הוא הרי לא מסכנה אמיתית אלא פחד מכל מה ששונה, שלא בדיוק כמותם. לא היה ממש ברור אם תושבי השכונות הם נגד זרים, או נגד פליטים, או נגד אפריקאים, או נגד מוסלמים או נגד אנטישמיות. לעומת זאת, היה מאוד ברור שהם נגד כל מי ששונה מהם.

עצוב לי בשביל האנשים האלו. אני יודע כמה קשים החיים שלהם כי הם חיים לידי. שכנים שלי. אבל בנוסף לחיים הקשים ממילא, נוסף להם קושי נוסף , קושי שהם מוסיפים לעצמם, הקושי של חיים בפחד: חיים בפחד מפני מי שהצבע שלו שונה, או שהזוית של העיניים שלו שונה. הפחד הזה, עושה את החיים שלהם עוד הרבה יותר קשים ממה שהם חייבים להיות.

את כצל'ה אי אפשר לבלבל בעובדות

2010-06-07T13:28:00.000-07:00

לאחר הבחירות האחרונות, פניתי בשם 11 ארגוני זכויות אדם ליו"ר הכנסת בניסיון להסדיר באופן רשמי את טיפולה של "הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים" גם בנושא הפליטים. משהגיעה תשובתו השלילית של יו"ר הכנסת, פניתי ליו"ר הוועדה החדש, ח"כ יעקב כץ, העונה לשם החביב והבלתי מזיק "כצל'ה".

סיפרתי לכצל'ה כיצד הוועדה שהתמנה לראשה עסקה במשך כל השנים לא רק בנושא מהגרי העבודה אלא גם בנושא הפליטים והבעתי תקוותי שגם בראשותו תמצא הוועדה לנכון לדון גם בנושא חשוב זה. כצל'ה ענה שאמנם נושא העובדים הזרים חדש לו, אך ככל שהוא מתעמק בחומר הוא מבין עד כמה סבוכות הבעיות וכפי שנראה לו עתה, הוועדה תהיה עמוסה בדיונים אודות עובדים זרים ולא יימצא זמן לדון בנושא הפליטים.

באופן מפתיע, למרות הבעיות הסבוכות שעל שולחן הוועדה, מצא היושב ראש לנכון להקדיש שלוש ישיבות וכן שלושה סיורי שטח לנושא הפליטים. רק בעוד אנו ביקשנו לדון בהתעמרות הרשויות בפליטים המצויים בישראל ובדרכים לקידום זכויותיהם, כצל'ה הרחיק עד מצרים והצליח למצוא פנאי לסיור ודיון בנושא הפליטים שחלילה עלולים עוד להגיע אלינו משם.

לקראת דיון שביקש לערוך בנושא "מיליון מסתננים במצרים", הזמין כצל'ה דו"ח במחלקת המחקר והמידע של הכנסת. משהגיע הדו"ח לידיו וכצל'ה גילה שאינו תומך בהנחה הדמיונית שממתינים מיליון "מסתננים" במצרים, נמנע מלספר על הדו"ח לחברי הוועדה. על פי הדו"ח , נכון לספטמבר 2009 יש במצרים רק 41,423 פליטים ומבקשי מקלט. מסקנת הדו"ח חד-משמעית: "מבחינת הפוטנציאל של הסתננות לישראל לצורכי חיפוש עבודה וצרכים נוספים. ניתן להניח כי לא מדובר במיליון מהגרי עבודה ומבקשי מקלט אלא בתנועה קבועה של מאות מסתננים מדי חודש ואלפים בשנה".

אתמול ערך כצל'ה סיור של יום שלם בדרום תל אביב, "עיר המסתננים", כשהוא מלווה בפקחי יחידת עו"ז האמיצים ונציגי השכונות הדרומיות של העיר. בנאום הפתיחה דיבר כצל'ה על 1000 "מסתננים" המגיעים לתל אביב מידי חודש. כעבור מחצית השעה כבר הגיעו 1200 מידי חודש. בצהרי היום עמד קצב "המסתננים" על 1500 בחודש.

יחיאל מחדון, מאגף הרווחה של עיריית תל אביב התבקש לספר ליושב ראש הוועדה כמה "מסתננים" חיים כיום בעיר. מחדון ציין שחיים בתל אביב כ – 30,000 מהגרי עבודה ומתוכם 5,000 הנם פליטים, או "מסתננים" כהגדרת יושב ראש הוועדה. כצל'ה שמע ואף הבין את הדברים שכן הביע אי נוחות מופגנת מהמספרים העלובים והטיח במחדון: "רק בשישה חודשים האחרונים נכנסו קרוב ל – 6000 ! איך 5000 ? ..." והוסיף "אולי מחר הם יבחרו את ראש הממשלה"...

במאמר מוסגר נציין שבדיון שנערך בוועדה בראשותו של כצל'ה ב – 26.01.2009 אמר לפרוטוקול נציג צה"ל, תא"ל ערן אופיר – ראש מנהלת קו התפר, שבכל שנת 2009 נכנסו לישראל 4,874 "מסתננים". זוהי ירידה חדה ממספר הנכנסים במהלך שנת 2008 שעמד על 7,707. אם נקבל את הטענה שמתחילת 2010 נכנסים לישראל כ – 1000 פליטים בחודש, הרי שמספר זה, בשקלול המידע שמסרו צה"ל ומשרד הפנים מביא אותנו למסקנה שכיום נמצאים בישראל, בכל מדינת ישראל, קרוב ל – 25,000 פליטים מאפריקה שחצו את הגבול ממצרים.

אבל את כצל'ה , גם צה"ל לא יכול לבלבל בעובדות. עם שובו מהסיור, מיהר חבר הכנסת החרוץ להזהיר את כלל שרי הממשלה וחברי הכנסת: "נתניהו נכנס לתפקידו כש12000 מסתננים נמצאים בת"א. כעת יש 30 אלף ועד סוף כהונתו יהיו מאה אלף. לטעמי, חשוב שתכירו נתונים אלו".

8000 איש הגיעו לעצרת למען ילדי מהגרי העבודה

2010-05-27T01:54:00.000-07:00

על פי הדיווחים באמצעיי התקשורת השונים,

בין 6000 ל - 8000 איש התייצבו בעצרת, ברחבת מוזיאון תל אביב, לתמוך במתן מעמד חוקי לילדים הישראלים של מהגרי העבודה.

במהלך העצרת הוקרן סרטון ובו ברכותיהם של 4 שרים ו - 12 ח"כים ל - 1200 הילדים הישראלים של מהגרי העבודה.

ושוב מטלטלים את ילדי מהגרי העבודה בין תקווה ליאוש

2010-05-21T04:42:00.000-07:00

שיחת הטלפון הראשונה הגיעה הבוקר בשש. מהגר עבודה ממולדובה שקרא את כותרת "ידיעות אחרונות: המלצה - רוב ילדי העובדים הזרים לא יגורשו", כך זעקה הכותרת והיכתה בביטנו: "האם הילד שלי הוא 'רוב' או שמא איננו 'רוב' ?" חשב בחרדה ומהר להתקשר לברר. אחריו הגיעו שיחות הטלפון של אלו ששמעו באוטובוס, בדרך לעבודה , ברשת ב', את הדיווח על פיו מהוועדה הבינמשרדית נמסר שמתגבשת המלצה לקריטריונים למעמד לילדי מהגרי העבודה. גם אזרחי ישראל, דוברי עברית על בורייה, שילדיהם לא יגורשו ללא כל קשר לטיב ההמלצה, היו מתקשים להתרכז ולהבין את הקריטריונים שהוזכרו ברדיו: ילדי מהגרי עבודה השוהים בישראל למעלה מחמש שנים, לומדים במערכת החינוך הישראלית ודוברי עברית.

ניכר כי מקבלי ההחלטות כלל אינם חושבים על אותם אלפי מהגרי עבודה שחייהם תלויים על בלימה, מתנדנדים בין תקווה ליאוש. הורים אלו, שטובת ילדיהם לנגד עיניהם והם אינם רוצים לנתקם מישראל מולדתם, יושבים על ספסל האוטובוס, בדרכם למקום עבודתם הרעוע, השברירי ונטול האשרה. בין פרסומת תעמולה אחת לשנייה של רשות ההגירה, פרסומת הקוראת לציבור שלא להעסיק אותם, הם שומעים על המלצת הוועדה שלא לגרש חלק מהילדים. שוב צפות החרדות אותן הצליחו להדחיק מאז הקיץ שעבר: האם אותנו יגרשו ? האם אותנו יעצרו ? האם נזכה להישאר כאן ?

יש לברך את הוועדה הבינמשרדית אם אכן תגבש המלצות ברוח זו, המלצות שתמנענה את גירושם והגלייתם של ילדים ישראלים ממולדתם. כולנו תקווה ששר הפנים ימצא לנכון לקבל המלצות אלו. עם זאת, יש לזכור שמדובר בהדלפה בלבד. השר טרם אמר את דברו ואף הוועדה טרם פרסמה את המלצותיה הסופיות.

לקראת גיבוש ההמלצות הסופיות יש לזכור שלאחר קבלת החלטת הממשלה הקודמת, חלפו שנתיים בטרם התבררו הבקשות. במהלך תקופה זו גדלו ילדים נוספים לתוך השפה העברית ותרבותה . לפיכך, מן הראוי להוריד את סף הגיל בעת קבלת ההחלטה על מנת לאפשר ליותר ילדים ישראלים להשתחרר בסופו של דבר מחרדת הגירוש.

עכשיו חשוב יותר מתמיד: על מנת לשכנע את מקבלי ההחלטות לקבל את ההחלטות הנכונות, כולנו נתייצב ביום שלישי הקרוב, 25 במאי, בשבע וחצי בערב, ברחבת מוזיאון תל אביב ונקרא לממשלה לקבל את ההחלטה הנכונה: מעמד חוקי לילדים הישראלים של מהגרי העבודה.
פרטים נוספים בדף האירוע של ארגון "ילדי ישראל":

http://www.facebook.com/event.php?eid=105985992779195

מכתב ששלחה תלמידת י"ב לאחראים על ההחלטה לגירוש ילדי מהגרי העבודה

2010-05-19T05:47:00.000-07:00

לכבוד בנימין נתניהו- ראש הממשלה

יובל שטייניץ- שר האוצר

אלי ישי- שר הפנים

יעקב נאמן- שר המשפטים

מנכ"ל משרד האוצר- חיים שני

מנכ"ל משרד הפנים- גבי מימון

שמי רעות ורנסקי, אני בת שבע-עשרה וחצי ולומדת בכיתה י"ב בחיפה. אני פונה אליכם בנושא שמעסיק ומטריד אותי באופן יום יומי, והוא גירוש 1,200 ילדי מהגרי עבודה מישראל. עד לפני כמה חודשים לא ידעתי כלל על מצבם הקשה של מהגרי עבודה וילדיהם בארץ. היה כל כך קל לחיות ב"בועה" הזאת, של בית ספר שמקבל אותי, של בית חם שתמיד אפשר לחזור אליו, של מדינה שאני שייכת אליה.

רק עכשיו בהסתכלות אחורה אני מבינה, שבזמן שחייתי את השקט והביטחון הללו, 1,200 ילדים אחרים כמוני חיו, ועדיין חיים יום-יום, בחוסר ידיעה מתמדת של איפה יהיו מחר. הכול התחיל במגמת הקולנוע בבית הספר שלי. כל שנה תלמידים בכיתה י"ב במגמה מצלמים סרט גמר, על נושא שהם בוחרים. את נושא ילדי המהגרים העלתה בכלל תלמידה אחרת מקבוצתי, ורק כאשר המצלמה עלתה על הכתף, והסאונד כוון, והעיניים נדדו סביב המראות הלא מוכרים הללו של גן לוינסקי, התחלתי להבין על מה מדובר. את הסרט אני וקבוצתי החלטנו לעשות על נערה בשם אוולין.

אוולין בת חמש-עשרה וחצי ועלתה לארץ מקולומביה לפני שבע שנים. אחותה גורשה כבר מהארץ כשמלאו לה שמונה-עשרה שנה, וכיום אוולין חיה עם אימה ואחיה התינוק בדירה קטנטנה בתל-אביב. היינו בביתה, בבית הספר עם חבריה, ליווינו אותה להפגנות, ולא הצלחנו שלא להיקשר לאישיות המדהימה שלה. לאט לאט הרגשנו כמה היא שייכת אלינו, כמה היינו רוצים שהיא תישאר פה איתנו, וכמה היינו רוצים להאמין שהאיום שמעיק עליה הוא רק אשליה שמשתקפת מעדשת המצלמה, ושהמציאות בעצם אחרת... אך לאט לאט כל המצב כבר הפך לאמיתי יותר, עדשת המצלמה התחלפה בעיניים שלנו, הסרט התחלף במציאות, והשחקנית הראשית בסרט הפכה לבן אדם משמעותי שנכנס לנו ללב.

אני מבקשת מכם, בכל לשון של בקשה, לעצור לרגע. אם נקלף, אפילו רק לכמה שניות, את הפוליטיקה, את החוקים הכתובים בנייר, נגלה זיק אנושיות. על המדינה לנסח מדיניות הוגנת ואנושית כלפי מהגרי העבודה, ולא להעניש ילדים חפים מפשע על חוסר מדיניות שכזו. כל רצונם של הילדים הוא לחוות ילדות מלאה ללא פחד בארץ מולדתם. אני בטוחה שמכתב זה הוא רק עוד אחד ממכתבים רבים שאתם קוראים המתנגדים לגירוש, אך אני מבקשת שלא תתעלמו ממנו. בתור נערה שקרובה מאד לגיל של הילדים הללו אני יודעת כמה חשוב לילד להרגיש שייך, ובטוח באמת. אל תמנעו זאת מהם. אני קוראת לכם בפניה נרגשת לפתוח היום את ליבכם, ולקרוא לשאר חברי הוועדה להעניק ל -1200 הילדים מעמד קבע בישראל.

בברכה, רעות ורנסקי, חיפה.

קנו כחול לבן תוצרת סין

2010-05-16T00:44:00.000-07:00

הודעה לעיתונות מטעם קואליצית נשים למען תעסוקה הוגנת *

"קנו כחול לבן תוצרת סין"

"קנו כחול לבן" דוחקים בנו תשדירי שירות של משרד התמ"ת והתאחדות התעשיינים, כי זה נותן תעסוקה לכולנו. "אל תעסיקו עובדים בלתי חוקיים" מפצירה הממשלה, הם גוזלים את פרנסתנו. מהמשדרים אפשר להסיק, שהאבטלה בישראל נובעת לא מהמדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל בעשרים השנים האחרונות, אלא בגלל הציבור, המעדיף לקנות תוצרת חוץ, ולהעסיק מהגרי עבודה "בלתי חוקיים".

הבעיה היא לא הציבור אלא הממשלה. החל משנות התשעים, כאשר תעשיית ההיי-טק פרחה, הממשלה חיסלה את התעשייה המסורתית, שייצרה מקומות עבודה אמיתיים לעובדות חסרות הכשרה אקדמאית. מפעלי הביגוד והטכסטיל למשל, עברו לארצות שעלות כח העבודה בהם מגיעה לעשירית העלות בישראל. אפילו מדים לכוחות הבטחון ודגלי ישראל מיוצרים בסין. בשעה שהתעשיינים גזרו קופונים, נותרו מאחור עשרות אלפי מובטלות, ערביות ויהודיות, ותיקות ומהגרות, וכל זה בעידוד ממשלתי. הממשלה נשארה אדישה לגורלן של הנשים בפריפריה, והתעלמה מזכותן להתפרנס בכבוד.

גם בנושא תוצרת חקלאית מקומית התמונה עגומה. אמנם את האדמה אי אפשר ליצא לחו"ל, אבל את העובדים התאילנדים אפשר לייבא, ואלה מועסקים בתנאי עבדות, תמורת 13 ₪ לשעה. לא פלא שהחקלאים מעדיפים להעסיק באשרה עובדים זולים על פני נשים ערביות המשוועות לעבודה. וכדי להוסיף חטא על פשע, הממשלה החליטה רק לאחרונה להוסיף ל-29 אלף התאילנדים הקיימים בארץ עוד 3,700 עובדים חדשים. חברות כח האדם גובות סכומי עתק לגולגולת, החקלאים מקבלים סבסוד עקיף, בשעה ש83% מהנשים הערביות סובלות מאבטלה ועוני.

ואם תגידו, לפחות יש לנו שירותי סעוד כחול לבן, הרי כאן התמונה יותר קשה. בעבר, משרד הבריאות לקח את אחריות על הטיפול בקשישים במסגרת שירותי בריאות. אך לא עוד, בתי אבות נסגרו, אלפי מקומות עבודה ירדו לטמיון, והכל הופרט. כמעט 100% משירותי הסיעוד מתבצעים ע"י מהגרות עבודה, שנאלצות להפרד ממשפחותיהן כדי לפרנסן, ולטפל פה בקשיש זר. המדינה מאלצת את הקשישים להפוך למעבידים, וכאשר אין באפשרותם לשלם את השכר החוקי הם הופכים לעבריינים בעל כורחם. ומהגרות העבודה? אם במקרה התחתנו, או נכנסו להריון, נגזר דינן לעבור מאסר וגירוש כאילו היו פושעות.

ולכן, אנו שואלות את הממשלה: אחרי 20 שנות כלכלת שוק בלתי אחראית, איפה מתחבאים אותם מוצרים כחול לבן, שאנו מתבקשים לקנותם? אותנו היא לא מרמה במסע הפרסום ההזוי הזה. אולי את עצמה, או את גוש המדינות המתועשות, שהחליט לקבלה לשורותיו. את מסע הפרסום הזה כדאי שתפנה לעצמה, ול-18 המשפחות השולטות בכלכלה הישראלית, הרוכשות ומוכרות מפעלים בשביל רווח מהיר, ומפטרות עובדות כדי להעלות את ערך המניות שלהם.

קואליצית נשים למען תעסוקה הוגנת דורשת מהממשלה:

· די למדיניות הכלכלית הניאו ליברלית! הפסיקו את ההפרטה! אמצו מדיניות כלכלית המייצרת מקומות עבודה!

· הפסיקו את היבוא החוקי של מהגרי העבודה, ובמקביל את הגירוש האכזרי של אלו ביניהם שאיבדו את מעמדם החוקי עקב מדיניות הכבילה, ודאגו לכך שיועסקו בתנאים הוגנים.

· העניקו יחס אנושי למהגרות העבודה הנמצאות כאן, שכר חוקי, ואפשרו להן לקיים חיי משפחה ככל בני האדם!

· הפסיקו את ההפרטה של הסיעוד, וספקו לקשישים תשובות הולמות במסגרת ביטוח הבריאות.

*קואליצית נשים למען תעסוקה הוגנת נוסדה בעקבות יום האשה הבינ"ל האחרון במרץ, כדי להעלות לתודעה הציבורית את מאבקן של נשים למען תעסוקה הוגנת ונגד האבטלה. הקואליציה כוללת את הארגונים הבאים: פורום הנשים של ארגון העובדים מען; ארגון "אחותי – למען נשים בישראל"; מוקד סיוע לעובדים זרים; פרלמנט נשים, תנועת ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים ואנואר-מנהיגות נשים יהודיות ערביות; סינדיאנת הגליל; תמורה – המרכז המשפטי למניעת אפליה; קול האשה.

לפרטים נוספים: מיכל שורץ, 050-4330067

עצרת נגד גירוש ילדי מהגרי העבודה - 25.05.10 ב - 19:30

2010-05-10T12:25:00.000-07:00

עמותת ילדים ישראלים - Israeli children מזמינה אתכם:

"אין לנו ארץ אחרת"

העצרת המרכזית למניעת הגירוש ולמען הענקת מעמד קבע ל- 1200 ילדי מהגרי העבודה שנולדו, גדלו והתחנכו בישראל.

ביום שלישי ה- 25.5 בשעה 19:30 ברחבת מוזיאון ת"א יתקיים אירוע חשוב ומכונן לזהותה החברתית הומניסטית של מדינת ישראל. אנחנו מתייצבים כבני אדם ודורשים מהממשלה שלנו לא לעשות לאחרים את מה ששנוא עלינו ושעשו לנו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. גירושם של ילדים שנולדו במדינת ישראל ושהמדינה בעצמה נתנה להם במשך שנים רבות להישאר ולהפוך לחלק ממנה – הוא אכזרי ואנטי אנושי ועל כולנו לזעוק ולמחות על כך. זהו רגע ההכרעה! עד סוף חודש מאי עומדת הממשלה להחליט מה יעלה בגורל הילדים והאם הם יגורשו בתום שנת הלימודים.

בין האומנים המשתתפים: מירי מסיקה, שלמה גרוניך, קרן פלס, דודו טסה, מאיה רוטמן, סגיב כהן, קוואמי ועוד.

בהנחיית אורלי וילנאי וגיא מרוז

במעמד שרים וחברי כנסת

העצרת בשיתוף התאחדות הסטודנטים בישראל ויוניסף ישראל

עד מתי יוחזקו קטינים לא מלווים בכלא ?

2010-05-09T13:42:00.000-07:00

ביום שלישי, 04.05.2010, נערך בכנסת דיון נוסף בוועדה לזכויות הילד בנושא מעצרם המתמשך של קטינים לא מלווים בכלא גבעון. מדובר בנערים בני 13 עד 18 שחלקם אף אינם יודעים את גילם המדוייק שכן הוריהם נהרגו בטרם הספיקו לברר זאת. מרבית הנערים איבדו את הוריהם במלחמות באפריקה, חצו מדבריות, הלכו ברגל אלפי קילומטרים עד שהגיעו לישראל בתקווה למצוא בה מקלט. בדיון שהתקיים באותה וועדה חמישה חודשים קודם לכן, ביום 25.11.2009, קרא יו"ר הוועדה, ח"כ דני דנון, לשחרר באופן מיידי את הקטינים הכלואים. כ - 25 מהם אכן שוחררו במהלך החודשים שחלפו לפנימיות ולמשמורנים, אך השאר וכן קטינים שחצו בחמשת החודשים האחרונים את הגבול, נותרו כלואים. בראשית חודש מרץ 2010 ניתן צו על תנאי בעתירה שהגישה הלשכה לסיוע משפטי במשרד המשפטים נגד החזקתם של קטינים בכלא גבעון, ורשויות המדינה נדרשו לנמק לבית המשפט בתוך 45 ימים מדוע הילדים לא יוחזקו במתקן שאינו בית סוהר.

מיד לאחר הדיון, הכריזה כותרת עיתון "הארץ" משום מה "בעקבות הפרסום ב"הארץ" על תנאי הכליאה של ילדי פליטים, השר לביטחון פנים הורה לסגור אגף שבו הוחזקו". אכן נמסר בישיבת הוועדה שהוחלט על סגירת אגף הקטינים בכלא גבעון אך משנעשה ניסיון לברר מתי בדיוק ייסגר האגף, הבהירה נציגת השב"ס שרק לאחר שיועבר תקציב לפתיחת כלא אחר שיחליף אותו: כלא מיכ"ל בחדרה. משמעות הדבר: אין עדיין כל תאריך לסגירתו של אגף הקטינים בכלא גבעון וגם לאחר שייסגר, הילדים פשוט יועברו לכלא אחר, שהתנאים בו סבירים יותר. המדינה גם אינה ממהרת להשיב לדרישת בג"צ וביקשה הארכה לאחר שנמנעה מלנמק תוך 45 יום את החלטתה לכלוא ילדים בגבעון.

אך לא רק בכלא גבעון כלואים ילדים. בכלא סהרונים שעל גבול מצרים כלואים גם כן ילדים לא מלווים בתנאים הרבה יותר קשים, באוהלי בד, ואף מבלי שיופרדו מהעצורים הבוגרים במקום, כפי שמחייב החוק. נציגי הלשכה לסיוע משפטי שסיירו במקום, סיפרו לוועדה שראו גם עצורים שהנם משוכנעים שהם קטינים, אך כלל לא היו רשומים כקטינים. בעוד ח"כ דנון מתרעם כל כך ש - 47 קטינים כלואים בכלא גבעון, אף אחד לא יודע כמה קטינים כלואים בניגוד לחוק בכלא סהרונים.

פעם, אפשר היה לבדוק זאת. מתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" היו מבקרים באופן קבוע בכלא סהרונים, נכנסים לאגפים השונים, משוחחים עם כל העצורים ומאתרים ילדים ועצורים הסובלים מבעיות מיוחדות. מאז הגישו ארגוני זכויות האדם עתירה נגד תנאי מעצר ילדים בסהרונים, בחודש ינואר 2008, נמנעת כניסת המתנדבים לתוך אגפי כלא סהרונים. הם ממשיכים להגיע לכלא פעמיים בשבוע עם רשימות של עשרות עצורים אותם ברצונם לראות, אך רק לעיתים נדירות מצליחים הם לפגוש יותר משישה - שבעה עצורים, וזאת משום שהסוהרים אינם מספיקים להוציא מהאגפים עצורים נוספים בכל ביקור. כיוון שלמתנדבי המוקד אין עוד גישה לכלל העצורים בסהרונים, אין באפשרותם לדעת כמה קטינים מצויים במקום: קטינים הכלואים עם עצורים בוגרים שעלולים לפגוע בהם, קטינים שנמנעת מהם הגישה לחינוך למרות שהם זכאים לו על פי חוק וקטינים שדבר כליאתם כלל אינו מדווח לאנשי הלשכה לסיוע משפטי.

שירות בתי הסוהר עושה כמיטב יכולתו לטפל בילדים בכלא גבעון, ואולם אין בכך לשנות את העובדה שמקומם של הילדים אינו בכלא, ולא בטיפול שב"ס: לא בכלא סהרונים, לא בכלא גבעון ואפילו לא בכלא מיכ"ל משופר התנאים.

* יש לדרוש מרשות ההגירה לשחרר באופן מיידי את הילדים לפנימיות או למשמורנים
* יש לקדם את הצעת חוק איסור מאסר ילדים שיזמו חברי הכנסת ניצן הורוביץ ודני דנון
* עד שתתקבל הצעת החוק, יש לקבוע בנהלים שקטינים לא יכלאו עוד

חלפה עוד שנה - מה השתנה ?

2010-04-04T12:45:00.000-07:00

ב – 23 בדצמבר 2008, לפנות בוקר, התקשר אליי לואיס* לדווח כי מרי אשתו נעצרה פעם נוספת. גם הפעם זה קרה בתחנת האוטובוס בדרך לעבודה, במקום בו היא פוגשת את שוטרי מנהלת ההגירה מדי בוקר. לא בכל פעם מרי או לואיס, זוג מהגרי עבודה מאפריקה, מתקשרים לדווח על מעצרם. אך הפעם מרי נבהלה. היא חששה לבלות את יום המחרת, יום חג המולד, באחד מבתי הכלא הרחק מבתה אוסנת. למזלה, מסמכיה הוחזרו לה והיא שוחררה לפני כניסת החג. "איזה מזל שאוסנת לא יודעת!" אמרה כשהתקשרתי, מזכירה לי עשרות אירועים קודמים במהלכם נעצרו היא או לואיס ואוסנת, מיומנת במפגשים עם שוטרי מנהלת ההגירה, רצה למקום כשהיא פורצת בבכי בניסיון להביא לשחרורם המהיר של הוריה.

אוסנת, בת 15, נולדה בישראל. עד לאחרונה הייתה תלמידה מצטיינת בבית ספר תיכון תל אביבי. בשנת 2001, כשהייתה בת 8, נעצר אביה בפעם הראשונה ונשלח לכלא "מעשיהו" לקראת גירושו מהארץ. כותבת שורות אלו פגשה במהלך השנים עשרות ואולי אף מאות ילדים ששוטרי מנהלת ההגירה קרעו אותם מזרועות אבותיהם אשר נשלחו למעצר בדרך למדינת מוצאם: גאנה, ניגריה, קולומביה, אקוודור או הפיליפינים. הניסיון העצוב מלמד כי עם השנים המרחק מהאב עושה את שלו ולבסוף כל מה שנותר לילד הוא זיכרון רחוק.

אוסנת לא ויתרה, סירבה לקבל את רוע הגזירה ובכתה ללא הפסק. פסיכולוגית מטעם בית הספר כתבה בעניינה חוות דעת שגרמה לדיינת בית הדין לביקורת משמורת לשחרר את לואיס מיידית, עד תום שנת הלימודים של אוסנת, אז תיסע (כך לפחות חשבה הדיינת) כל המשפחה חזרה לאפריקה.

מרי ולואיס שהיו מזועזעים מהמעצר הממושך רצו לחזור הביתה, אבל אוסנת, צברית חוצפנית, הטילה וטו על ההחלטה. היא ממש לא הבינה למה מישהו רוצה לשלוח אותה לאפריקה, למדינה אותה לא ראתה מימיה ומסיפורים ששמעה – גם לא חשה כל תשוקה לראות מקרוב. "יש שם אריות ונמרים" סיפרה בבעתה...

בסוף שנת 2003, נעצר לואיס פעם נוספת על ידי שוטרי מנהלת ההגירה. גם הפעם אוסנת הייתה נחושה שלא לאפשר את גירושו של אביה מישראל וכמובן שגם לא התכוונה לנסוע עמו. במסגרת הניסיונות למנוע את הגירוש ולנסות לגייס את דעת הקהל הישראלית לנושא, היא התייצבה באולפן חדשות הטלוויזיה והתעמתה עם שר הפנים דאז, אברהם פורז. סיפורה של הילדה נגע לליבם של ישראלים רבים, שכתבו לשר מכתבים בבקשה לשחרר את אביה ולאפשר למשפחה להישאר בישראל.

בסופו של דבר הצליחו מתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" לשחרר את לואיס דווקא בעקבות תקלה טכנית מצד הרשויות, שכן הוא לא הובא בפני בית הדין במועד הקבוע בחוק הכניסה לישראל.

בשנת 2004 שר הפנים אברהם פורז ביקש להעניק מעמד לילדי מהגרי עבודה בני גילה של אוסנת ומונה לעמוד בראש וועדת שרים שדנה בנושא. שנה מאוחר יותר, ביוני 2005 התקבלה החלטת ממשלה שאמורה הייתה להעניק לאוסנת ולילדים אחרים במצבה מעמד חוקי בישראל. ההחלטה קבעה מתן מעמד לילדי שוהים שלא כדין שהם בני עשר ומעלה, נולדו בארץ, הוריהם נכנסו לארץ לראשונה באופן חוקי, ישראל מרכז חייהם וגירושם יהיה בבחינת הגליה תרבותית. אוסנת אספה בחריצות את כל המסמכים הנדרשים, הגישה בקשה לוועדה והמתינה לתשובה.

השנים חלפו באווירה קשה של חוסר וודאות. רק בשנת 2007 התקבלה התשובה השלילית – מסתבר שעל מנת להיכנס לישראל כצליינית, מרי רכשה דרכון של מדינה אפריקאית שכנה וכך ארע שלמרות שאביה קיבל אשרת תייר כחוק, אוסנת אינה עונה על הקריטריון "הוריהם נכנסו לארץ לראשונה באופן חוקי". 58 ילדים נוספים נדחו מסיבה זו או משום שהוריהם איבדו את הדרכון הישן ולא יכלו להוכיח שנכנסו כחוק לישראל.

"האגודה לזכויות האזרח בישראל" ו"מוקד סיוע לעובדים זרים" הגישו עתירה נגד משרד הפנים בטענה שהחלטת הממשלה נבעה מרצון להסדיר מעמדם של ילדים ישראלים שלא עברו כל עברה על החוק ובכל זאת מצאו עצמם נטולי מעמד חוקי ומועמדים לגירוש עקב מעשי הוריהם. בעקבות העתירה התקבלה החלטה שאופן הכניסה לישראל של ההורים יהווה רק שיקול אחד במכלול השיקולים אם לקבל את בקשת המעמד של אותם ילדים. בהתאם להחלטה זו, המשיכה אוסנת להמתין לתוצאות הערעור לשר הפנים.

כמו אוסנת והוריה, חיים בישראל זה שנים כמה מאות מהגרי עבודה וילדיהם כשכל יום שעובר מעורר תחושות קשות של חוסר וודאות ועתידם לוטה בערפל. שנים ארוכות של המתנה מורטת עצבים, בצל מבצעי מעצרים, המנוהלים ביד רמה על ידי שוטרי מנהלת ההגירה, נותנות בהם את אותותיהן: אוסנת מתקשרת לכל אחד מהוריה שלוש פעמים ביום לוודא שלא נעצרו. אם חלילה אחד מהם אינו עונה מיידית לטלפונו הנייד, הרי שבשיחה הבאה היא נוזפת בו על כך שהדאיג אותה לשווא.

אחותה הגדולה של אוסנת, שנותרה באפריקה וגדלה בבית סבתה, מלאת כעסים על הוריה גם כשהם עונים לטלפון: "עשיתם ילדה חדשה ואותי שכחתם!" היא מאשימה אותם תכופות. מרי ולואיס עושים כמיטב יכולתם על מנת לפצות את ביתם הבכורה על היעדרותם הממושכת. כל השנים מימנו את לימודיה בבית ספר מובחר ולאחרונה היא אף התקבלה לאוניברסיטה, כשהוריה משלמים עבורה את שכר הלימוד היקר ושאר ההוצאות. עוד בשנת 2005, כשסברו מרי ולואיס שהם עומדים לקבל מעמד חוקי בהתאם להחלטת הממשלה, הבטיחו לה שבקרוב מאוד יבואו לבקרה. מאז נדחה מועד הביקור פעם אחר פעם והילדה אינה מאמינה עוד להבטחותיהם.

בספטמבר 2008, לקראת ראש השנה, דחה שר הפנים מאיר שטרית את בקשותיהם של אותם ילדים שהוריהם לא הצליחו להוכיח את כניסתם החוקית לישראל והורה להם לעזוב את הארץ תוך 60 יום.

חלק מהמשפחות עתרו נגד ההחלטה. ב - 5 בינואר 2009, דחה כבוד השופט משה סובל את בקשתה של המשפחה הראשונה שעתרה נגד גירושה מהארץ בסכמו: "אכן, לא ניתן לעצום עין ולאטום אוזן מול מצוקתו של העותר ומול תחינתו לאפשר לו להמשיך לנהל את חייו במדינה היחידה לה התוודע ושאת תרבותה, שפתה ואורחותיה הוא מכיר. אלא ששיקולים אלה מצויים במישור הרגש והחמלה, ואילו הכרעתו של בית המשפט חייבת לגדור עצמה בשיקולים של דין, גם אם תוצאת הדין כואבת ובלתי-פשרנית".

בחסותו של חוק השבות, הובאו לישראל ממדינות חבר העמים למעלה משלוש מאות אלף נוצרים ומוסלמים, שנקלטו בחברה הישראלית ותרמו תרומה לא מבוטלת לחברה ולכלכלה. מידי שנה מאשר משרד הפנים את כניסתם ושהייתם בישראל של כמאה אלף מהגרי עבודה על מנת שיועסקו בישראל על פי חוק. לא ברורה לפיכך התעקשותו של משרד הפנים להמשיך ולהתעמר באותן 58 משפחות מהגרי עבודה, שילדיהם ישראלים לכל דבר, אך דבר מה חסר במסמכיהם.

"מוקד סיוע לעובדים זרים" מסייע למשפחות לעתור כנגד ההחלטה לגרשם מהארץ ובימים הקרובים תובא גם עתירתה של אוסנת ומשפחתה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. נותר רק לקוות שכבוד השופט ישכיל לנסות ולתקן באומץ את העוול שנגרם לילדה ומשפחתה על ידי שורה ארוכה של פקידים אדישים, יורה על הסדרת מעמדם וישחרר את אוסנת מהחרדה הכרוכה בעזיבת המולדת אל עבר מדינה אותה לא ראתה מעולם.

*(שמות גיבורי המאמר שונו על מנת להגן על פרטיותם)

***************************************************

מאמר זה פורסם על ידי ב"ווי נט" לקראת חג החירות שעבר, בתקווה שכל המאמצים, בשילוב עם אווירת החג, יביאו לשחרורה של אוסנת מהפחד מפני הגירוש ממולדתה.

חלפה עוד שנה. מה השתנה ? אוסנת התבגרה. כבוד השופט לא מצא לנכון להתערב בהחלטת משרד הפנים והתיר לאוסנת לפנות למשרד הפנים פעם נוספת בבקשה למעמד מסיבות הומניטאריות מיוחדות. לקראת חג החירות הנוכחי, החליטו עוד כמה פקידים ערלי לב לאפשר לאוסנת לסיים את שנת הלימודים הנוכחית בטרם תגורש ממולדתה.

ילדה ישראלית מבקשת להישאר בארץ

2010-03-20T14:47:00.000-07:00

בתמונות:

מימין - אוולין בהפגנה, מחזיקה בתמונת אחותה שגורשה מהארץ.

משמאל - אוולין ואחותה לאורה בימים יפים יותר, טרם הגירוש.

בהפגנה שנערכה הערב בפארק לוינסקי בעד מתן מעמד לילדי מהגרי העבודה, אוולין דיאז, עוד מעט בת 16, אמרה למפגינים את הדברים הבאים:

"קוראים לי אוולין. הגעתי לארץ לפני שבע שנים מקולומביה עם אמא שלי ואחותי הגדולה. אמא שלי הביאה אותנו לכאן כי האמינה שכאן תוכל לפרנס את המשפחה שלנו בכבוד.

הגענו לישראל כשהייתי בת שמונה. היה לי קשה בהתחלה להשתלב בגלל השפה והבדלי התרבות אבל תוך זמן קצר הרגשתי שאני בבית, שזה המקום שלי. אם אתם שואלים אותי עכשיו, לא הייתי מחליפה את המקום הזה בשום מקום אחר בעולם.

לפני שנה וחצי המדינה הפרידה אותי ואת אמא שלי מאחותי הגדולה. גירשו אותה מהארץ כשהייתה בת 19. אחותי, לאורה, הגיעה לכאן בגיל 13, סיימה תיכון ובגרות מלאה, והייתה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. שאיפתה של לאורה הייתה להתגייס לצה"ל ולשרת את המדינה. ללאורה היה בן זוג ישראלי והם רק עברו לגור יחד כשהשוטרים הגיעו ולקחו אותה מאיתנו. היא עכשיו נמצאת בקולומביה, חיה בעוני ומתגעגעת כל יום יותר.

בעוד שבועיים הוועדה תחליט אם הגורל שלי, של אמא שלי ושל אחי הקטן נועם – יהיה כמו של אחותי.
כמו הסיפור שלי, יש עוד הרבה ילדים שחיים את המציאות הקשה הזאת ואף יותר גרוע. רובנו הגדול באים ממציאות קשה גם ככה. אל תקשו עלינו יותר !

בעוד שבועיים חוגגים כאן את חג הפסח – שמציין את יציאת היהודים מעבדות לחירות.
כל אדם זכאי לחופש. לא מגיע לנו ונמאס לנו לחיות בפחד ולהתחבא כל הזמן.

אני חושבת שאין אדם בעולם שמגיע לו לפחד על חייו

אני עומדת כאן מולכם בשם כל ילדי העובדים הזרים ומפצירה בכם – זאת השפה שלנו, התרבות שלנו, הבית שלנו.

אל תגרשו אותנו מהבית שלנו."

מאות סטודנטים, ישראלים ומהגרי עבודה הפגינו בעד מתן מעמד לילדים הישראלים של מהגרי העבודה

2010-03-20T14:25:00.000-07:00

בהפגנה שנערכה היום בפארק לוינסקי, במטרה לעודד את ממשלת ישראל להעניק מעמד לילדי מהגרי העבודה נכחו נציגי אגודות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב וסמינר הקיבוצים, פעילי זכויות אדם, מהגרי עבודה וילדיהם ומאות אנשים טובים שאכפת להם.

הגיעו לתמוך השר אבישי ברוורמן וח"כ דב חנין ואילו גיא מרוז ואורלי וילנאי השמיעו לראשונה את "שיר הפוליטיקאים למען ילדי מהגרי העבודה", שירו של יובל אלבשן "הבית שלי - הבית שלך".

בשבועות הקרובים תסיים את דיוניה וועדה בינמשרדית שעתידה להגיש המלצותיה בנוגע למעמד ילדי מהגרי העבודה לשר הפנים. ההפגנה נערכה ביוזמת ארגון "ילדים ישראלים" במסגרת המאמץ להשפיע על החלטת הוועדה.

יחידת עוז החלה בגירוש ילדי מהגרי העבודה !

2010-03-18T10:17:00.000-07:00

פקחי יחידת עוז עצרו אתמול עובדת סיעוד מהודו עם ביתה התינוקת למרות שברשותה כרטיס טיסה לחודש הבא, אילצו אותה באיומים לחתום על הסכמה לעזוב את הארץ עוד היום וניסו למנוע בעדה מלהיפגש עם עורכת דין.

אתמול בצהריים (17.03.2010) פקחי עו"ז נכנסו לדירתה של עובדת סיעוד מהודו ואם לתינוקת בת חמישה חודשים המתגוררת באשקלון, עצרו את האישה עם התינוקת ולקחו אותן לחקירה בתחנה בחולון.

מתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" שמעו על מעצרה של האישה מכמה מחבריה. החברים ידעו לספר שברשותה כרטיס טיסה להודו ליום 18.04.2010. לכן הסיקו המתנדבים שהאישה תשוחרר מיד לאחר שפקחי עוז יבינו שהיא ממילא מתכננת לעזוב את הארץ. משנודע הבוקר שהאישה הוחזקה בלילה במעצר יחד עם התינוקת וכי נרכש עבורה כרטיס טיסה להיום, יום חמישי בשעה שלוש אחה"צ, עו"ד אסנת כהן ליפשיץ מהמחלקה המשפטית של "מוקד סיוע לעובדים זרים", התקשרה למתקן המסורבים וביקשה מאנשי רשות ההגירה להיפגש עם האישה. אסנת ביקשה לוודא שאכן ברצונה לטוס היום וכי חתמה על טופס הבקשה מרצונה החופשי ובשפתה. אנשי רשות ההגירה התעקשו על כך שהאישה מבקשת לטוס עוד היום. משהתעקשה גם אסנת, אפשרו לה להגיע לנתב"ג על מנת לשוחח עם האישה העצורה.

למרות חיסיון עו"ד - לקוח, מפקד המתקן סירב לאפשר לאסנת לשוחח עם האישה מבלי שפקחי עו"ז יאזינו לשיחה. מסיבה זו, יתכן שהאישה לא אמרה את כל אשר על ליבה. עם זאת, מהשיחה עולה התמונה המטרידה הבאה:

ביקורם של אנשי יחידת עו"ז בביתה של האישה אמש היה הביקור הרביעי במספר מאז ינואר 2010, כשבכל פעם הגיעו בשעה אחרת, ובאחת הפעמים החרידו את מנוחתה של האישה והתינוקת בשעה שלוש לפנות בוקר. בכל ביקור, איימו שבביקור הבא יעצרו את האישה עם התינוקת. זאת למרות שבביקוריהם הראשונים התינוקת הייתה בת פחות משלושה חודשים ויתכן שהאישה הייתה מחליטה לשלוח את התינוקת מהארץ בהיותה בת שלושה חודשים בהתאם ל"נוהל עובדת זרה בהריון". לו הייתה עושה זאת, יתכן שהייתה יכולה להמשיך ולעבוד בישראל כחוק. באחד מביקוריהם, אף לקחו אותה הפקחים לתחנת רשות ההגירה בחולון אך בסופו של דבר שחררו אותה לאחר שהתרו בה לעזוב מיידית את הארץ.

בביקורם אמש, עצרו הפקחים את האישה וביתה בשעה שתיים בצהריים והביאו אותה לחקירה בחולון שם ניסו לשכנעה לחתום על מסמך בו היא מבקשת לעזוב את הארץ באופן מיידי. האישה חזרה והבהירה שהיא נערכה לעזוב את הארץ ואף רכשה בכספה כרטיס טיסה להודו ליום 18.04.10 וכי מאוד חשוב לה לבקר עם ביתה בכנסיית הקבר בחג הפסחא הקרוב. הפקחים סירבו לשחררה ואיימו עליה באיומיי סרק שאם לא תחתום על הטופס ותבקש לטוס להודו באופן מיידי, תאלץ לבלות חודשים ארוכים במעצר יחד עם ביתה הקטנה. האישה סירבה לחתום על הטופס. בסביבות השעה עשר בלילה, הועברה עם ביתה למתקן המסורבים בנתב"ג, בית המעצר בו מוחזקים אותם תיירים שכניסתם לישראל מסורבת על ידי פקחי ביקורת הגבולות. האחראי על המתקן סירב להתיר את כניסתה של האישה למבנה בטרם תחתום על הטופס והבהיר לה שאם לא תחתום - תועבר לכלא עם התינוקת. האישה העדיפה להיכלא ולא לחתום על המסמך, אך הפקחים לא העבירו אותה לכלא גבעון אלא השאירו אותה בחצר המתקן. רק לאחר שהושארה זמן מה מחוץ למתקן בקור העז עם בתה התינוקת ניאותו להכניסה פנימה.

למרות שנעצרה אתמול לפני שאכלה ארוחת צהריים, עד היום בבוקר לא ניתן לה, לטענתה, כל מזון.
דיינת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, עו"ד רותי גרינברג, ערכה לה הבוקר שימוע בחדר המסורבים והבהירה לה שלא תוכל להשתחרר בארץ. לאחר הדיון, נשברה האישה והסכימה לחתום על טופס הבקשה לנסיעה מיידית. לכן, משפגשה את עו"ד אסנת כהן ליפשיץ במתקן, היום בצהריים, הבהירה לה האישה כשהיא ממררת בבכי שלא תוכל להישאר במתקן עם התינוקת אף לא לילה אחד נוסף. אסנת לא יכלה להבטיח לאישה שעוד היום תשוב לביתה ולפיכך החליטה האישה שלא לנסות ולהיאבק על זכותה לשוב לארצה על חשבונה בחודש הבא, כאישה חופשית. בשעה שלוש אחרי הצהריים גורשה האישה עם התינוקת מהארץ.

בנוסף לכך שעד היום לא עצרו אנשי רשות ההגירה ילדים ותינוקות, הרי שאין לגרש שוהה שלא כדין בטרם עברו 72 שעות מעת הוצאת צו הגירוש נגדו. רק אם אותו שוהה שלא כדין מוותר על זכותו החוקית לערער על צו הגירוש, ניתן להחתימו על טופס בשפתו בו הוא מצהיר שהנו מוותר על זכות הערעור ואז ניתן לגרשו אף בטרם עברו 72 שעות. אף אם האישה חתמה על הטופס, הרי שהדרך בה הושגה חתימתה רחוקה מלהיות חוקית. מדבריה של האישה עולה שלא ניתן לה מזון, היא הופקרה עם ביתה לקור הלילה ואוימה כי תיאלץ לבלות חודשים ארוכים במאסר באם לא תסכים לטוס להודו לאלתר.

בנוסף, העובדה שהאישה כבר רכשה כרטיס טיסה לה ולתינוקת, העידה על רצונה לשוב למולדתה. לא ברור מדוע התעקשו פקחי רשות ההגירה לכלוא אותה עם התינוקת ולהטיסה בבהילות דווקא על חשבון משלם המסים הישראלי.

ביקור בכלא סהרונים במספרים, פרחים ופרפרים

2010-03-11T01:46:00.000-08:00

פרפרים ... פרחים....

בהשראת שיר חג החירות הממשמש ובא...

5 שנים
גילו של ארמס, הילד האריתראי שצייר את הפרחים והפרפרים על גב ידיי

351 ימים
שארמס אינו יכול לראות פרחים ופרפרים שכן הוא כלוא באחד מאגפי האוהלים מאחורי חומות גבוהות בכלא סהרונים שליד קציעות. זאת, למרות שכליאתו מהווה הפרה של כמה אמנות בינלאומיות שישראל חתמה עליהן ולמרות שאין כל עילה חוקית להחזקתו או להחזקת אימו במעצר

1,500 מבקשי מקלט
כמו ארמס ואימו, רובם מאריתריאה וסודן, כלואים במשך חודשים ארוכים בשמונה אגפי כלא סהרונים על חשבון משלם המסים וזאת למרות שרובם זוהו כאריתראים וסודנים
ואין אפשרות לגרשם מהארץ

5 פעילות "מוקד סיוע לעובדים זרים"
נסעו לכלא סהרונים חדורות מוטיבציה לסייע לכמה שיותר מבקשי מקלט

6 שעות
נסיעה (הלוך - חזור) מתל אביב לכלא סהרונים שליד קציעות בגבול מצרים

157 שמות ומספרי עצור
של מבקשות מקלט הכלואות באגף 6 שבכלא סהרונים נמסרו לרשויות השב"ס על מנת שיאפשרו לפעילות המוקד לפגוש אותן

3 שעות
המתינו פעילות המוקד, תחת שמש המדבר, להוצאתן של הנשים מהאגף על ידי הסוהרים

6 נשים וילד
הוצאו מאגף 6 לפגישה עם פעילות המוקד עד השעה חמש, מועד סגירת המשרדים

2 שנים
שמתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" אינם יכולים עוד להיכנס לתוך אגפי כלא סהרונים, לבחון את תנאי המעצר ולפגוש את כל מבקשי ומבקשות המקלט שרוצים להיפגש עמם

1 עתירה לבג"צ
שהגיש "מוקד סיוע לעובדים זרים" יחד עם ארגוני זכויות אדם נוספים בינואר 2008 נגד החזקתם של ילדים בתנאי מעצר קשים ביותר בכלא "סהרונים", עתירה שמאז הגשתה נאלצים המתנדבים להעביר לרשויות הכלא מראש רשימות של מבקשי מקלט שאותם הם רוצים לפגוש, בתקווה שאכן יצליחו לפגוש מי מהם

ארגון "ילדים ישראלים" קורא לכם לכתוב לשרים להעניק מעמד לילדי מהגרי העבודה

2010-03-08T03:40:00.000-08:00

השבוע תתכנס לראשונה הוועדה שתקבל החלטה בנושא גירוש הילדים

הוועדה הבין-משרדית מורכבת מנציגי משרד האוצר ומנציגי משרד הפנים.

הוועדה תתחיל את דיוניה השבוע והיא צפויה לגבש הצעת חלטה בשבועות הקרובים.

זה הרגע עבורו נלחמנו-

עזרו לנו ללחוץ על הוועדה בכדי למנוע את הגירוש ולהעניק לילדים מעמד קבע במדינה

אנחנו מבקשים מכם לשלוח כמה שיותר פניות אישיות אל ראש הממשלה ואל משרדי האוצר, הפנים והחינוך.

חשוב שהדגש במכתבים יהיה לא רק על הסרת איום הגירוש, אלא גם על הענקת מעמד קבע לילדים. אם איום הגירוש יוסר אך מעמד הילדים לא יוסדר- המדינה תמשיך לגרש את הילדים כשהם "יחגגו" יומולדת 18. בחודשיים האחרונים שניים מתלמידי כיתה י"ב בבית ספר ביאליק- רוגוזין קבלו צווי גירוש רק מפני שמלאו להם 18 שנה.

מאות המכתבים שנשלחו למשרדי הממשלה בספטמבר מאוד עזרו ללחוץ על הממשלה. גם הפעם המכתבים שתשלחו יראו לממשלה ולראש הממשלה שהציבור מתנגד לגירוש ותומך בהענקת מעמד לילדים.

שלחו לנו עותקים מהמכתבים לכתובת Israeli.children@gmail.com או לפקס 057-7962108.

למי שאין פקס מוזמן לשלוח לנו את המכתב במייל ואנו נדאג לפקסס אותו

ככל שהמכתבים שתכתבו יהיו אישיים יותר כך הם יותר ישפיעו.

למי שמתקשה לנסח מכתב, מצורפים להודעה הזו כמה נוסחים אפשריים לפניה - מומלץ לשנות אותם כך שיתאימו לכם אישית.
בנוסף מצורף רקע כללי על הנושא, וקובץ של מיתוסים ותשובות- מומלץ לקרוא!

שם ותפקיד	מפלגה	מייל	פקס
בנימין נתניהו - ראש הממשלה	ליכוד	אין - רק בפקס	02-5664838
יובל שטייניץ - שר האוצר	ליכוד	sar@mof.gov.il	02-5695335
אלי ישי - שר הפנים	ש"ס	sar@moin.gov.il	02-5666376
יעקב נאמן - שר המשפטים		yaakovn@knesset.gov.il

עזרו לנו להפיץ את הפניה הזו במייל, פייסבוק ובכל דרך אחרת - הזמן קצר ועתידם של 1,200 הילדים מוטל על הכף
נוסחים אפשריים לפניה לשרים

מומלץ מאוד להוסיף אמירה אישית.

לכב' שר ה...

שלום רב,

שמי _______ ואני ________ (מקצוע) מ________ (עיר מגורים).

אני פונה אליך לקראת ישיבת הוועדה שתתכנס להכריע בשאלת מעמדם של ילדי מהגרי עבודה.

אני פונה אליך בבקשה אישית, כי אני מרגיש שמדינת ישראל עומדת לעשות עוול נורא לילדים שלא פשעו מעולם. ילדים שגדלו בישראל, שהתחנכו במוסדותיה ועל ערכיה, עומדים להיות מגורשים מהמקום היחיד אותו הם מכירים ולחוות הגליה תרבותית מארץ מולדתם.

כבוד השר, מדובר בסבך הכל ב-1200 ילדים חפים מפשע שחיים בחרדה וחוסר ודאות.

וודאי שיש צורך חיוני במדיניות הגירה קבועה וברת אכיפה. אולם בנוגע ל-1,200 ילדים ישראלים יש רק אפשרות הגיונית אחת - מעמד קבע בישראל. אני קורא לך בפניה נרגשת לפתוח היום את ליבך ולקרוא לשאר חברי הוועדה להעניק לילדים ישראלים מעמד קבוע בישראל, ובכך לשמור על צביונה המוסרי של מדינת ישראל.

בברכה,

________

_______

לשר ה______ שלום רב,

רציתי לפנות אליך בנושא שחשוב לי אישית - גורלם של 1,200 ילדים למהגרי עבודה שנולדו וגדלו כאן בישראל ונתונים עדיין בסכנת גירוש. למרות שגירוש הילדים נדחה פעמיים הבעיה לא נפתרה וחרב הגירוש עדיין מונפת מעל ראשם.

מדובר ב-1,200 ילדים ישראלים לכל דבר שהוריהם הפכו ל-"לא חוקיים" רק בגלל תקנות של משרד הפנים שאוסרות על מהגרי עבודה להביא ילדים. את רוב האבות כבר גירשו ולמעשה הילדים חיים במשפחות חד-הוריות.

מדינת ישראל מנהלת במשך שנים מדיניות של "דלת מסתובבת" - עובדים זרים מגורשים ובמקומם מביאים עובדים חדשים. היחידים שמרווחים מכך הם קבלני כוח האדם שגובים אלפי דולרים מכל עובד שמגיע לארץ.

הגיע הזמן לסיים עם הדחיות החוזרות שמכאיבות ומקשות על הילדים, 1,200 ילדים ישראלים - ולהעניק להם מעמד חוקי וקבוע בארץ.

בברכה,

_________

לכב' שר ה...

אני פונה אליך לקראת התכנסות הוועדה שאמורה לקבל החלטה בנוגע לילדי מהגרי העבודה.

מדובר ב 1200- ילדים, המוגדרים "לא חוקיים", שהינם ישראלים לכל דבר, העומדים בפני גירוש. במשך שנים הייתה מדיניות לא כתובה שלא מגרשים ילד ומותירים איתו את אימו. בהתאם למדניות לא רשמית זו, 1200 הילדים שנולדו בישראל נטמעו בחברה הישראלית והפכו לחלק ממנה. שפת אמם של הילדים היא עברית והם גדלים ומתחנכים במדינה. ישראל היא המדינה היחידה אותה הם מכירים ובה שהו כל חייהם. עקירתם מארץ מולדתם מהווה הגליה תרבותית וחברתית.

אני מבקש ממך לפעול להסדרת המעמד של הילדים בארץ. אמנם הגירוש נדחה כבר פעמיים אבל הבעיה לא נפתרה - ובסוף שנת הלימודים אמורים לגרש את הילדים. הגיע הזמן לתת להם מעמד קבע חוקי בארץ כדי שיוכלו להמשיך לחיות ולגדול בבית שלהם.

כבוד השר - 1,200 ילדים לא צריכים לשלם על העדר מדיניות ההגירה ברורה במדינה. הסדרת מעמד הילדים יהווה ניצחון מוסרי וחינוכי גדול שכולנו נוכל להתגאות בו.

בברכה,

_________

בחזרה למצרים

2010-02-19T11:24:00.000-08:00

ביום שבת, 19 בדצמבר 2009, פרסמה סוכנות הידיעות "רוייטרס" מצרים ידיעה בזו הלשון: "מקורות ביטחוניים מסרו שהמשטרה המצרית ירתה למוות בשני אפריקאים שניסו להבריח את הגבול ממצרים לישראל ביום שישי". אחד האפריקאים ההרוגים זוהה כבחיט נוריהן עבדאללה, בן 22. כתבה אחרת, שפורסמה בערבית באתר אינטרנט חדשותי בסודן ציינה אף היא את זהותו של בחיט כאחד ההרוגים ואף ידעה להוסיף שהחיילים המצרים ירו חמישה כדורים בראשו. מכר שהאזין לרדיו, סיפר שגם אחת מתחנות הרדיו הישראליות דיווחה בקצרה על האירוע. עם זאת, בישראל צוין ששני אפריקאים נורו דווקא על ידי חיילי צה"ל ולא על ידי המצרים, כשניסו להבריח את הגבול ממצרים לישראל ליד מעבר רפיח.

נראה שאמצעיי התקשורת בישראל, שלא גילו עניין רב באירוע, לא בדקו את העובדות. המצרים נוטים לפרסם ידיעות אודות הפליטים שהנם הורגים על הגבול או מצליחים לתפוס חיים ולגרש, משום שכך הנם מוכיחים את מאמציהם למנוע כניסת פליטים לישראל ומרתיעים פליטים ששוקלים לנסות גם כן לעבור את הגבול למרות הסכנה. מעדויות חיילי צה"ל בגבול עולה שמסיבות אלו, נוטים המצרים גם להכריז על פליטים שצה"ל גירש אליהם, כאילו לכדו אותם בכוחות עצמם בעודם מנסים לחצות את הגבול. עם זאת, זהו המקרה הראשון למיטב ידיעתנו, בו מפרסמים המצרים את דבר הריגתם של פליטים שניסו לחזור מישראל למצרים.

קהילת הפליטים מדרפור שמנסה למצוא מקלט בישראל גילתה עניין רב ביותר באירוע, שכן אותו בחיט, שנורה למוות על ידי חיילי צה"ל או אולי על ידי חיילי מצרים (תלוי לאיזו גרסא נבחר להאמין) הנו אחד מבני הקהילה. בחיט היה בן שבט הזגאווה, ניצול רצח העם בדרפור שהצליח להימלט לישראל לפני למעלה משנתיים.

חברי הקהילה בישראל טוענים שההרוג השני, אף הוא ניצול רצח העם בדרפור, בן שבט המסליט בשם עבדל עזיז שעזב את עבודתו במלון "הנסיכה" באילת לפני כשלושה שבועות והיה מיודד עם בחיט.
מעדויות חבריהם עולה ששני הפליטים הגיעו לישראל בקיץ 2007, מעט לפני שראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, הכריז על בימת הכנסת את אותה הכרזה אומללה: "האו"ם החליט ! יש 498 פליטים מדרפור וכל השאר מסתנני עבודה!" ארבעה חודשים לאחר מכן, בעקבות החלטת הממשלה להעניק מעמד של תושב ארעי ל – 498 פליטים מדרפור שהגיעו לישראל עד ספטמבר 2007, הזמין משרד הפנים 452 ממבקשי מקלט מדרפור לקבל תעודות זהות של תושב ארעי. בחיט ועבדל עזיז היו אמורים להיות ביניהם. הם לא היו. חבריהם, דרפורים שהגיעו יחד עמם לישראל קיבלו תעודה. גם חברים מדרפור שהגיעו הרבה אחריהם קיבלו תעודה. אבל השניים, שכמו רבים אחרים הלכו למשרד הפנים פעם אחר פעם בניסיון לזכות בתעודת הזהות הנכספת, נדחו בלך ושוב.

למרות זאת, ועל אף שבמהלך השנתיים האחרונות משרד הפנים הקפיד שלא להעניק להם אשרות עבודה, השתלב עבדלעזיז בעבודה במלון "הנסיכה" באילת. בחיט, בזכות חברים מסורים, הצליח למצוא מקום עבודה במפעל ביבנה. לפני כשמונה חודשים, עבר בחיט עם חבר לתל אביב והחל לעבוד בשטיפת כלים במסעדת "ג'ירף". לדברי חבריו, בחיט אהב את המסעדה ותנאיי עבודתו בה.
אז מה הניע אותם לחזור על המסע המסוכן במדבר?

אשתו של עבדלעזיז ושני ילדיו נותרו במצרים במצב קשה ביותר. הידיעות על הירי המסיבי של המצרים בפליטים בגבול לא הניחו לעבדלעזיז לאפשר לאשתו לצאת למסע המסוכן. לו הייתה מדינת ישראל ממלאת אחר התחייבויותיה הבינלאומיות, יש להניח שעבדלעזיז היה זוכה במעמד פליט ואולי אף מצליח להביא את אשתו וילדיו הקטנים לישראל באופן חוקי. אך מדינת ישראל אינה בודקת כלל את בקשותיהם של פליטים מסודן ולכן עבדלעזיז לא יכול היה לזכות במעמד פליט. חבריו מספרים שפנה לשגרירות המצרים וניסה לקבל אשרת כניסה למצרים. בקשתו נדחתה.
בחיט, מספרים חבריו, לא יכול היה לשאת עוד את הפחד מהיעדר מעמד חוקי ואת חוסר האמונה בסיכוייו לזכות במעמד שכזה בעתיד. הוא רצה לחזור לאפריקה, למחנות הפליטים בצ'אד, שם נמצאים קרובי משפחתו.

למרות הדיווח בישראל שחיילי צה"ל הם שירו למוות בפליטי רצח העם, לא נשמע כל דיווח על חקירת המקרה בניסיון לבחון אם ניתן היה למנוע את מותם. עם זאת, יש להניח שמותם, כמו גם חזרתם למצרים, היו נמנעים לו הייתה מדינת ישראל ממלאת אחר הוראות האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים אשר עליה חתמה.

פוליטיקאים מזמרים למען ילדי מהגרי העבודה

2010-02-15T12:57:00.000-08:00

בתמונות:

1. אורלי וילנאי, גיא מרוז ועברי לידר

2. אורלי וילנאי, מוטי קירשנבאום, ח"כ כרמל שאמה, גיא מרוז, השר אבישי ברוורמן
3. ח"כ כרמל שאמה, הילדה ג'נאלה וכתב הערוץ הראשון רותם אברוצקי

4. כתבת ויי בעשר עם ח"כ איתן כבל והילד בן השמונה, אילן

יום שני בערב, התאספו להם פוליטיקאים, חברי כנסת ושרים בעבר ובהווה, על מנת להקליט שיר למען ילדיהם של מהגרי העבודה. בין הפוליטיקאים המזמרים נצפו: ניצן הורוביץ, אופיר פינס, יוסי שריד, יעל דיין, איתן כבל, אורית נוקד, כרמל שאמה, אילן גילאון, דב חנין ואבישי ברוורמן. אליהם הצטרפו גם אנשי תקשורת כגדעון לוי, בילי מוסקונה לרמן, עימנואל רוזן, מוטי קירשנבאום. על המקהלה כולה ניצחו אורלי וילנאי וגיא מרוז שיזמו את הפקת השיר, יובל אלבשן שכתב את מילותיו המרגשות ועברי לידר, שלקח על עצמו את המשימה המאתגרת של עריכת קולות הפוליטיקאים המזמרים והפקת יצירה שתהיה דומה לשיר.

מקהלת הילדים של בית ספר ביאליק רוגוזין שרה את השיר באותו בבוקר, ועל רקע קולותיהם הדקיקים שרו הערב חברי הכנסת. ילדי מהגרי עבודה שבאו לחזות בפלא, לא הכירו את חברי הכנסת המזמרים אבל התרגשו ממילות השיר ומהעניין שגילו בהן המצלמות הרבות מסביב.

אופיר פינס, מי שהיה שר הפנים בתקופה בה אושר ההסדר הראשון למתן מעמד לילדי הזרים, אמר למיקרופון: "מי שנולד בארצות הברית הוא אמריקאי. מי שנולד בישראל הוא ישראלי. לא זר ולא בטיח. אחד משלנו. כמוני. כמוך. בדיוק."

ח"כ כרמל שאמה ממפלגת הליכוד, הכריז על רקע קולות הילדים מבית ספר ביאליק רוגוזין: "אין ילדים זרים ! הילדים האלו נולדו כאן והם צריכים לחיות כאן ואנו צריכים לעזור להם לעשות זאת!"

ח"כ איתן כבל ממפלגת העבודה שאל את אילן, שנולד בישראל לפני שמונה שנים למהגרת מקולומביה, למה הוא יתחפש השנה ולאחר ששמע את התשובה, הפגין בקיאות רבה בעלילות בוב ספוג המרובע.

וכך זה נשמע ב"וואלה"

והרי מילות השיר:

הבָּית שֶלי, הבית שֶלךָ / יובל אלבשן

בסוף הכיכר, תחת שלט גדול מתקבצים לאיטם ילדי האתמול

סיני קטן, וילדה תורכייה ניגרי סָמוּק ומולדבית יפה

הם קצת משחקים, כמו ילדי השכונה בגוּמִי, תוֹפֵסֶת, רוֹפֵא וְחוֹלָה

בלי כסף, בלי תואר, בלי כבוד, בלי הדר נבוכים למראה, חרדים למחר

סיני קטן וילדה תורכייה ניגרי סָמוּק ומולדבית יפה

לאט מצטרפת גם נֶפַּאלית רזה שחולמת רק איך תשרת בצבא

ההורים לא דוברים את אותה השפה אך כולם כואבים את אותה השפלה

הם היו זועקים, אם היה להם כוח הם היו נמלטים, לו היה לאן לברוח

סיני קטן וילדה תורכייה ניגרי סָמוּק ומולדבית יפה

ולאט מצטרפת גם נֶפַּאלית רזה שחולמת רק איך תשרת בצבא

סיני קטן וילדה תורכייה, ניגרי סמוק ומולדבית יפה
ותאילנדי אחד שזרע כאן חיטה עם שאר הילדים של בוני המדינה.

מתקבצים לאיטם ... שאיש לא יֵדע,
שזהו ביתם, גם אם באו בגניבה

ואם לא תיגש ,ואם לא תביט הם כולם יגורשו ואיתם – הֶעָתִיד

כי זה לא רק ביתם שקורס בפינה זה הבָּית שֶלִי ושֶלךָ

סיני קטן, וילדה תורכייה ניגרי סָמוּק ומולדבית יפה

נֶפַּאלית אחת שרוצה רק צבא ותאילנדי שפוף מבוני המדינה

סיני קטן, וילדה תורכייה ניגרי , תאילנדי, נפאלית רזה

ומולדבית אחת, מדברת עברית ואחד מפרו, לא מבין ספרדית

סיני קטן, וילדה תורכייה ניגרי , תאילנדי, נפאלית רזה

פיליפינית צוחקת, היא מלכת השכונה וסרי לנקי צעיר, מאוהב בה נורא.

סיני קטן, וילדה תורכייה ניגרי , תאילנדי, נפאלית רזה

מולדבית, סרי לנקי, ואחד מפרו הם כולם משלנו, אם לא תתעלמו

דו"ח: ממשלת ישראל משקרת לציבור בעניין הפליטים

2010-02-02T04:06:00.000-08:00

האגודה לזכויות האזרח בישראל ● אמנסטי אינטרנשיונל● א.ס.ף. - ארגון סיוע לפליטים

● מוקד סיוע לעובדים זרים● המרכז לקידום פליטים אפריקאים

● המרכז לפלורליזם יהודי – התנועה ליהדות מתקדמת

● קו לעובד ● רופאים לזכויות אדם

דו"ח: ממשלת ישראל משקרת לציבור בעניין הפליטים כדי להעביר את חוק ההסתננות

במסיבת עיתונאים שקיימה היום (2.2) קואליציית ארגוני הסיוע לפליטים ומבקשי מקלט, נחשף דו"ח מיוחד בו מוכח, כי ממשלת ישראל והעומד בראשה מפחידים את הציבור הישראלי בשקרים על מנת למנוע ממבקשי מקלט סודאנים ואריתראים לקבל מקלט בישראל.

מצורפים:

הדו"ח המלא בעברית ובאנגלית.

המצגת המלאה שהוצגה במסיבת העיתונאים.

שלושה תינוקות ותהום פעורה ביניהם

2010-01-30T04:54:00.000-08:00

בפגייה שבבית חולים "איכילוב" בתל אביב שוכבים זה לצד זה באינקובטורים זהים שלושה תינוקות. במבט ראשון, התינוקות דומים, תינוקות חמודים קטנטנים שנולדו טרם זמנם, אך רב ההבדל ביניהם.

שניים מהשלושה הם תאומים שנולדו טרם זמנם לעובד מדינה ישראלי. השלישי, הנו בנה של מהגרת עבודה מדרום אמריקה, שהגיעה כתיירת לפני שמונה שנים ונשארה לעבוד בישראל ללא אשרה.

עובד המדינה מודאג, יש להניח, ממשקלם הנמוך של ילדיו ומקווה שלא יחולו סיבוכים בריאותיים שכה שכיחים אצל פגים. אם יחולו סיבוכים, חוק ביטוח בריאות ממלכתי מבטיח שמדינת ישראל תממן את הטיפול בתאומים. גם את אלפי השקלים ליום, עלות שהייתם בפגייה, מממנת מדינת ישראל.

גם האם מדרום אמריקה מודאגת ממצב בריאותו של בנה, אך דאגה זו רק מצטרפת למספר דאגות גדולות לא פחות: הדאגה בכל פעם שפקידות רישום היולדות מתקשרות אליה על מנת לברר מתי תבוא להשלים את תשלום חובה לבית החולים. במהלך ההיריון הובהלה האישה מספר פעמים לבית החולים כשהיא סובלת מצירים קשים. בהיעדר ביטוח בריאות, כל אשפוז גרר אחריו חוב של אלפי שקלים. האישה שילמה כמה מאות שקלים על החשבון, אך בהיעדר הכנסה ובהיעדר מעמד חוקי שמאפשר אבטחת הכנסה ותשלומים מביטוח לאומי, אין באפשרותה לעמוד בתשלום החוב בתקופה זו של חייה. כל יום שהייה בפגייה מוסיף אלפי שקלים לחוב. דאגה נוספת הנה הדאגה לתשלום דמי השכירות לחדרון הקטן שעבור הזכות להתגורר בו היא משלמת 1500 ₪ בחודש. ועוד דאגה היא הדאגה למקום עבודה. מי ירצה להעסיק אותה ? אישה לאחר לידה ללא אשרת עבודה, כשראש הממשלה מכריז על העסקת נשים כמותה כפשע בל יסולח שקנס כבד בצידו.

לא תמיד היה מצבה של האישה כה קשה. בשמונה השנים האחרונות היא עסקה בעבודות ניקיון בבתיהם של אזרחים ישראלים אמידים ומרוצים ששילמו לה שלושים, ארבעים ואפילו חמישים שקלים לשעת עבודה. האישה, עבדה בחריצות כל השנים ופרנסה בכבוד את משפחתה. משום שעבדה ללא אשרה חוקית, לא יכלו מעסיקיה לשלם עבורה תשלומי ביטוח בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אמנם החוק חייב אותם לבטח את האישה בביטוח בריאות פרטי, אך כפי שהתעלמו מהחוק כשבחרו להעסיק אותה ללא אשרה, התעלמו גם מחובתם לבטח את בריאותה. וכך, כשנודע למעסיקיה על הריונה, איבדה האישה באחת את מקור פרנסתה. החוק בישראל אוסר לפטר אישה בהריון, אך הוא גם לא יכול לחייב מעסיק להמשיך ולהעסיק עובדת ללא אשרה בניגוד לחוק.

במולדתה, סבלה האישה מעוני וחששה מאלימות. חיי אדם זולים שם. שודד עלול להפוך לרוצח אם לא מצא ברשות הקורבן את הסחורה אותה חיפש. לכן רצתה לגדל את ילדיה בישראל. בשנה האחרונה גם בישראל היא סובלת מעוני וחוששת מאלימות: עוני שנכפה עליה עקב הריון לא מתוכנן וחשש מאלימות פקחי יחידת "עוז" שממשלת ישראל הציבה בפניהם מכסות מעצר בלתי מציאותיות. אך החזרה למולדת אינה אפשרית עוד. את כל שנות לימודיה עשתה ילדתה בעברית. היא אמנם יודעת לדבר ספרדית, אך לא תצליח להסתגל ללימודים בספרדית באופן שיאפשר לה להשלים את בית הספר התיכון בהצלחה. כאן היא מצליחה בלימודיה, פעילה בתנועת נוער, אהובה על חבריה.

עובד המדינה יושב ליד האישה מדרום אמריקה, מסתכל עליה שוב ושוב. הוא אינו מצליח לזכור מהיכן היא מוכרת לו.

האישה, מספיק לה מבט אחד בעובד המדינה, איש יחידת האכיפה של רשות ההגירה המכונה "יחידת עוז", על מנת לדעת מי הוא. היא לעולם לא תשכח אותו. לעולם לא תשכח איך באחד הימים שקדמו לשמירת ההיריון, כשעוד העזה לצאת לרחוב ולחפש עבודה, הוא וחברו תפסו אותה בשעת בוקר ברחוב, רצו לעצור אותה ולשלוח אותה לכלא "גבעון" לצורך גירושה מהארץ. האישה הסבירה להם בעברית רצוצה שיש לה ילדה שלומדת עכשיו בבית ספר והצביעה גם על בטנה המעוגלת. האיש, שבוהה בה עתה ולא מצליח לזכור מהיכן היא מוכרת לו, נפנף מולה באצבעו וצעק עליה : "התינוק הזה לא ייוולד בישראל! את זה אני מבטיח לך !". בסופו של דבר, הוזעקה ילדתה של האישה מבית הספר והאישה שוחררה עוד בטרם הועברה לבית הסוהר.

האישה מבינה שפקח יחידת "עוז" אינו זוכר מהיכן היא מוכרת לו. אין בליבה כל רצון להזכיר לו שלא עמד בהבטחתו.

ממשלת ישראל החליטה לעגן בחוק את מדיניות "הדלת המסתובבת"

2010-01-24T12:30:00.000-08:00

קו לעובד ● מוקד סיוע לעובדים זרים ● האגודה לזכויות האזרח בישראל

ארגוני זכויות האדם בתגובה להחלטת הממשלה: ממשלת ישראל החליטה לעגן בחוק את מדיניות "הדלת המסתובבת"

בעקבות החלטת הממשלה הבוקר, לאשר במלואה את תכנית האוצר המוגדרת "מדיניות הממשלה בתחום העובדים הזרים", מתריעים ארגוני זכויות האדם כי חלק מסעיפי ההחלטה שאושרו כוללים הגבלות דרקוניות על מהגרי העבודה ומבקשי המעמד בישראל, באופן אשר סותר את פסיקות בג"ץ מהשנים האחרונות. הארגונים מזהירים כי החקיקה תכשיר עבדות מודרנית בישראל. חלק מסעיפי ההחלטה שאושרו על ידי הממשלה כוללים:הגבלות על חירותם של מהגרי העבודה להחליף את מעסיקיהם, באופן שיבסס את הסדר הכבילה שנפסל על ידי בג"ץ, אשר הגדיר אותו כ"עבדות מודרנית"; עיגון בחוק של תופעת "הדלת המסתובבת", על ידי שלילת רישיונות השהייה של מהגרי עבודה, שהובאו על ידי מדינת ישראל אך לא שולבו על ידה בעבודה; הגבלות על הסדרת מעמדם בישראל של בני משפחה של אזרחים ותושבים ישראלים , בניגוד לפסיקת בג"ץ; והגבלות נוספות על הסדרת מעמדם של מבקשי מקלט, קורבנות סחר בבני אדם ומחוסרי אזרחות. לדברי הארגונים, "ההחלטה שאושרה אינה תחליף למדיניות הגירה. היא תפגע אנושות ובאופן גורף באזרחים ישראלים ובבני משפחותיהם, וכן בחירותם של מהגרי העבודה להחליף את מעסיקיהם, והכל בניגוד לפסיקות בג"ץ. ההחלטה, יחד עם עידוד מדיניות "הדלת המסתובבת", רק מחזקת את התמריץ להבאת מהגרי עבודה נוספים תמורת דמי תיווך מופקעים, לניצולם המחפיר ולפגיעה בכל העובדים בישראל – ישראלים ומהגרים גם יחד." הארגונים מוסיפים עוד, כי "הממשלה הנוכחית נתנה בשנה האחרונה מספר שיא של אשרות להבאת מהגרי עבודה לישראל כדי לספק את תאוותם של תאגידי כוח האדם. קשה לשכוח כי חברים בכירים בממשלה העסיקו בעצמם מהגרי עבודה, ואף על פי כן, הם אינם מהססים לשתף פעולה עם הטענות המסולפות של משרד האוצר, כאילו מהגרי העבודה הם בבחינת גזירה משמיים שנכפתה על הכלכלה הישראלית".

למכתב הארגונים לראש הממשלה בעניין זה

להצעת ההחלטה

נתניהו מביא מהגרי עבודה לישראל ומאשים את הפליטים

2010-01-21T03:19:00.000-08:00

בנסותו להצדיק את בניית הגדר בגבול מצרים בעלות של למעלה ממילארד שקלים, אמר הבוקר נתניהו לפורום תעשיינים: "נחשול של פליטים מאיימים לשטוף את ההישגים שלנו".

רום לבקוביץ', דובר "מוקד סיוע לעובדים זרים" נדהם מדבריו של ראש הממשלה ואומר: "נתניהו שובר שיא חדש של צביעות: ממשלתו, ששברה שיא של כל הזמנים במספר האשרות למהגרי עבודה (120 אלף רק בשנה החולפת), מנסה להסתיר עובדות אלה מן הציבור, על ידי האשמת הפליטים, שמספרם בטל בשישים מול מספרם של המהגרים שנתניהו מייבא. הסכנה למדינה היהודית היא לא הפליטים, אלא היהודים הרבים בעמדות מפתח ששכחו שהוריהם היו פליטים, ושמשחירים את שמם של הנרדפים כדי להלבין את כניעתם לתאגידי כח אדם".

השרים ישי ושטייניץ בסיור חד צדדי בדרום תל אביב

2010-01-14T22:22:00.000-08:00

רותם אילן, ארגון "ילדי ישראל":

"במסגרת הועדה שאמורה לגבש החלטה בנוגע לילדי מהגרי העבודה, שר הפנים אלי ישי ושר האוצר יובל שטייניץ הגיעו לסיור בדרום תל אביב עם היחידה העוצרת מהגרי עבודה ברשות ההגירה, יחידת "עוז". אנשי היחידה הגיעו במדיהם, למרות שלרוב הם בלבוש אזרחי סמוי, והדגימו כיצד הם עוצרים אנשים לבדיקת תעודות. לא ברור לשם מה נועדה הצגה זו, במיוחד לאור העובדה שמרבית המסעדות אליהן נכנסו, והאנשים שבדקו, הם בכלל פליטים שלא מועמדים לגירוש. לאחר מכן ישי ושטייניץ נכחו בפגישה עם תושבי שכונות הדרום, כביכול, אך בפועל מרבית האנשים שהוזמנו לפגישה זו היו תושבים אשר תומכים בגירוש מהגרי העבודה ונציגים של יחידת "עוז".

שר הפנים ושר האוצר אשר עתידים להכריע את גורלם של הילדים, הגיעו לשכונות דרום תל אביב מבלי לפגוש אף לא מהגר עבודה אחד או ילד המועמד לגירוש. כמו כן, הם לא נפגשו עם נציגים של הארגונים החברתיים המכירים את הנושא ואת הנתונים בשטח. אנו רואים בחומרה את העובדה שהשרים אשר הביעו את דעתם לא פעם בעד הגירוש, בוחרים להיפגש רק עם גורמים המחזיקים בדעות דומות. לא יתקבל על הדעת כי גורלם של הילדים יוכרע בידי שרים אשר לא שמעו את קולם של כל תושבי השכונה והארגונים התומכים במתן מעמד לילדי מהגרי העבודה.

לא נפקיר את גורל 1200 הילדים הישראלים לכל דבר, בידי וועדה שעמדתה הוכרעה מראש ואשר לא בוחנת את המצב במלואו. אנחנו מזמינים את שר הפנים, שר האוצר וכל גורם אחר בממשלה להגיע לסיור אמיתי באזור שיעזור להם לגבש את החלטתם, ולא להצגה שכל מטרתה הינה תמיכה בגירוש".

ח"כ הורוביץ מסר בעקבות הסיור:

"אלי ישי פשוט משטה בכולנו וממשיך בקידום המדיניות האכזרית והגזענית שלו. קודם הוא סרב לפגוש את ילדי העובדים הזרים בכנסת, עכשיו הוא מסרב לראות את התמונה האמיתית בביקורו בדרום תל-אביב. אני מזמין את אלי ישי לביקור אמיתי בדרום ת"א, ללא מצגי שווא של תומכיו המשולהבים אלא לבעיות האמיתיות, ולכאוס שהוא יצר במו ידו באמצעות מדיניות הדלת המסתובבת שהוא מוביל".

ממשלת ישראל עומדת לעגן בחוק את מדיניות "הדלת המסתובבת"

2010-01-14T09:18:00.000-08:00

קו לעובד ● מוקד סיוע לעובדים זרים ● האגודה לזכויות האזרח בישראל

ביום ראשון, ה- 17.1.2010 תדון הממשלה בשורה של הצעות חוק המוגדרות כ"מדיניות ממשלה בתחום העובדים הזרים". חלק מההצעות כוללות הגבלות דרקוניות אשר סותרות את פסיקות בג"ץ מהשנים האחרונות להגנה על מהגרי עבודה ובני משפחה של אזרחים ישראליים. הבוקר פנו בדחיפות ארגוני זכויות האדם – האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד ומוקד הסיוע לעובדים זרים, בקריאה לראש הממשלה, שלא לאשר את החקיקה שתכשיר עבדות מודרנית בישראל. חלק מן ההצעות שתובאנה לאישור הממשלה כוללות הגבלות על חירותם של מהגרי העבודה להחליף את מעסיקיהם, ובכך למעשה מבססות את הסדר הכבילה שנפסל על ידי בג"ץ, אשר הגדיר אותו כ"עבדות מודרנית"; מעגנות בחוק את תופעת "הדלת המסתובבת", על ידי שלילת רישיונות השהייה של מהגרי עבודה, שהובאו על ידי מדינת ישראל אך לא שולבו על ידה בעבודה; מקשות על הסדרת מעמדם בישראל של בני משפחה של אזרחים ותושבים ישראלים – בניגוד לפסיקת בג"ץ; וכן מקשות על הסדרת מעמדם של מבקשי מקלט, קורבנות סחר בבני אדם ומחוסרי אזרחות, בניגוד להתחייבויות הבין-לאומיות של ישראל.

הצעות החוק יוצרות את הרושם שממשלת ישראל מודאגת יותר מישראלים המעסיקים מהגרי עבודה ללא אשרה מתאימה, מאשר מישראלים המעסיקים מהגרי עבודה בעלי אשרה אך אינם משלמים להם שכר מינימום על פי חוק.

לדברי עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, "הצעות אלה אינן תחליף למדיניות הגירה. הן תפגענה אנושות ובאופן גורף באזרחים ישראלים ובבני משפחותיהם, וכן בחירותם של מהגרי העבודה להחליף את מעסיקיהם, והכל בניגוד לפסיקות בג"ץ. יוזמה זו, יחד עם עידוד מדיניות "הדלת המסתובבת", רק מחזקת את התמריץ להבאת מהגרי עבודה נוספים תמורת דמי תיווך מופקעים, לניצולם המחפיר ולפגיעה בכל העובדים בישראל – ישראלים ומהגרים גם יחד".

למכתב הארגונים

להצעת ההחלטה

"מדינת הגדר"

2010-01-13T01:07:00.000-08:00

מתוך: הכלכליסט, 12.01.10. איור: יונתן וקסמן

ב – 10.01.10 החליטה ממשלת ישראל על הקמת גדר בגבולה הדרומי של ישראל עם מצרים. עלות הקמתה של הגדר: 1.2 מיליארד שקלים. "אם לא נגדר את עצמנו ישראל תוצף במאות אלפי עובדים זרים ושוהים בלתי חוקיים" הבהיר נתניהו.[1]

נתניהו מתעלם מהנתונים:

מידי חודש נכנסים לישראל כ – 300 מבקשי מקלט אפריקאים דרך הגבול המצרי.[2] כיום חיים בישראל כ – 20,000 מבקשי מקלט מאפריקה.

את כניסתם יש להניח שתמנע הגדר. אלו מהם שימשיכו לנסות להיכנס לישראל, בעיקר פליטי רצח העם בדרפור ופליטי משטר הדיכוי באריתריאה, יירו למוות על ידי המצרים בטרם יגיעו לגדר, או יגורשו חזרה לארצותיהם ומדינת ישראל תימצא מפרה ברגל גסה את אמנת הפליטים של האו"ם.

מידי חודש נכנסים לישראל כ – 550 עובדי סיעוד מהפיליפינים, נפאל, הודו, סרי לנקה ועוד דרך נתב"ג.[3] כיום חיים בישראל כ – 60,000 עובדי סיעוד בעלי אשרות ועוד אלפים רבים שאיבדו את אשרותיהם.

הגדר על גבול מצרים לא תמנע את הגעתם. הם ימשיכו להגיע, מצוידים באשרה שניתנה להם על ידי שר הפנים אלי ישי. בנוסף, מעת לעת, מחליטה הממשלה על הגדלת המכסה לעובדי חקלאות מתאילנד וגם הם מגיעים ארצה דרך נתב"ג. רבים מעובדים אלו מאבדים את האשרה שלהם והופכים להיות "שוהים בלתי חוקיים" בגלל מדיניות הכבילה של העובד למעסיקו שעדיין נהוגה במקומותינו למרות פסיקת בג"צ.

יונתן וקסמן, קריקטוריסט, מנסה לשעשע אותנו בקריקטורה שבראש העמוד ברעיון שהפליטים המגיעים מגבול מצרים יגויסו לבניית הגדר. האמת אינה כה רחוקה משם. ניסיון העבר מלמד שלא מן הנמנע שייבאו עובדי בניין מסין לבניית הגדר, עובדים שבתורם יצטרפו לאותם "שוהים בלתי חוקיים" שאת כניסתם מבקש למנוע נתניהו באמצעות הגדר.

הערות:
[1] ידיעות אחרונות, "מדינת הגדר", איתמר אייכנר, 11.01.10.
[2] בתגובת המדינה מיום 17.09.09 לבג"צ 7302/07 נמסר שעד לאותו מועד נכנסו לישראל 2,719 מבקשי מקלט דרך הגבול הדרומי (1093 מהם בגזרת הר חריף ו – 1626 בשאר הגזרות)
[3] לדבריו של ראש אגף זרים ברשות ההגירה, מר יוסי אדלשטיין, בישיבת ועדת הכנסת לבחינת בעיית העובדים הזרים בנושא "בחינת הרפורמה בסיעוד", 16.12.08 עמוד 3 לפרוטוקול.

ישראלים מוחים נגד הפגיעה בחופש הדת

2010-01-09T13:33:00.000-08:00

ד"ר אפלבאום, ד"ר שלנק, פסטור ג'ורג'

מפגינים נושאים שלטים

עשרות ישראלים, מהגרי עבודה ופליטים נכחו הערב בעצרת מחאה שנערכה מול בניין הכנסייה אליה פרצו פקחי יחידת עוז לפני חג המולד.

את עצרת המחאה יזמו וארגנו ד"ר טל אפלבאום וד"ר אוה שלנק, שתי רופאות משפחה שהזדעזעו ממעצר מבקשי המקלט ומההרס שנגרם בכנסיה, שלושה ימים לפני חג המולד.

ד"ר טל אפלבאום אמרה: "מדינת ישראל מתיימרת להיות מדינה דמוקרטית שזכויות האדם הם נר לרגליה. כך היינו רוצים לראותה. אין חולק על כך שיש צורך בהסדרה בחוק של כניסת מהגרי עבודה לישראל, אך כלפי אנשים שחיים בינינו אנו חבים בהגינות בסיסית ושמירה על זכויות האדם שלהם"

ד"ר אוה שלנק הוסיפה: "באנו להזדהות עם חופש הפולחן ושמירה על צלם אנוש הן של השוהים איתנו והן של חברה הישראלית"

פסטור ג'ורג', כומר הכנסייה אליה פרצו אנשי יחידת "עוז", סיפר על ההרס הרב שגרמו הפקחים ועל הפחד שזרעו בליבות המתפללים, ועל כך שכנסייתו מהווה מקום מקלט ומקור נחמה לפליטים שיתכן והיו נותרים ברחוב אלמלא הייתה הכנסייה קיימת. הכומר הופתע לגלות שאנשי יחידת "עוז" אינם סבורים כמותו שעדיף שמבקשי המקלט ישהו בכנסייה.

הנוכחים נשאו כרזות עליהם נכתב: "לכולנו זכות לפולחן חופשי מפחד" וכן "זכויות אדם לכולם"