יום שישי, 10 בדצמבר 2010

פליטים מפגינים בתל אביב ביום זכויות האדם הבינלאומי



התמונות באדיבות תמר דרסלר הצלמת המשובחת
מידי שנה, בעשירי בדצמבר, מצוין ברחבי העולם יום זכויות האדם. גם השנה ארגנה "האגודה לזכויות האזרח בישראל" את מצעד זכויות האדם לציון יום חשוב זה בישראל. אלפי בני אדם צעדו ברחובות תל אביב והאזינו לנאומי נציגי הארגונים בכיכר רבין.

לצד ארגוני זכויות האדם הישראלים, בלטו מאות פליטים, נושאים שלטים במחאה על כך שמדינת ישראל מונעת בעדם מלעבוד, אינה בודקת את בקשות המקלט שלהם כמתחייב מאמנת הפליטים עליה חתמה ואף מתכננת לכלוא אותם לתקופה בלתי מוגבלת במחנות ענק על גבול מצרים.

למעלה ממחצית מ - 35,000 מבקשי המקלט בישראל נמלטו לישראל ממדינת אריתריאה. גם בין המפגינים בלט מספרם של אזרחי אריתריאה.

ראש ממשלת ישראל, ולא מעט משריו, מכנים את הפליטים האריתראים "מסתנני עבודה", כאילו הסתננו לישראל רק על מנת לעבוד ולשפר את מצבם הכלכלי.



ארגון זכויות האדם הבינלאומי Human Rights Watch לעומתם, מציין בדו"ח "סכנות בסיני" ש"אזרחים אריתראים שנמלטים למצרים ולישראל נוטים לבסס את בקשותיהם למעמד של פליט על כך שהתחמקו משירות צבאי קשה העלול להיות בלתי מוגבל בזמן ועל כך שאם יתפסו, הם עלולים להיחשף ליחס בלתי הולם, לעינויים או להוצאה להורג. נימוק אחר לבקשה הוא השתייכותם למיעוט דתי בלתי מוכר כמו חברי הכנסייה הפנטקוסטית או אדוונטיסטים של היום השביעי... ממשלת אריתריאה (רואה) בתושבי המדינה המבקשים מקלט מחוצה לה בוגדים וככאלה מרחפות מעל ראשיהם סכנות מעצר ועינויים אם יוחזרו".

קריאת הדברים הללו מבהירה לנו איזו דרך עשו האריתראים מאריתריאה לתל אביב. ישנה הדרך הפיזית, דרך קשה ויקרה העוברת בסודן העויינת, במצרים שחייליה יורים בפליטים המנסים להיכנס לישראל ואשר סוחרי האדם הבדואים שבה, מחזיקים את הפליטים במשך חודשים במחנות עינויים במדבר, בישראל שכולאת אותם באוהלי כלא סהרונים עד לשחרורם ללא אשרת עבודה לרחובות הערים. זוהי דרך ארוכה שרבים מהפליטים לא שורדים עד סופה. אך יום זכויות האדם מעורר מחשבות דוקא על הדרך האחרת: אותה דרך ארוכה שעשו המפגינים מאריתריאה הדיקטטורית, מדינה בה מבקרי המשטר נעלמים במרתפים חשוכים, לתל אביב, בה הם מעזים להחזיק באומץ שלטים בהם נכתב: "מסתנן תקרא לסבתא שלך".

לצד גילויי הגזענות הרבים הנשמעים לאחרונה וקריאות רבנים לגירוש הפליטים מעריהם ושכונותיהם, אומץ ליבם ותושייתם של הפליטים האריתראים מעוררים הערצה ותקווה לעתיד זכויות האדם בישראל.