יום שלישי, 17 במאי 2011

ארגון "קו לעובד": "דו"ח מבקר המדינה השנתי שפורסם היום מעיד: משרד הפנים כשל באכיפה כנגד מעסיקים וחברות כוח אדם מפרי חוק בענף הסיעוד"


דו"ח מבקר המדינה לשנת 2010 שהתפרסם היום, יום ג' 17.5.2011, בנוגע לעובדים זרים בתחום הסיעוד מעלה טענות קשות כנגד רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול וכנגד חברות כוח האדם הפועלות בתחום זה.


ממצאי הדו"ח:

1. רשות ההגירה לא פעלה כנגד חברות כוח אדם מפרות חוק; ביקורת של 18 מתוך 125 חברות ע"י רשות ההגירה העלתה כי הפרו הוראות; למעט חברה אחת, כולן המשיכו לפעול. · אכיפת רשות ההגירה על מעסיקים בעלי היתר להעסקת עובד זר בסיעוד הוזנחה; האכיפה על מעסיקים בעלי היתר שנחשדו בהפרת הוראות שונות תוך פגיעה בזכויות עובדים - אף היא התעכבה לאורך זמן והוזנחה בשלבים שונים של הטיפול.

2. רשות ההגירה לא הקימה מאגר מידע ממחושב של עובדים זרים בסיעוד בניגוד לנוהל; המאגר אמור היה לספק מידע על עובדים זרים לא מועסקים השוהים בישראל ברישיון, ונועד למנוע הבאת עובדים זרים חדשים לישראל כל עוד נמצאים בה עובדים בעלי אשרה תקפה לעבודה בסיעוד. כתוצאה מכך הובאו מחו"ל עובדים זרים אשר לא היה בהם צורך.

עידית לבוביץ', קו לעובד: "במהלך שנת 2010 הגישה עמותת קו לעובד לרשות ההגירה 47 בקשות לשלילת היתר העסקה, מתוכן 12 תלונות הנוגעות לחשד לעבירות סחר בבני אדם ושעבוד ו 10 תלונות על הטרדה ואלימות מינית כלפי עובדות. כעת, עם קבלתו של חוק הכבילה שעבר אתמול בכנסת, אנו צופים גידול משמעותי בכמות הפגיעות החמורות במהגרות עבודה בענף הסיעוד.

מסקנות הדו"ח מאששות פעם נוספת את אזלת ידה של המדינה בפיקוח על חברות כח האדם שבידיהן הופקדה הסמכות להסדיר את העסקתן של מהגרות העבודה בסיעוד. לא ייתכן שחברות אלו ימשיכו לפעול בניגוד לדין כאוות נפשן ובאין מפריע, בחסות פשיטת הרגל של רשויות אכיפת החוק."

יום שני, 16 במאי 2011

חוק העבדות עבר היום בקריאה שנייה ושלישית בכנסת

ארגוני זכויות אדם בישראל: "הערב שללה ממשלת ישראל את זכות הבחירה של 55,000 מהגרות עבודה בישראל"



בניגוד לפסיקת בג"ץ מ-2006, וברוב של 26 תומכים מול 6 מתנגדים התקבל הערב, יום שני, 16 מאי 2011, בכנסת בקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק הכניסה לישראל, אשר כובל את מהגרות עבודה בענף הסיעוד למעסיקיהן.


חרף מחאתם של ארגוני זכויות האדם ומאות אנשי רוח, אקדמיה ומשפט, העבירה הכנסת את התיקון לחוק. מעתה, תאלץ מהגרת עבודה שתיפול קורבן להתעללות מכל סוג שהוא על ידי המעסיק, לתת את הדין בטרם תוכל, אם בכלל, לעזוב את עבודתה. אם עברה מספר מעסיקים לא תוכל לעזוב עוד את מעסיקה האחרון. זאת ועוד, מהגרת עבודה בתחום הסיעוד תאלץ לעבוד באזור גיאוגרפי מסוים והיא לא תורשה לעבוד באזור גיאוגרפי שונה מזה שבו הורשתה לעבוד. כבילה נוספת תהיה לתת תחום בתוך ענף הסיעוד; מהגרת עבודה תוכל לעבוד רק בתחום בו הורשתה, לדוגמא סיעוד קשישים, סיעוד קטינים, ועוד.

חברי הכנסת שהתנגדו לתיקון לחוק אמרו בדיון:

דב חנין: "הצעת חוק הכניסה לישראל היא מתן אור ירוק לתופעת הדלת המסתובבת"

ניצן הורביץ: "המדינה התנערה לאורך שנים מטיפול בקשישים. המפתח לטיפול נכון בקשישים הוא באמצעות מדיניות רווחה מתקדמת ולא באמצעות חוק דרקוני שמעודד העסקה שלא כדין. הצעת החוק הזו רעה לקשישים, לנכים ולמהגרי העבודה."

זהבה גלאון: "ההצעה מסוכנת עבורנו כחברה. אנו נותנים יד לעבדות בגרסה מודרנית. אישור ההצעה משמעו אישור כבילה של מהגרות עבודה תוך ניצול מצוקתן של נשים שבאות לכאן להתפרנס בעבודה קשה. אנו שוללים מנשים אלו את זכות הבחירה."

גם בארגוני זכויות האדם הצטרפו לגינוי:

עו"ד חני בן ישראל, קו לעובד: "תוצאות החוק תהיינה סיכול יכולתן של עובדות בענף הסיעוד להיחלץ ממצבים של העסקה פוגענית, כבילת מהגרות עבודה למעסיקיהן, ניצול מצוקתן הכלכלית והרחבת הפגיעה בזכויותיהן. החוק פוגע בזכויותיהן הבסיסיות ביותר של מהגרות העבודה אשר מטבע הדברים חשופות יותר לאלימות וניצול מיני מידי מעסיקיהן."



עו"ד עודד פלר, האגודה לזכויות האזרח: "כמעט 150 שנים לאחר שארה"ב ביטלה את העבדות, עומדת מדינת ישראל לאמץ אותה בחקיקה. חוק הכובל מהגרות עבודה למעסיקיהן, ומקשה עליהן להחליף מעסיק – יהפוך את מהגרות העבודה לעבדים משוללי זכויות. תוצאתו תהיה ניצול ועושק של מהגרות עבודה ויצירתה של מערכת חוקית שאינה אלא הזמנה פתוחה להתעמרות".



עו"ד רעות מיכאלי, מוקד סיוע לעובדים זרים: "השבוע פנתה אלינו מהגרת עבודה פיליפינית שגילתה שהמעסיק שלה התקין בחדר השינה שלה מצלמה נסתרת שתיעדה אותה 24 שעות ביממה. בשל חוק הכבילה, עובדת זו ורבות כמותה יתקשו לעזוב את מעסיקיהן, וייאלצו להיכנע לגחמות השפלות ביותר".

לאחרונה הצטרפו לגינויים נגד הצעת החוק יותר מ-200 אנשי אקדמיה בכירים , ביניהם חתני פרס ישראל, וכן משפטנים בכירים בארץ ובארה"ב, אשר קראו לראש הממשלה בנימין נתניהו וליו"ר הכנסת רובי ריבלין לבלום את הליכי חקיקת החוק, הפוגע בזכויות אדם בסיסיות, והמבקש לעקוף את פסיקת בג"ץ ולהכשיר את כבילת מהגרות ומהגרי העבודה למעסיקיהם.



בין אנשי האקדמיה חתני פרס ישראל: פרופ' זאב שטרנהל, פרופ' זהבה סולומון, פרופ' סמי סמוחה, פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' ירמיהו יובל, פרופ' ג'אד נאמן, פרופ' חיים אדלר, פרופ' אבישי מרגלית ועוד רבים. בין המשפטנים, פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' מרדכי קרמניצר והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, השופט בדימוס מיכאל בן יאיר, אשר כתבו בפנייתם, כי הצעת החוק הינה "בלתי חוקתית" ונוגדת את פסיקת בג"צ מ-2006, לפיה הכבילה היא "עבדות מודרנית".

יום שני, 9 במאי 2011

איך יזכור לואיס את יום הזיכרון ?

לואיס לא ישכח את יום הזיכרון, היום בו נקרעו מעליו ביתו בת השנתיים ואשתו ונשלחו לפיליפינים תחת איומים ומבלי שניתנה לו אפשרות להיפרד מהן לשלום.




לואיס הגיע לישראל מהפיליפינים על מנת לטפל באופן חוקי בקשישים בישראל. מאז ועד היום הוא סועד במסירות ועל פי חוק קשיש ישראלי. באחד מימי חופשתו פגש את קייט, התאהב בה ולפני כשנתיים נולדה ביתם. גם קייט הגיעה לישראל בהזמנת ורשות הרשויות לסעוד קשישים, אך לא יכלה להמשיך לעבוד עבודה פיזית קשה במהלך ההיריון וכך הפכה ל"שוהה שלא כדין". לואיס הקפיד לשמור על מקום עבודתו החוקי על אף הקשיים הכרוכים בכך.



אתמול לפנות בוקר, פרצו פקחי עוז לדירתה של קייט ועצרו אותה ואת ביתה בת השנתיים. לואיס הגיע למשרדי "מוקד סיוע לעובדים זרים" על מנת לנסות ולברר להיכן נלקחה משפחתו הקטנה. הוא התחנן בדמעות שנסייע לו להיפרד מאשתו וביתו בטרם יגורשו מהארץ. מניסיון קודם כבר ידענו שרשות ההגירה לא תאפשר ללואיס להיכנס למתקן הכליאה ללא מלווה ישראלי. באמצעות קבוצת הפייסבוק של ארגון "ילדים ישראלים" התגייסו למשימת ליוויו של לואיס לנתב"ג לא פחות מעשרים מתנדבים טובי לב תוך פחות משעה. מנהלת הקו החם, אמי סער, בילתה את כל אחר הצהרים בניסיונות להשיג ללואיס ולמתנדב המלווה אישור כניסה למתקן הכליאה. אנשי רשות ההגירה לא הסכימו בשום אופן לאפשר את כניסתם אמש והתעקשו על כך שיגיעו למתקן רק היום.



כמה שעות לאחר מכן, באמצע הלילה, התקשרה קייט ללואיס ולחשה לו בבכי שהיא כבר על המטוס שעומד להמריא לפיליפינים תוך דקות. לדבריה, נאמר לה בכלא שאם לא תטוס מיד, תיאלץ לבלות עם ביתה תקופה ממושכת במעצר.



מאז מרץ 2011, אז הודיעה רשות ההגירה על גירושה של אזרחית ניגרית עם תינוקה, זוהי הפעם האחת עשרה, למיטב ידיעתנו, שרשות ההגירה עוצרת לגירוש נשים עם ילדיהן הקטנים. מקרב הנשים שידועה לנו עובדת מעצרן וגירושן, אותה אישה ניגרית הייתה היחידה שהגיעה לישראל בניגוד לחוק. עשר הנשים האחרות הגיעו כולן כעובדות סיעוד ואיבדו את אשרתן עקב מדיניות הכבילה של רשות ההגירה. זוהי מדיניות ההעסקה אותה כינה בג"צ כבר בשנת 2006 "עבדות מודרנית", אשר טרם בוטלה למרות דרישת בג"צ ואשר מדינת ישראל מנסה להפוך לחוק ממש בימים אלו.



החוק הישראלי מאפשר לכל עצור לבצע שיחת טלפון על מנת להודיע על מעצרו. רשות ההגירה מספרת שהמעצרים מבוצעים ברגישות, נחישות ועל פי חוק. אחת הנשים השתוללה וסירבה לעלות על המטוס ואנשי הרשות יצרו קשר טלפוני עם בן זוגה מספר פעמים עד שהצליח לשכנעה לעלות על המטוס. הנשים האחרות לא יצרו קשר טלפוני עם יקיריהן לאחר מעצרן ובטרם גירושן. לדברי רשות ההגירה לכולן ניתנה ההזדמנות לערוך שיחת טלפון, אך מסיבה עלומה, הנשים לא הודיעו לבני זוגן ואבות ילדיהן על מעצרן.



ניסיונות ארגוני זכויות האדם להשיג מרשות ההגירה את הנוהל על פיו נעצרות הנשים על ילדיהן עלו עד כה בתוהו. ממקרי המעצר והגירוש מתגבש הנוהל הבא: המעצרים נערכים בלילות, בבתי המשפחות. הנשים אינן מתקשרות לאחר המעצר וטרם הגירוש. בהיותן מבודדות, הן ממהרות לחתום על מסמכי הנסיעה, לאחר שפקחי עו"ז מספרים להן שהן עלולות להיוותר כלואות תקופה ממושכת אם לא תעשנה כן. ניסיונות ביקור של אבות במתקן הכליאה נכשלים אם האב אינו מלווה באזרח ישראלי. הניסיון האחרון מוכיח שגם היענות של אזרח ישראלי לתנאים הקשים שמציבה רשות ההגירה לא תמיד תאפשר לאב להיפרד מאשתו וילדיו.



לואיס אינו יכול לעזוב את מקום עבודתו משום שאם ייסע לפיליפינים, סביר מאוד להניח שרשות ההגירה לא תאפשר את חזרתו לישראל. זוהי אותה רשות שמנעה בעדו את האפשרות לנשק את ביתו ואשתו לשלום טרם גירושן מהארץ. זיכרון קשה יוותר ללואיס מיום הזיכרון שלנו.

יום רביעי, 4 במאי 2011

ניצחון הפליטים מדרפור על ראש העיר חדרה

בליל ה - 26.07.2007, הופרעה שנתם של עשרים פליטים סודאנים שהתגוררו בקרוונים בפרדס בחדרה, על ידי פקחים חמושים באקדחים מטעם עיריית חדרה. הפקחים פרצו לקרוונים בהם התגוררו הפליטים, העירו אותם משנתם ודרשו מהם, תחת איומים, לעלות על אוטובוס שנשכר לצורך כך מראש.

קבוצת הפליטים, רובם המכריע קורבנות רצח העם בדרפור, שוחררו לחלופת מעצר באותו פרדס שישה חודשים קודם לכן על ידי בית הדין לביקורת משמורת באמצעות "מוקד סיוע לעובדים זרים" והתוכנית לזכויות פליטים באונ' תל אביב.



מבלי שהרשו לפליטים להתקשר, העלו אותם הפקחים על האוטובוס והם הובלו אל גן הפעמון בירושלים. הפליטים המבוהלים שחשבו כי הם עומדים להיות מגורשים לסודן, כמעט נשמו לרווחה כשנטשו אותם הפקחים על דשא גן הפעמון. הפליטים התקשרו למתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" שהגיעו למקום באותו הלילה, סייעו בהעברת הפליטים המבוהלים לתל אביב ובבירור הנסיבות שהביאו לחטיפתם באישון ליל.



פעילי "מוקד סיוע לעובדים זרים" הופתעו לגלות כי מאחורי חטיפתם של הפליטים עומד ראש עיריית חדרה, חיים אביטן, שאף טרח לתעד את המבצע בצילומי וידאו ולהפיץ את הצילומים באמצעיי התקשורת השונים תוך שהוא מתראיין ומבהיר שעשה את המעשה משום ש"חדרה אינה הפח זבל של המדינה".



בנוסף לעלבון הצורב, חוו הפליטים, למודי סבל עינויים, טראומה מחודשת, כשסברו שהפקחים נושאי הנשקים עומדים לגרשם מהארץ אל סודן, שם ידעו שיוצאו להורג.



על אף שהפליטים איבדו באחת את מקום מגוריהם ופרנסתם ועל אף שחששו פן ייעצרו לאחר שעזבו את הפרדס בו הורה להם דיין בית הדין להתגורר, התקשו פעילי המוקד לשכנעם לתבוע את האחראי למעשה. פעילי המוקד סברו שיש להתלונן במשטרה על מעשה החטיפה ויש לתבוע את ראש העיר בתביעה נזיקית. הפליטים לא האמינו שהם בכלל יכולים להגיש תלונה במשטרה ופחדו לעשות זאת. לפיכך, "מוקד סיוע לעובדים זרים" הגיש תלונה במשטרה נגד ראש עיריית חדרה, פעיליו נחקרו זה מכבר והתלונה תלויה ועומדת. גם לתבוע את ראש העיר בתביעה נזיקית פחדו הפליטים.



"איך נעיז אנחנו, הקטנים, שאין לנו אפילו ויזה, לתבוע את ראש העיר החשוב?" אמר אחד הפליטים.



בסופו של דבר, לאחר למעלה משנה, הסכימו 15 מהפליטים להגיש תביעה נזיקית נגד ראש עיריית חדרה. עו"ד הישאם שבאיטה מהתוכנית לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב הרים את הכפפה, הכין והגיש עבורם תביעה בסך 80,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים.



ב – 24.03.2011, לאחר למעלה משלוש שנים ולאחר שלושה דיונים, הסכימה עיריית חדרה להסכם פשרה על פיו תשלם לכל אחד מהפליטים התובעים 20,000 ש"ח, ובסך הכל 300,000 ₪. שופטת בית משפט השלום בחיפה, השופטת עדי חן ברק העניקה להסכם תוקף של פסק דין.



קשה לתאר את שמחתם של הפליטים. מעבר לשמחה על עשרים אלף השקלים, סכום שהנו משמעותי ביותר עבורם, שמחו הפליטים על דבריה של השופטת שביקרה את אופן התנהלותו של ראש העיר. "היום קיבלתי את הכבוד שלי בחזרה" אמר לי בחגיגיות אחד הפליטים: "אני חושב שהיום ראש העיר של חדרה מבין שאסור לקרוא לבני אדם 'זבל'. כאילו שהייתי צריך שהשופטת תגיד לראש העיר שאסור לקרוא לי זבל כדי שאני אדע שאני לא זבל"...



בערב חג החירות, כמה סמלי, העבירה עיריית חדרה את כל 300,000 השקלים לחשבון הבנק של אחד הפליטים. הפליט בעל חשבון הבנק ועו"ד הישאם שבאיטה חילקו את הסכום בין הפליטים האחרים.



ב"מוקד סיוע לעובדים זרים" מקווים שסכום הפיצויים הגדול (שנותר רק להצטער שהנו יוצא מכיסם של תושבי העיר חדרה) יביא לכך שנבחרי ציבור אחרים ישקלו את מעשיהם ודבריהם וינהגו גם בפליטים כבבני אנוש.